בקשת רשות ערעור על דחיית בקשת סילוק תביעה על הסף

כך, ניתן למצוא מקרים בהם בתי המשפט הורו על סילוק בקשות אישור מחמת חוסר סמכות (ראו: בר"מ 3872/19 עריית חדרה נ' מרק פייסחוב (12.03.2020) בו נידונה בקשת רשות ערעור על החלטה לדחות בקשה לסילוק התובענה על הסף במסגרת ת"צ (מנהליים חי') 40229-07-17 מרק פייסחוב נ' עריית חדרה (12.05.2019).

...

סיכום: על יסוד כל האמור לעיל, אני קובע כי מקרה זה אינו נמנה על המקרים בהם תתאפשר תקיפה עקיפה של מעשה שלטוני במסגרת תובענה ייצוגית.

הואיל ואינני רואה אפשרות סבירה כי התובענה הייצוגית תוכרע לטובת הקבוצה שהמבקש מייצגה והואיל והתובענה הייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין, ובהתאם להוראות סעיפים 8(א)(1) ו- 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות – אני דוחה את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

לפיכך אני קובע כי המבקש ישלם למועצה המקומית הוצאות ההליך ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד תשלומם בפועל.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בהרצליה (כב' השופט גלעד הס) מיום 9.5.22 בת"א 64302-05-20 לפיה נדחתה בקשת המבקשת – הנתבעת לדחות על הסף את תביעת המשיב- התובע מחמת העידר סמכות עניינית לבימ"ש השלום.

כל אלה ממלאים אחר הגדרת "ידועים בציבור". המשיב בתשובה לבקשת רשות העירעור טוען כי יש לסלק את בקשת רשות העירעור על הסף נוכח הוראות תקנה 149 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018.

...

אין מקום להתערב בעניין זה ואני מסכימה עם המסקנה אליה הגיע בימ"ש קמא, מהנימוקים שיפורטו להלן, ולפיכך כבר מטעם זה אין לקבל את הטענה ולפיה הסמכות העניינית מסורה לבימ"ש לענייני משפחה.

בימ"ש קמא יישם כדבעי את המבחנים שהתוו בפסיקה ביחס לנסיבות המקרה הקונקרטי ומסקנתו מקובלת עלי.

הואיל ולא מצאתי כל טעם המצדיק התערבות בקביעת בימ"ש קמא בנוגע לשיהוי, אין מקום להתערב גם בעניין זה. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, יש לתת רשות ערעור ולדחות הערעור לגופו.

בית משפט זה חזר ושנה, כי ההשגה על החלטת ביניים שעניינה דחיית בקשה לסילוק תובענה על הסף על יסוד טענה מקדמית שבפי הנתבע, תיעשה ככלל ובהעדר נסיבות חריגות, רק לאחר סיום הדיון בתובענה בגדר העירעור בזכות על פסק הדין, ולא במסגרת בקשת רשות ערעור על ההחלטה במהלך ההליך (רע"א 8524/10 טיב הכרמל תעשיות (2002) בע"מ נ' פרימיוס קלאס בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 6 (31.1.2011), והאסמכתאות הנזכרות שם).

...

ביום 7.11.21 הוגשה מחדש תביעת המל"ל. המבקשת הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף מהנימוקים הבאים: בהתאם לסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), התביעה התיישנה בחלוף שבע שנים מיום התאונה, היינו ביום 28.5.12, כשבע שנים קודם להגשת התביעה על ידי המשיב; בענייננו לא חל תיקון 168 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה- 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") אשר נכנס לתוקף ביום 1.1.16, שכן הסכם הפשרה שמכוחו חל הניכוי קיבל תוקף של פסק דין ביום 12.11.15; ככל שייקבע כי תיקון 168 חל על התביעה, הרי שעדיין דין התביעה להידחות, זאת מאחר שכתב התביעה הוגש ביום 7.11.21, דהיינו בחלוף למעלה מ- 15 שנים ממועד התאונה ואין תחולה בנסיבות המקרה להוראות סעיפים 15 ו- 16 לחוק ההתיישנות.

בהמשך החלטתו התייחס בית משפט קמא גם לתחולתם של תיקונים 168 ו- 146 לחוק הביטוח הלאומי וקבע: "טוענת הנתבעת כי תיקון 168 לחוק הביטוח הלאומי לא חל במקרה דנא משום שהוא נכנס לתוקף ביום 1.1.16 ולאחר הסכם הפשרה מיום 12.11.15. אינני מקבל טענה זו. זאת משום שלתיקון יש תחולה רטרוספקטיבית ועל כן התיקון חל גם בענייננו. ראו: ע"א 22963-10-18 חברת נמל אשדוד בע"מ ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי ירושלים סניף ויצמן (21.1.20).

מסקנה זו מתיישבת כאמור עם תכלית החקיקה לא מצאתי בה פגם.

למעלה מן הצורך, קבע בית משפט קמא כי גם אם תיקון 168 אינו חל בענייננו, הרי שלכל הפחות תיקון 146 כן חל. גם במסקנה זו איני מוצאת כי נפל פגם.

סוף דבר לאור כל דבריי שלעיל מצאתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

עוד הוסבר בפסיקה כי ככלל, בקשת רשות ערעור על החלטה שבה נדחתה בקשה לסילוק התביעה על הסף תיתקבל "אך במקרים חריגים ונדירים", כגון כאשר דחיית בקשת הסילוק עלולה להשפיע באופן בלתי הפיך על זכויות הצדדים; כאשר קיים חשש ממשי לניהול הליך סרק; וכאשר ניכר כי הערכאה הדיונית טעתה טעות ברורה (רע"א 6840/15 עריית חולון נ' בילו, פסקה 8 והאסמכתאות שם (21.12.2015); כן ראו רע"א 5687/22 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 7 והאסמכתאות שם (21.9.2022)).

...

לאחר עיון בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ובבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני סבור, לא בלי התלבטות, כי אין מקום להיעתר לבקשה.

אין זאת, אלא שבנסיבות המקרה דנן, בהינתן ה"עלטה" שבה היו נתונים הרופאים וההשערות הרפואיות השונות שהועלו בזמן אמת, בית המשפט הגיע למסקנה כי המצב היה "רחוק מ'קצה חוט'" שדי היה בו כדי להטיל על המשיבים נטל לחשוד כי מדובר בתסמונת גנטית ולהעמיק דווקא בבירור כיוון רפואי זה. מסקנה זו נומקה על ידי בית משפט קמא על יסוד העדויות שנשמעו לפניו ויתר הראיות שהוגשו, ובנסיבות דנן לא שוכנעתי כי מתקיימים המבחנים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור בשלב מוקדם זה של ההליך.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

השופט רועי פוליאק בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת אסנת רובוביץ – ברכש ונציגי הציבור גב' קרסיטינה פוליצר מימון ומר אבי איילון ; סע"ש 54930-03-21) מיום 19.10.2023, שבה נדחתה בקשת המבקשת לסלק על הסף כתב תביעה מתוקן שהוגש על ידי המשיב ולחלופין למחוק ממנו חלק מהעילות והסעדים הנתבעים.

...

בעקבות בקשה לסילוק על הסף קבע בית הדין האזורי במהלך הדיון המקדמי שהתנהל כי "שוכנענו כי יש להגיש כתב תביעה מתוקן, באופן שעילות התביעה יעסקו רק בעילות הקשורות להסכם ההעסקה (בעל פה או בכתב) של התובע". בית הדין קבע כי סוגית ההוצאות תובא בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות בהליך (להלן – החלטת התיקון).

לא ניתן אף להיעתר לבקשה לביטול הוצאות המשפט שנפסקו לחובת המבקשת בהחלטה, חרף העובדה שבהחלטת התיקון, בה נתקבלה באופן חלקי בקשה קודמת שהגישה, נקבע כי הוצאות הבקשה תובאנה בחשבון בעת מתן פסק הדין, לנוכח הוראת סעיף 1(7) לצו בית הדין לעבודה (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשע"ח – 2017.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ההליך בבית הדין האזורי.