בקשת רשות ערעור על דחיית הצטרפות כצד לעתירה על הקצאת חניה

המנהלים מתנגדים לסעד השני, שבו התבקש להקצות זכויות למקרקעין שמקבלים זכויות בתכנית אחרת וטענו, כי "אין מקום להעניק זכויות בגין אותן חלקות בשתי תכניות חדשות". בקשת היתאחדות הקבלנים להצטרף להליך כידיד בית המשפט היתאחדות הקבלנים ביקשה להצטרף לעתירה כידיד בית המשפט בהיותה, כפי שהעידה על עצמה, עתירת ידע וניסיון בתכנון ומפאת חשיבותה של הסוגיה, שחורגת מעניינם הצר של הצדדים ואף תקדימית.

יש לדחותה על הסף גם מחמת אי צירוף צדדים שעלולים להפגע מקבלת העתירה.

יש לדחות את העתירה מחמת שהוי ומעשה עשוי ומחמת אי צירוף צדדים שעלולים להפגע משנמצא כי קבלת עמדתם של העותרים (אילו היה מקום לקבלה) מחייבת השבת התכניות לדיון במוסדות התיכנון, סבורני, כפי שאפרט להלן, כי בנסיבות העניין, יש לדחות את העתירה על הסף מחמת שהוי ומעשה עשוי וכן, מחמת אי צירוף צדדים שעלולים להפגע.

כפי שנקבע בעע"מ 7759/06 יאסו נ' ועדת הערר מחוז ת"א (10/12/08) "משאושרה התכנית, ברור כי עסקינן במה שמכונה 'מעשה עשוי'. אין זה מתקבל על הדעת לגלגל לאחור את כל ההליכים לשלב שלפני אישור התכנית. המערערים לא עתרו לעיכוב ההליכים באשר לאישור התכנית. פתיחת השער עתה עלולה להביא לפגיעה באחרים, שהנם בעלי מקרקעין בתחום התכנית. משכך דין העירעור להדחות וכך מוחלט". באותו עניין נדחה העירעור כבר מטעם זה (בפיסקה קצרה זו שצוטטה).

'צרכי ציבור', בסעיף זה - כל אחד מאלה: דרכים, גנים, שטחי נופש או ספורט, שמורות טבע, עתיקות, שטחי חניה, שדות תעופה, נמלים, מזחים, תחנות רכבת, תחנות אוטובוסים, שווקים, בתי מטבחיים, בתי קברות, מבנים לצרכי חינוך, דת ותרבות, מוסדות קהילתיים, בתי חולים, מרפאות, מקלטים ומחסים ציבורים, תחנות מישטרה ותחנות שירות לכיבוי אש, מיתקני ביוב, מזבלות, מתקנים להספקת מים וכל מטרה ציבורית אחרת שאישר שר הפנים לענין סעיף זה."

ייבוא האבחנה, שעניינה כאמור, בשאלת הפצוי בלבד, לשדה הסמכות (להפריש מקרקעין לצרכי ציבור בתכנית איחוד וחלוקה) והניסיון לבסס עליה את תורת העותרים - נדון, איפוא, לכשלון גם בהיבט זה. אני דוחה גם את הטענה שההקצאה לדב"י צבורי במסגרת איחוד וחלוקה "מתחת לקו", כמקובל ביחס לשטחים המוקצים לרשות לצרכי ציבור, כמוה כהפקעה ללא פיצוי.

...

לא מצאתי ממש גם ביתר טענות העותרים והן נדחות (לרבות הטענה בעניין תכנית תא/3700).

אשר לחלקה הנוסף של העתירה בגין אי הכללת חלקות 99, 108 ו- 273 בגוש 6632 בטבלת האיחוד וחלוקה - בדין נדחתה התנגדות העותרים בהחלטת הוועדה המחוזית מיום 9/3/20, מהטעם שחלקות אלה "נקבעו לאיחוד וחלוקה במסגרת תכנית תא/3388ב' המצויה בהליכים בפני וועדת ערר. המתנגדים לא סיפקו הסבר מדוע יש לכלול זכויות עבור אותו תא שטח שכבר קיבל זכויות בתכנית אחרת". לא מצאתי ממש בטענות העותרים בעניין זה והן נדחות.

סוף דבר מכל אמור, העתירה נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים עע"מ 1883/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט א' שטיין המערערים: 1. עריית חברון 2. הווקף של חברון 3. הוועד לשקום העיר העתיקה בחברון נ ג ד המשיבים: 1. שר הבטחון 2. ראש המנהל האזרחי של יו"ש 3. ועדת המשנה להתנגדויות - מועצת התיכנון העליונה של יו"ש 4. ועדת המשנה לתיכנון והרשוי של יו"ש - מועצת התיכנון העליונה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בתיק עתמ 006666-12-20 שניתן ביום 04.03.2021 על ידי כבוד השופט ר' וינוגרד תאריך הישיבה: כ"ז בחשון התשפ"ב (02.11.2021) בשם המערערים: עו"ד סאמר שחאדה בשם המשיבים: עו"ד אבי מיליקובסקי, עו"ד יובל שפיצר בשם המבקשים להצטרף: מנכ"ל ארגון צלמון ][]פסק-דין

לשם כך, הוצאו שני צוים להפקעת שטחים הנדרשים לצורך הנגשת מיתחם מערת המכפלה: האחד – להפקעת שטח של כ-239 מ"ר לצורך סלילת שביל גישה ממגרש החניה שלמרגלות האתר ועד לרחבה הראשית (המדובר בשביל שעובר במדשאה הסמוכה לשלושת גרמי המדריגות), והשני – להפקעת שטח של כ-94 מ"ר לצורך הקמת מעלית מהרחבה הראשית של אתר מערת המכפלה ועד לכניסה למערת המכפלה שבמפלס העליון.

המערערים הגישו עתירה מינהלית כנגד צוי ההפקעה וההחלטות שהתקבלו על ידי המשיבים לצורך הנגשת מיתחם מערת המכפלה לאנשים עם מוגבלויות.

דין הטענה להדחות, ולו על רקע ההלכה הפסוקה לפיה בית המשפט אינו "מתכנן-על" ואינו מעמיד את שיקול דעתו תחת שיקול דעתם המקצועי של רשויות התיכנון (להחלת הלכה זו גם על מוסדות התיכנון באיו"ש, ראו, לדוגמה, בג"ץ 6525/15 ארגון עמק שווה נ' ועדת המשנה להתנגדויות של מועצת התכנון העליונה, בפסק דינם של השופטים נ' סולברג ו-י' אלרון (6.8.2019); בג"ץ 8171/09 יוסף נ' מועצת התכנון העליונה במינהל האזרחי, בפיסקה 21 (20.11.2011); בג"ץ 3384/13 זעאקיק נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה ביו"ש, בפיסקה 10 (27.10.2014); בג"ץ 5470/17 מוחמד נ' שר הבטחון, בפיסקה 24 (9.10.2018)).

לכל אחת מהחלופות ניתן ציון על פי ארבע אמות מידה: מורכבות הנדסית; מידת הפגיעה בסביבה בהיבט ארכיאולוגי/שימור; נוחות משתמש הקצה; והעלות.

במאמר מוסגר: אציין כי לא מצאנו להעתר לבקשת ארגון "בצלמו" להצטרף כצד לדיון במטרה להביא את קולם של אלה שנבצר מהם כיום לבקר במערת המכפלה בשל מוגבלותם, והסתפקנו בנייר העמדה שהוגש מטעמו בנושא זה, וכן שמענו דברים מפיו של מייצגם.

...

עם זאת, ואך ורק משום רגישות הנושא וחשיבותו, מצאנו להציג בתמצית את עיקרי ההנמקה לדחיית טענות המערערים.

המערערים הציעו חלופה שונה לחלוטין, ולפיה יגיעו האנשים עם מוגבלויות בדרך "ציר ארז", אולם נחה דעתנו כי יש לקבל את תשובת המשיבים כי חלופה זו נפסלה בשל שיקולים ביטחוניים והיא מנוגדת למשטר התנועות ואבטחת אזור המערה.

במאמר מוסגר: אציין כי לא מצאנו להיעתר לבקשת ארגון "בצלמו" להצטרף כצד לדיון במטרה להביא את קולם של אלה שנבצר מהם כיום לבקר במערת המכפלה בשל מוגבלותם, והסתפקנו בנייר העמדה שהוגש מטעמו בנושא זה, וכן שמענו דברים מפיו של מייצגם.

סוף דבר שהערעור נדחה.

בית משפט השלום בתל אביב -יפו ת"א 12530-06-17 ברימן נ' איצקוביץ 2 ביולי 2023 בקשה מס' 217 לפני כבוד השופט טל חבקין התובעים: 1. מאיר ברימן 2. מנחם ברימן 3. שלמה ברימן 4. דור ברימן 5. בוני סומייל בע"מ 6. מגדלי סומייל בע"מ 7. אפרירם בע"מ 8. קורטינה פיננשל ישראל (1994) בע"מ 9. רמ-נח בע"מ 10. אומרטה סמל בע"מ על ידי עוה"ד שמואל שוב, הילה לביא-יתים ואלון קריביצקי הנתבעים: 1. יפה דבורה איצקוביץ 2. שמואל איצקוביץ נתבעים 2-1 על ידי עו"ד איתי בראון 3. תומר דותן 4. אלתר דורון 5. אלתר ישראל 6. סמדר אלינסון 7. יוכבד שפרן 8. חנה בלאט 9. שרה מוגרבי 10. יעקב ברדין על ידי עו"ד יעל עזרא 11. ברננרד סולומון 12. ניצה סולומון 13. צבי פרנקנטל 14. יהודית פרנקנטל 15. אורי משה אהרן 16. שרה אהרן 17. דבורה דולינגר 20. אריה זינגר 21. יהודית זינגר ז"ל 22. יחזקאל זינגר 23. נתן זינגר נתבעים 20, 22 על ידי עוה"ד צחי פלדמן ועדן פלדמן 24. יהושע זנדברג 25. ירדנה זנדברג (נמחקה) 26. אסתר אלעד זנדברג (נמחק) 27. איריס זנדברג בן גל (נמחקה) 28. חלקה 14 בגוש 6213 בע"מ נתבעת 28 על ידי עוה"ד שמואל שוב, הילה לביא-יתים ואלון קריביצקי 29. חברת חלקות 16 17 בגוש 6213 בע"מ נתבעת 29 על ידי עו"ד נתנאל שנלר 30. גדעון לביא 31. זאב לביא נתבעים 31-30 על ידי עו"ד יצחק פרידמן 32. זהבה מירמברג נתבעת 32 על ידי עו"ד שמואל אריאלי 33. לונדנר משה 34. אורנה גליק 35. ליבנה עמיאל 36. אילן ליבנה נתבעים 36-34 על ידי עו"ד יצחק פרידמן 37. ליברטי פרופרטיס בע"מ (נמחקה) 38. לירון עמר 39. דפנה אלדר 40. עידית ברקוביץ 41. מדינת ישראל 42. נפיסה אדריס נתבעת 42 על ידי עו"ד בן שולץ 43. ג'מיל ג'מג'ום נתבע 43 על ידי עו"ד וסים אלטוחי 44. עריית תל אביב יפו נתבעת 44 על ידי עוה"ד גליה לוי ואורנית אחרק-פרלוק 45. סמי שמואל ציגלר 46. יוכבד ציגלר 47. רונית ציגלר נתבעים 47-45 על ידי עו"ד עמוס אונגר 48. חנה קנטי 49. קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ 50. אברהם קתרי נתבע 50 על ידי עוה"ד ליאת קהת, אהרן צאל ודורון אריאל 51. בינה רטנבך 52. דוד רטנבך נתבעים 52-52 על ידי עו"ד רינה שבולת 53. קבוצת חג'ג' סומייל 122 בע"מ נתבעת 53 על ידי עו"ד עלא דיאב 54. יעקב תוינה 55. חיים תוינה 56. ניר תוינה 57. חזי תוינה נתבעים 57-53 על ידי עו"ד שמואל שפיגלר 58. דיויד מרגוליס 59. בנק הפועלים בע"מ (נמחק) 60. בנק דיסקונט לישראל בע"מ 61. החברה לנאמנות סומייל 62. ברקת קבוצת רכישה 10 בע"מ (נמחקה) 63. אפריקה ישראל מגורים בע"מ נתבעת 63 על ידי עו"ד דורון דן 64. קבוצת חג'ג' סומייל בע"מ נתבעת 64 על ידי עו"ד עלא דיאב 65. אמיר דולינגר 66. דורון קוטלר כונסי הנכסים: עוה"ד בעז רוה ושי רוה החלטה

בהחלטה מיום 24.5.2022 דחיתי בקשה לחלק את יתרת התמורה מהטעם שרצוי להמתין להכרעה סופית בבקשת רשות ערעור שהייתה תלויה ועומדת, ומהחשש שאם היא תחולק עלולים להתעורר קשיים מעשיים להשיב חלק מהכסף לקופת הכנוס אם יימצא שיש צורך לבצע איזונים כספיים.

כעת, משפסק הדין של בית המשפט המחוזי חלוט והבירור מתארך, עתרו כונסי הנכסים להורות על חלוקת יתרת התמורה לבעלי חלקות המקור שהשלימו את חיוביהם על פי ההסכם (קרי: יש בידיהם האישורים הנדרשים להעברת הזכויות לרוכשת), ושלא הוטלה עליהם מטלת פינוי בתכנית נכון למכירה (קרי: הם "תרמו" חלקות מקור פנויות): כלל בעלי חלקות המקור זולת חלקות 16 ו-17.

אף אחד מבעלי הזכויות לא ערער על סקר המבנים ועל האחריות המוטלת בבצוע הפינויים, וגם לראיה זאת יש משמעות.

נתבע 43 (ג'מג'ום): מצטרף לבקשת הכונסים.

הצדדים טענו לעניין זה באופן חלקי וראשוני בלבד, ולכן גם אומדן סכויי הטענות ייעשה באופן זה. במידת הזהירות הנדרשת, וכיאה להערכת סכויים בבקשה לסעד זמני, נראה לי שיש מקום להיתחשב, לצורך קביעת התמורה, בשאלה מי תרם למגרש חלקה תפוסה בלא לבצע את מטלת הפינוי נכון למועד המכירה, ולא קודם לכן (קרי: יש לדחות, לצורך בקשה זו ובשלב זה, את עמדת קבוצת חג'ג'); ושיש לצאת מנקודת הנחה שמטלת הפינוי מוטלת על כל בעלי הזכויות בחלקת מקור תפוסה, ולא רק על בעלי הזכויות שמנויים שמית בנספח הפינויים שנכלל בתוכנית (קרי: יש לדחות, לצורך בקשה זו ובשלב זה, את עמדת התובעות 9-8).

טענה זו של תובעות 9-8 היא למעשה שיש לחלק את התמורה בהתאם למצב ההחזקה בפועל בחלק מחלקות המקור, ולא בהתאם לזכויות הבעלות הרשומות בחלקות המקור (בהחלטה שבוטלה בעירעור סברתי שיש לחלק את התמורה לפי חלוקת הזכויות שבטבלת ההקצאה.

...

תשלום יתרת התמורה יהא אפוא כפוף למסירת התחייבות עצמית להשיב את התמורה שקיבלו כשהיא משוערכת תוך 30 יום ממועד החלטת בית המשפט על כך, וזאת ככל שיימצא בסופו של דבר שיש מקום לערוך איזון זכויות רחב יותר כפי שמבקשת קבוצת חג'ג'; וכן בחתימה על ערבות צד ג' להנחת דעת הכונס לקיום ההתחייבות האמורה.

אם האחריות לאי-ביצוע הפינוי בחלקה 16 ולנזק שנגרם כתוצאה מכך מוטלת על בעלי חלקה 17, אין מנוס מכך שבעלי חלקה 16 יתבעו את הנזק שנגרם להם בתובענה נפרדת ככל שהם סבורים שיש עילה, ואיני מביע כל עמדה.

סוף דבר בקשת הכונסים מתקבלת אפוא בחלקה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2794/20 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט י' כשר המערערת: עו"ד ענת לוי נ ג ד המשיבים: 1. מלטיה ויטוריו את פדלון בע"מ 2. ויטוריו וטורי 3. ויקטור פדלון פלד 4. גלית בלחסן 5. שרון פלד 6. עמוס וטורי 7. ערד וטורי 8. אילנה פדלון 9. חנה אזולאי 10. גבריאל וטורי 11. ניצה בטש 12. נסים פדלון 13. אורלי וטורי 14. בית חלקה 39 בגוש 6024 בע"מ 15. שריג רייכרט 16. נועה רייכרט גכט 17. רביב רייכרט 18. עדי רייכרט 19. בתיה רייכרט-כהן 20. ציפורה בליזובסקי 21. שלמה בליזובסקי 22. בטי וינגרוד 23. אהרון וינגרוד 24. שרה ריכטר 25. דן רייכרט 26. חנה שפירא ז"ל 27. אלגרה לקר ז"ל 28. נחום בינוול 29. יצחק כהן שולל ז"ל 30. יוסף כותן 31. נורית ברק 32. דליה לקר זיו 33. יוסף משה שפירא 34. חיה שפירא 35. לילך חדד 36. יפית וקנין המבקשת להצטרף: לישכת עורכי הדין ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' נחליאלי חיאט) מיום 3.2.2020 ב-ת"א 41504-02-16

ההיתחייבות המרכזית של אפריקה ישראל בהסכם הקומבינאציה הייתה לקדם ולהביא לאישור "תב"ע חדשה", אשר תעלה בקנה אחד עם התכנית שקודמה עד לאותה נקודת זמן על ידי שלוש הקבוצות – תכנית רג/1267 (אשר נוסח של התקנון והתשריט שלה צורף כנספח להסכם הקומבינאציה), או לחלופין עם "כל תכנית בנין ערים חדשה, אשר תוכן על ידי היזם, בהתאם למתווה התיכנוני של רג/1267 ותאושר על ידי רשויות התיכנון המוסמכות, לצורך הקמת הפרוייקט שיהיה פרוייקט שרוב שטחיו יהיו למגורים..." (הגדרת "התביעה החדשה" במבוא להסכם הקומבינאציה).

במיוחד בלטה בהקשר זה היתנגדותה של קבוצת רייכרט שטענה כי לאור העובדה שבחלקתה פועל מיפעל תעשייה "חי" – מיפעל לייצור בטון – יש לראות את שווי זכויותיה עובר לתוכנית החדשה כגבוה לאין ערוך מהשווי שניתן להן בטבלת ההקצאה והאיזון (ובהתאם כי יש לקבוע שחלקה בזכויות על פי התכנית החדשה גבוה בהרבה מזה הקבוע בטבלת ההקצאה והאיזון).

הסעד העקרי שהתבקש בעתירה זו היה "ביטול החלטת הוועדה המחוזית מיום 9.9.2014 ודחיית התכנית". יצוין כי המשיבה 14 יוצגה בעתירה על ידי אותו ב"כ שייצגה בהתנגדות לתכנית, ולא על ידי המערערת.

הדיונים במסגרת העירעור ביום 20.2.2023 היתקיים דיון בפנינו, במסגרתו נשמעו טענות הצדדים (לעניין בקשת ההצטרפות של לישכת עורכי הדין הוחלט שבית המשפט יסתפק בטיעונים שנכללו בבקשת ההצטרפות).

...

מאחר שאין חולק כי התוצאה המבוקשת לא הושגה, המסקנה המתבקשת היא שלא קמה למערערת הזכות לעיקר השכר המוסכם, וכי כל שניתן לפסוק לטובתה, הוא הסכום הקבוע, כפי שפסק בית המשפט קמא.

המערערת מבקשת להימנע ממסקנה זו על בסיס הטענה כי התוצאה המבוקשת אומנם לא הושגה מבחינה פורמאלית (שכן אין חולק שתוכנית המגדילה את זכויות הבניה בנכס לא פורסמה), ואולם מבחינה מהותית ניתן היה להשיג את התוצאה המבוקשת, והטעם העיקרי לכך שזו לא הושגה הוא התנהלות המשיבים, ובכללם התנהלות קבוצת מלטיה.

ניתן להבין, ואף לגלות סימפתיה, לעניינו של אדם שטרח והשתדל, אך מסיבות שאינן תלויות בו מאמציו לא עלו יפה – על כן שותף הייתי לניסיון לדרבן את הצדדים לפשרה, ומקובלת עלי גם הצעת חברי לעניין הוצאות המשפט.

לעניין הסנוור נקבע כי כתנאי למתן היתר בניה יש להכין תוכנית עיצוב אדריכלי באישור הועדה המקומית, שתכלול היתייחסות מפורטת לאי החום העירוני והחזר קרינה והשתקפות, וכי חומרי הבנייה אינם מהוים עילה לתביעה על פי סעיף 197; (4) לעניין הפגיעה בנוף – נקבע, כי החזית העיקרית בדירות התובעים אינה פונה לכיוון המגדל ולכן הקמתו לא תחסום את הנוף, ובחלק מהבניינים יש השבחה של הנוף – שכן על פי התוכניות הקודמות הייתה נוצרת "חומה" של בניינים בני 5 קומות, עם אפשרות לקבלת הקלה לתוספת קומות, ובתוכנית החדשה הזכויות רוכזו במבנה אחד גבוה שאפשר הקצאת שטחים פתוחים ומבונים לטובת הציבור; כמו כן התייחסה השמאית לכך שרמת הרעש הצפויה אינה גבוהה מהקיימת ולכך שלא תיגרם מצוקת חניה, בין היתר כיוון שהיזם מקים מקומות חניה צבוריים וחניות אורחים; לבסוף, השמאית התייחסה להשבחת ערך הדירות מהתוכנית, ובכלל זה לכך ששינוי הייעוד מבית חולים – בעל פעילות אינטנסיבית וחריגה לאיזור, לייעוד מגורים – המשתלב עם הסביבה, מעלה את שווי הדירות, לכך שבמסגרת התוכנית צומצמה תכסית הבניינים ופיזורם כך ששופרה הפרטיות, נוספו שטחים פתוחים, הוגדל הצע החניה, וכי הקרבה למגדל מגורים יוקרתי בעל אוכלוסייה ממעמד סוציו-אקונומי גבוה מעלה את ערך המקרקעין בסביבה המיידית.

הועדה המקומית העלתה גם את טענות היזם, ובין היתר לכך שבמסגרת עתירה נגד התוכנית שהגישו דיירים המתגוררים בסמוך, הושג הסכם פשרה לפיו התושבים יוותרו על כל טענה בקשר עם התוכנית, ותמורת זאת יקבלו מיליוני ₪ להקמת עמותה לרווחת תושבי השכונה, יוקמו 150 מקומות חניה נוספים שהתושבים יוכלו לחכור בסכום נמוך (זכות בה עשו שימוש 16 תובעים), היזם לא יבקש הקלה לתוספת קומות וכן הפרויקט לא יכלול שטחי מסחר – בהתאם טען היזם כי התושבים קיבלו הטבות מרחיקות לכת וויתרו על זכות התביעה ולכן יש לדחות את התביעה על הסף; כמו כן סקרה הועדה המקומית את טענות בא כוחה – אשר סמך ידו על חוות דעת השמאית לפיה דירות התובעים לא נפגעו אלא הושבחו, וכי האלמנטים הפוגעים לטענות התובעים הם שוליים, ואפילו קיימת ירידת ערך היא נכנסת לסעיף 200 לחוק התו"ב הפוטר מתשלום פיצויים.

ועדת הערר קבעה כי הסכם הפשרה נכרת עם שלושה עותרים שאינם נמנים על המערערים, כי המערערים לא היו צד להליך ולא הוצגה כל ראיה שידעו על העתירה או על הסכם הפשרה.

הועדה הוסיפה וציינה כי על רקע זה תמוהה הצטרפות הועדה המקומית לטענת הסילוק, והוסיפה כי קיימת חשיבות מיוחדת שהועדה המקומית, כרשות ציבורית, תיבחן את הטענות לגופן בטרם תמהר להצטרף אליהן.

בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות העירעור וקבע כי "ועדת הערר יישמה את אמת המידה שעליה עמדתי ביחס למינוי שמאי מייעץ; ובית המשפט לעניינים מנהליים הפעיל את אמת המידה הראויה לבקורת שיפוטית על החלטת ועדת הערר". אם כן – מעניין קמינצקי נלמד כי אין די בהגשת חוות דעת שמאית, ולועדת הערר שיקול דעת למינוי שמאי מייעץ על פי נסיבות העניין, ותוך בחינת השאלה האם עמדו התובעים בנטל הראשוני המוטל עליהם (ר' גם בר"מ 485/19 קליר נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה גבעתיים (14.2.2019)).

...

הוועדה המקומית העלתה גם את טענות היזם, ובין היתר לכך שבמסגרת עתירה נגד התוכנית שהגישו דיירים המתגוררים בסמוך, הושג הסכם פשרה לפיו התושבים יוותרו על כל טענה בקשר עם התוכנית, ותמורת זאת יקבלו מיליוני ₪ להקמת עמותה לרווחת תושבי השכונה, יוקמו 150 מקומות חניה נוספים שהתושבים יוכלו לחכור בסכום נמוך (זכות בה עשו שימוש 16 תובעים), היזם לא יבקש הקלה לתוספת קומות וכן הפרויקט לא יכלול שטחי מסחר – בהתאם טען היזם כי התושבים קיבלו הטבות מרחיקות לכת וויתרו על זכות התביעה ולכן יש לדחות את התביעה על הסף; כמו כן סקרה הוועדה המקומית את טענות בא כוחה – אשר סמך ידו על חוות דעת השמאית לפיה דירות התובעים לא נפגעו אלא הושבחו, וכי האלמנטים הפוגעים לטענות התובעים הם שוליים, ואפילו קיימת ירידת ערך היא נכנסת לסעיף 200 לחוק התו"ב הפוטר מתשלום פיצויים.

נטען, כי התובעים לא הוכיחו אפילו לכאורה כי נפגעו לפי סעיף 197, ובדין נדחה הערר ללא צורך במינוי שמאי מייעץ.

טענה זו מרוקנת מתוכן את שיקול דעתה של ועדת הערר ואת אמות המידה שנקבעו בפסיקה כמפורט לעיל, ואין בידי לקבלה.

סוף דבר הערעור נדחה.