בקשת רשות ערעור על דחיית גילוי חוות דעת שמאית פנימית

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופטת תמר לוי יטח) שניתנה ביום 14.10.20 במסגרת ת"א 46099-08-18 ובמסגרתה נדחתה בקשת המבקשות לגילוי ספציפי של מספר מסמכים מוגדרים.

נטען כי כל הליכי הגילוי והעיון מושתתים על מסגרת זמנים ברורה ותחומה מתוך היגיון פנימי לשמור על שלבי ההליך באופן סדור ויעיל וכאשר המבקשות מאחרות את המועד בשנתיים יש בכך להעיד על העידר נחיצות המסמך המבוקש אשר קיומו היה ידוע למבקשות עוד מכתבי הטענות וכן יש בכך היתעלמות ברורה מהוראת בימ"ש קמא ומסדרי הדין.

באשר לטענת המבקשות כי הצורך במסמך עלה במהלך הכנת חוות דעתו המשלימה של המהנדס מטעמן אשר צורפה במסגרת תצהירי המבקשת שהוגשו ביום 30.08.2020 טוענות המשיבות כי המהנדס אינו מוסמך ואינו רשאי ליתן חוות דעת בסוגיות קנייניות המצויות בסמכות של שמאי מקרקעין ולכן חוות דעתו דינה פסלות.

...

עם זאת סבור אני כי מעת שנכנסו התקנות החדשות לתוקף יש להחיל את עקרונותיהם גם על אופן ניהול דיון שמתנהל בהתאם לתקנות הסד"א הישנות.

מטעמים אלו סבור אני כי אין מקום להתערב בהחלטות של בימ"ש קמא.

מכל הטעמים שפורטו, הבקשה למתן רשות לערער נדחית.

ביחס לנזקים הנטענים בשל העיכוב בבנייה ובשל בניית המרתף – התובע הגיש חוות דעת של המהנדס והשמאי דן אורמן והנתבע הגיש חוות דעת של הכלכלן ושמאי המקרקעין חיים רינגבירץ (להלן בהתאמה – "אורמן" ו-"רינגבירץ").

ביחס לנזקים הרפואיים הנטענים – התובע הגיש חוות דעת של פרופ' מרדכי רביד, מומחה ברפואה הפנימית, והנתבע הגיש חוות דעת של פרופ' מיכה רפפורט, גם הוא מומחה לרפואה הפנימית (להלן בהתאמה – "פרופ' רביד" ו-"פרופ' רפפורט").

הנתבע היתנגד להגשתם, מהטעם שהם לא גולו בתצהיר גילוי המסמכים של התובע, למרות שהיו ברשותו כשש שנים קודם לכן.

בית המשפט (המותב הקודם, כב' השופטת רחל ברקאי), נענה לבקשת הנתבע והורה על הוצאת המסמכים הללו, בהחלטה מיום 17.9.2018, וכך קבע: "צרופם של מסמכים אלו בשלב זה של ההליך, כאשר התיק קבוע לשמיעת הראיות לא תתאפשר, ועל כן ראיתי לנכון להעתר לבקשה ולהורות על משיכת המסמכים אשר צורפו לתצהירי החוקר הפרטי. אין באמור כדי לשלול את עדותו של החוקר הפרטי. כבר עתה יוער, כי לא תתאפשר כל חקירה לחוקר הפרטי בכל הנוגע לתוכן המסמכים". התובע הגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על החלטה זו (רע"א 7606-18), ובית המשפט העליון דחה את הבקשה (החלטה מיום 29.11.2018).

גם בהחלטת ישיבת ועדת הערר מיום 8.1.2009 (נספח ט' לחוות דעת רינגבירץ), שניתנה לאחר אותה ישיבה, צוין: "לעניין המרתף, לנוכח הודעת המשיב [התובע] כי הוא מוותר על בניית המרתף, אין אנו צריכים להדרש לטענות בעיניין זה". בהתאם לכך התבקש התובע באותה החלטה "להגיש בקשה מתוקנת להיתר ללא המרתף", כפי שכבר צוין לעיל.

...

טענות הקיזוז של הנתבע משנדחית תביעת התובע, אין מקום לדון בטענות הקיזוז של הנתבע.

בענייננו, אני סבור, כי אין לפסוק הוצאות לטובת הנתבע, למרות דחיית התביעה.

תוצאה התביעה נדחית, על כל חלקיה.

רשמת ההוצאה לפועל אישרה ההליך, ערעור הנתבעת נדחה (עש"א 10961-05-18 מיום 7.11.18) ביום 17.3.19, בקשת רשות ערעור שהגישה הנתבעת התקבלה וכך קבע ביהמ"ש המחוזי בחיפה: "פסק הבוררות הוא בגדר פסק דין הצהרתי בלבד שאינו כשלעצמו בר אכיפה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל לענין אותן הצהרות שאין בצידן סעד אופראטיבי"..

התביעה שבפניי בתחילה הוגשה תביעה לסעד הצהרתי, לאחר בקשת המשיבה לדחייה על הסף, בעקבות החלטתי מיום 27.5.20, הוגש כתב תביעה מתוקן ובו נתבע סך של 1,075,000 ₪ בהתאם להערכת שמאי מטעם התובעת, בתוספת הפרישי הצמדה וריבית פיגורים מיום 10.1.11 , סה"כ 2,257,000 ₪.

התובעת העידה אף היא, אם כי בנסיבות המתוארות במבוא, אין לעדותה ערך ראייתי, מה עוד שהתגלתה כמי שהבנתה מצומצמת, ביחס להליכים שננקטו על ידה.

מדובר בהתייעצות פנימית שלא בשלה אפילו למו"מ בין הצדדים, ולכן אין ללמוד ממנה דבר, כפי שבקש ב"כ הנתבעת בסיכומיו.

עד אז זכות המנוח הוצמדה לעליית ערכן של דירות בפרויקט זה. שומת דירה בת 100 מ"ר בפרויקט הנתבעת לא הציגה חוות דעת נגדית, ולכן עומדת לבחינה חוות דעתו של השמאי פינקלשטיין בלבד, אשר נחקר עליה בפניי.

...

אני קובעת אם כן, כי בהעדר הוכחה של מועד מוקדם יותר בו נשלחה דרישת תשלום, מועד הוצאת השומה 10.9.17 הוא המועד הקובע לענייננו.

אשר על כן אני קובעת כי התובעת זכאית לקבל סך של 1.4 מיליון ₪, שהם שווי דירה ממוצעת בת 100 מ"ר בפרויקט נאות הפסגה, נכון לשנת 2017.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1.4 מיליון ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 9.10.17 ועד התשלום בפועל.

בעיניין זה נקבע כי לא היה בטענות הנוגעות לחניונים בירושלים כדי "להפתיע" את המשיבים בבקשת האישור, שכן בקשת האישור תוקפת את השיערוך שבוצע לכלל הנכסים שבבעלות איירפורט, ובכלל זאת החניונים; ועוד צוין כי נראה שהמשיבים בבקשת הגילוי צפו טענות בנוגע לחניונים בירושלים, שכן חוות הדעת מטעמם מתייחסת לסוגיה זו. שמאויות שערכו השמאים החיצוניים שמינתה הועדה הבלתי תלויה ופרוטוקולי הישיבות של הועדה הבלתי תלויה – נקבע כי מסמכים אלה אינם רלוואנטיים לדיון בבקשת האישור.

לבסוף דוחים הייט והעמותה את הניסיון שלשיטתם עשו מבקשי איירפורט לערער על מימצאי חוות דעתו של ד"ר סלינג'ר לגופם.

לעת הזו, די בקיומו של פער חריג זה כדי להצדיק גילוי ועיון במסמכים, בפרט על רקע פערי המידע המובהקים בין הצדדים בנושא זה. נראה כי אין למעשה חולק שאיירפורט אף לא עמדה בדרישת הבקורת הפנימית בנוגע לבצוע הערכת השווי של נכסי הנדל"ן באמצעות שלושה שמאים בלתי תלויים, וגם בכך יש כדי לעבות את התשתית הראייתית – גם אם האמור אינו מבסס כשלעצמו את טענת ההטעיה.

טענות הצדדים והכרעה בבקשת רשות העירעור מטעם הייט והעמותה – רע"א 6670/20 הייט והעמותה טוענים בגדרי בקשת רשות העירעור שהוגשה מטעמם, כי שגה בית המשפט המחוזי שעה שדחה את בקשתם לגילוי ועיון בשמאויות ובפרוטוקולים של ישיבות ועדות המאזן ביחס לדוח הכספי לרבעון הרביעי של שנת 2017; בשמאויות שערכו השמאים החיצוניים שמינתה הועדה הבלתי תלויה ביואל; ובפרוטוקולי הישיבות של הועדה הבלתי תלויה.

...

באשר לטענה כי על ההערכה המשפטית חל חסיון עורך דין-לקוח – אני מקבלת את עמדת הייט והעמותה, שלפיה לא ניתן לטעון לחסיון כאמור בנסיבות שבהן אותה הערכה משפטית נמסרה לדברי איירפורט עצמה לשמאי חיצוני ושימשה יסוד לשערוך שווים של החניונים בירושלים בדוחות הכספיים לשנת 2017.

לנוכח כל האמור, אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לתת צו לגילוי ולעיון במסמכים שפורטו; ודינה של רע"א 6660/20 שהוגשה על ידי מבקשי איירפורט, להידחות.

סוף דבר התוצאה היא ש-רע"א 6670/20 שהגישו הייט והעמותה ביחס להחלטה בבקשת המחיקה ולהחלטה בבקשת הגילוי נמחקת על שני ראשיה; רע"א 6641/20 שהגישו מבקשי יואל ואקויטל ביחס להחלטת הסילוק, ו-רע"א 6660/20 שהגישו מבקשי איירפורט ביחס להחלטת הגילוי, נדחות.

בכתב התביעה נטען בקצרה כי כתוצאה מארוע הצפה בימים 26 – 27 לפברואר 2022 בבלפור 152, בת ים "נגרמו הוצאות כספיות אשר את חלקם הנתבעת אינה מוכנה להשיב למרות מחובתה בהתאם לתנאי הפוליסה שנרכשו על ידי". לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי שלמה פרנקל.

התובע חזר על האמור בכתב התביעה והעיד כי בהכשרה חברה לביטוח אמרו לו שישלמו את הנזק הפנימי אבל לא את החצוני.

נקבע כי: "מותב זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו". תמצית טענות הכשרה חברה לביטוח בבקשת רשות העירעור: בימ"ש קמא לא היתייחס בהחלטה לטענת הכשרה חברה לביטוח כי לא התקבלה אצלה החלטה על מועד הדיון הנדחה.

מהחומר המונח בפני- הבקשה לביטול פס"ד והתצהיר שצורף לה במסגרתם נטען כי מועד הדיון הנדחה לא היתקבל אצל הנתבעת בשל תקלה ואי ההתייצבות לדיון לא נבעה מזלזול בבימ"ש או בצדדים, ובשים לב לכך שלא הוגשה תגובה לבקשה מטעם התובע לבקשת לביטול פס"ד וממילא המצהיר לא נחקר על תצהירו; אין מקום לדחות את ההסבר של התובע לאי התייצבות לדיון, כך שהתנהגותו אינה עולה לכדי היתעלמות מההליך המשפטי ואינה מגלה יחס של זילזול באשר לחובתו כבעל דין והיא בגדר היתנהגות רשלנית.

אני סבורה כי די בכך כדי להגיע למסקנה לפיה עומדת להכשרה חברה לביטוח הגנה אפשרית, בהיתחשב גם בכך, שאכן, כפי שטוענת הכשרה בבקשת רשות העירעור, התובע אינו טוען כי רכוש זה מבוטח במסגרת הפוליסה, אלא מדובר בעלות בה נשא לצימצום הנזק (ראה בעיניין זה עדות התובע והשמאי בפרוטוקול הדיון מיום 12.3.23 וכן דו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה).

...

אני סבורה כי די בכך כדי להגיע למסקנה לפיה עומדת להכשרה חברה לביטוח הגנה אפשרית, בהתחשב גם בכך, שאכן, כפי שטוענת הכשרה בבקשת רשות הערעור, התובע אינו טוען כי רכוש זה מבוטח במסגרת הפוליסה, אלא מדובר בעלות בה נשא לצמצום הנזק (ראה בעניין זה עדות התובע והשמאי בפרוטוקול הדיון מיום 12.3.23 וכן דו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה).

לפיכך אני סבורה כי היה מקום לבטל את פסה"ד תוך אפשרות לחייב את הכשרה חברה לביטוח בהוצאות בגין מחדלה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, יש לתת רשות לערער ולקבל את הערעור לגופו.