בקשת רשות ערעור על דחיית בקשת לגילוי מסמכים במודל חיתום

ובתומם ניתנה בתאריך 29.04.18 החלטה, על ידי כב' הרשמת, הדוחה את בקשת הנתבעת להתיר לה לדחות את שלב הגילוי והעיון בדו"חות החוקרים והגשת תצהיריהם.

בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק דין זה על ידי התובע בתאריך 02.08.10 נדחתה על ידי בית הדין הארצי בהחלטתו מיום 10.10.18 (בר"ע 3030-08-10).

" לפיכך התובע טען בתצהירו, בסעיף 30, ותמך טענתו בחוות דעת חיתומית של ד"ר בראון (מוצג 13 לתצהירו): "...כי אין כל רבב בהצהרה וכי חתם חברת הביטוח היה עליו וככל שבעית השרירים חשובה ומהותית לחברת הביטוח לבקש בדיקות ו/או תעוד ו/או נתונים נוספים ממני". המסמכים הרפואיים שנאספו אודות התובע צורפו, בין היתר, לתצהירה של הגב' פדובה וזו גם ריכזה את האירועים הבולטים בהם בסעיף 11 לתצהירה, וכן לחוות דעת המומחים השונים ומהם עולים ממצאים אלו (ההפניה הנה למספרי העמודים במוצגי הנתבעת - תוך הדגשת הממצאים והנתונים המרכזיים הרלוונטים לענייננו ואשר אינם מודגשים במקור): בכרטסת קופת חולים מיום 12.10.09 תיעד ד"ר חוארי תלונותיו של התובע: " כאבי ראש חלש כאבים וקושי בפתיחת כף יד ימין, מצב אחרי תאונת עבודה בעבר, לדבריו דברים נופלים." ורשם כי בבדיקה נמצא: "חולשה בכוח גס בגפה עליונה ימנית עקב בעיה שרירית כוללת יופנה ללקיחת ביופסיה או הפניה לראומטולוג" (עמ' 88-89 למוצגי הנתבעת).

...

המסקנה המתבקשת ממכלול הראיות המסקנה אליה הגענו על סמך מכלול הראיות שהוצגו לפנינו, היא, כטענת הנתבעת, שחברת ביטוח סבירה לא היתה מבטחת את התובע, ואף לא תמורת דמי ביטוח גבוהים יותר.

ב ת.א. (מחוזי ת"א) 24088-08-13 ליבוביץ אפולו בית השקעות וניהול פיננסי בע"מ, מיום 11.07.17, נקבע: "אינני רואה מקום לטענה כי יש להטיל על חברת הביטוח לבצע בדיקות וחקירות עצמאיות, מבלי שמתעוררת לכך סיבה לאחר שחברת הביטוח מקבלת את התשובות לשאלון. מסקנה זו עולה, למעשה, מהטלת חובת הגילוי על המבוטח בעת כריתת חוזה הביטוח... ...האמור לעיל [הפסיקה בעניין פיאמנטה וכהן - ב.ש.] אינו עולה בקנה אחד עם טענת התובעים ונתן, לפיה יש להטיל על חברת הביטוח לבצע בדיקות עצמאיות משלה, על מנת לגלות מידע אותו היה על המבוטח לגלות על פי ההוראות השונות של סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח במסגרת המענה על השאלון, זאת במיוחד כאשר מדובר בעובדות אשר היו ידועות באופן אישי למי שענה על השאלון בשם המבוטח." משקבענו, כי בהצהרת הבריאות בשאלון ובשאלון המשלים, לא היו אינדקציות ישירות (כפי שצטטנו לעיל בהרחבה מעדותו של החותם ד"ר בראון) שחייבו את הנתבעת לבדיקות עצמאיות ומשלא היה באינפורמציה הכלולה בהם כדי לעורר, על פניו, את הצורך בחקירה ובדרישה נוספות במיוחד לא בתחום הנוירולוגי.

לסיכום התוצאה של כל האמור לעיל הינה כי התובע לא השיב תשובות מלאות וכנות לשאלות מהותיות שנשאל בהצהרת הבריאות בנוגע למצבו הבריאותי והואיל ומבטח סביר לא היה מקבל את התובע לביטוח מהסוג שרכש לו ידע את המצב העובדתי ביחס לבעיית השרירים שלו ולחשד למחלת ניוון השרירים, הרי שהתביעה נדחית, והנתבעת פטורה כליל מחבותה החוזית על פי פוליסת הביטוח.

לגוף העירעור נטען כי בית משפט קמא נחפז לדחות את התביעה על הסף טרם "בחינה מקיפה של תשתית עובדתית" וטרם מיצוי שלב הגילוי והעיון ב"מסמכים קריטיים"; כי הביטוח לאופנוע "הנו ביטוח תקף שריר וקיים גם לנסיעת התובע או כל צד אחר"; כי המערער "לא יכול היה לדעת או להבין כי אין לו היתר לנהוג באופנוע תחת תנאי כסוי הבטוחי הקיים" מקום בו הבעלים של האופנוע התיר לו את הנהיגה; כי הפול כשלה בחובתה להבליט את החריג לפיו הביטוח מכסה רק נהג נקוב, באופן שלא אפשר "הבנה פשוטה של צרכן מן השורה שאינו בקיא במושגי ביטוח"; וכי עלימה "לא ביקש לערוך לעצמו ביטוח 'נהג נקוב בשם' כאשר עריכתו נובעת ממעשיה ו/או מחדליה של נציגת חיתום מטעם המשיבה". עוד נטען כי פרמיית הביטוח הגבוהה ששולמה על ידי עלימה תואמת לביטוח כל נהג ומהוה "תימוכין נוסף לקיום כסוי בטוחי". הפול תומכת בהחלטת בית משפט קמא מנימוקיה, חוזרת על הטיעונים שהעלתה בבקשה לדחייה על הסף שהגישה לבית משפט קמא, ומדגישה כי תעודת הביטוח שהוציאה לאופנוע מכסה נהיגתו של נהג נקוב בשם בלבד, עלימה בלבד, בהלימה מוחלטת להצעת הביטוח.

לטענות המערער לעניין אי הבלטת הסייג בדבר זהות הנהג הרשאי לנהוג באופנוע, מדגישה הפול כי ההחרגה "נכתבה על גבי תעודת ביטוח החובה באותיות קידוש לבנה, מובלטות הן מבחינת גודלן הן מבחינת צבען ותוך שהן ממוסגרות ומודגשות". הפול דוחה גם את טענות המערער לעניין גובה הפרמיה משהתעריפים אותה היא גובה "קבועים בתקנות ביטוח רכב מנועי (הסדר ביטוח שיורי ומנגנון לקביעת התעריף) תשס"א – 2001 ומאושרים על ידי הרשות המוסמכת – המפקח על הביטוח", ומוסיפה וטוענת כי כל הטענות הקשורות לרצונותיו, הבנתו, ידיעתו ומודעותו של המערער "אין מקומן בחזית שבין המערער לבין המשיבה" אלא בחזית שבין המערער לעלימה ולקרנית.

אז גם היה מקום לטרוניית באת כוחו לפיה "...בלי שהיה כל הליך מקדמי, בלי שהיה גילוי מסמכים, בלי שחקרנו את בעל הפוליסה, בלי שחקרנו את הנציגה שהעמידה את הפוליסה". אלא שטענה מעין זו לא נטענה.

...

אף שהערעור הוגש באיחור, נעתר בית משפט זה לבקשת הארכה, והאריך את המועד עד להגשתו בפועל.

אף שהמערער ידע, כפי העולה מסעיף 49 לכתב התביעה, כי דרישתו נדחית בהיעדר כיסוי ביטוחי וכי רק בעלים של האופנוע היה רשאי לנהוג בו, הוא לא עתר לתיקון התביעה, גם לא הגיש כתב תשובה.

חרף הנסיבות המצערות, אין מנוס מדחיית הערעור.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת צ' צפת, ס"נ) מיום 12.9.2018, שבגדרה נדחו שלוש בקשות לגילוי ועיון במסמכים במסגרת דיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית (ת"צ 18754-09-15; להלן: החלטת הגילוי ו-בקשת האישור, בהתאמה).

ראשית דבר, במסגרת בקשות הגילוי התבקשו מסמכים הקשורים בהליך משפטי שניהלה היתאחדות חברות לביטוח חיים בע"מ נגד הממונה, שבגדרו ביקשה ההתאחדות לבטל את שנקבע בעמדת הממונה (כהגדרתה לעיל) ביחס לפסלותו של מודל התגמול (ה"פ 53075-06-15, להלן: המרצת הפתיחה); ויצוין כי כבר ביום 8.2.2016 נדחתה המרצת הפתיחה על הסף בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט י' שנלר, ס"נ), וערעור שהוגש נמחק בהסכמת הצדדים ולבקשתם (ע"א 2330/16).

בכל הנוגע למסמכי המרצת הפתיחה, טוענים המבקשים כי לצד תקנות העיון עומדת להם הזכות לבקש גילוי ועיון במסמכים אלה גם מכוח הזכות לגילוי מסמכים – ולכן לא היה מקום לדחות את בקשתם בנידון רק בשל כך שלא הגישו בקשה לעיון בתיק המרצת הפתיחה.

...

בעניין זה יבואר כי סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 מורה באופן מפורש כי לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ושיעורם, למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו"; ועל יסוד האמור אין מקום לכאורה להידרש לבקשת רשות הערעור ככל שזו נוגעת להוצאות שהוטלו על המבקשים במסגרת החלטת הגילוי – ודינה להידחות על הסף (ראו: רע"א 7146/18 קידום ד.ש. (השקעות ופיננסים 1992) בע"מ נ' ששון, פסקה 17 (22.10.2019); רע"א 9519/17 מיקרוסופט ישראל בע"מ נ' גורודיש, פסקה 11 (7.7.2019)).

ואולם משהגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור בחלקו, סבורתני כי יש להורות גם על ביטול ההוצאות שהוטלו על המבקשים על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת החלטת הגילוי.

סוף דבר התוצאה היא שבקשת רשות הערעור מתקבלת, והערעור שנדון לפי הרשות שניתנה מתקבל באופן חלקי, במובן זה שהמשיבות יגלו למבקשים את "מסמכי המבקשים" כהגדרתם לעיל בתוך 45 יום.

על החלטה זו הגיש הנתבע 1 בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד.

לטענת התובעת, בסעיף 5.3 בחוות הדעת קיימת היתייחסות לשאלות חיתומיות, ובסעיף 7.6 קיימת היתייחסות לאופן חישוב סכום התביעה, אשר לא הוזכרו בכתבי הטענות מטעם הצדדים.

מתן צו לגילוי מיסמך ספציפי מהנתבע 1 התובעת עותרת למתן צו המורה לנתבע 1 להמציא לתובעת את הסכם העמלות/הסכם ההפצה שבינו לבין הנתבעת 2 ובינו לבין חברת מגדל, לרבות תוספות בגין עמידה ביעדים שהיה תקף בשנה בה ביצע המנוח.

סוף דבר לאור כל האמור, אני דוחה את בקשות התובעת בכל הנוגע לחוות הדעת אשר צורפו לראיות הנתבע 1, ומקבל את בקשתה להמצאת הסכמי העמלות וההפצה.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי כי יש לקבל את הבקשה.

ברי כי השאלה האם היה לנתבע 1 אינטרס כלכלי בהחלפת הפוליסות הינה שאלה רלבנטית להכרעה במחלוקת זו, וברי כי הסכמי ההתקשרות של הנתבע 1 עם הנתבעת 2 ועם חברת מגדל נחוצים להכרעה בשאלה זו. לפיכך מצאתי להיעתר לבקשת התובעת ולחייב את הנתבע 1 להמציא לה את הסכמי העמלות וההפצה שבינו לבין הנתבעת 2 ובינו לבין חברת מגדל.

סוף דבר לאור כל האמור, אני דוחה את בקשות התובעת בכל הנוגע לחוות הדעת אשר צורפו לראיות הנתבע 1, ומקבל את בקשתה להמצאת הסכמי העמלות וההפצה.

בבקשה לאישור הסדר הפשרה צוין כי סכום הפשרה המוסכם תואם את סכום הפשרה נטו שאושר במסגרת הסכם הפשרה בארה"ב, תוך התאמתו לגודלה היחסי של הקבוצה בישראל לעומת הקבוצה בארה"ב. בהקשר זה ציין המגשר, פרופ' חנס, במכתבו שצורף לבקשה, כי אף שניתן לדעת בודאות את כמות המסחר במנייה בתקופה הרלוואנטית בבורסה בת"א לעומת הבורסה ב-NY, לשם הערכת גודלה של הקבוצה יש לנטרל את המניות שנרכשו במהלך התקופה הקובעת אך נמכרו בטרם יום 20.12.2018 (בעלי מניות in-and-out) אשר המודל המקובל להערכת כמות המניות שבידיהם מכונה PTM (Proportional Trading Model).

בהחלטה מיום 17.11.2023 קבעתי כי לא מצאתי לדחות על הסף את הבקשה לאישור הסדר הפשרה והוריתי לפרסם לציבור הודעה בדבר הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה והזכות להגיש התנגדויות להסדר הפשרה לפי סעיף 18(ד) לחוק תובענות ייצוגיות, וכן להמציא את הבקשה לאישור הסדר הפשרה ליועצת המשפטית לממשלה ולרשות ניירות ערך.

העובדה שצדדים להסדר פשרה קיימו הליך גישור בפני מגשר בעל מומחיות ומוניטין, כבמקרה דנן, אינה מייתרת את הצורך של בית המשפט לבחון בעצמו את הסדר הפשרה כאמור לעיל, אף כי היא יכולה לסייע לבית המשפט בעיניין זה (ר' ע"א 7122/19 היועץ המשפטי לממשלה נ' ממן, פס' 16 (11.4.2022); ת"צ (כלכלית ת"א) 48536-12-17 חורב נ' פועלים אי.בי.אי. - ניהול וחיתום בע"מ, פס' 10 (19.5.2021; להלן: "עניין חורב")).

זאת ועוד, הדין החל על בקשת האישור דנן, שהיא תובענה נגד חברה דואלית בגין הפרת חובות דיווח, הוא הדין האמריקאי, שהוא הדין לפיו נדון ההליך הייצוגי בארה"ב (ר' למשל: פסק הדין ברע"א 8737/17 דמתי נ' Mannkind Corporation ובע"א 2889/18 כהן נ' טאואר סמיקונדקטור בע"מ, פס' 1 (‏16.10.2018), בו ציין בית המשפט העליון כי "צדקו בתי-המשפט המחוזיים בפסקי-הדין נושא בקשת הרשות לערער והערעור שבכותרת בפסיקתם לגבי תחולת הדין הזר"; ת"צ (ת"א) 51914-12-18 ר'בקה טכנולוגיות בע"מ נ' כימיקלים לישראל בע"מ (1.8.2019); ההחלטה בדיון חוזר בת"א (כלכלית ת"א) 16214-09-21 סרגון נטוורקס בע"מ נ' חזן (27.1.2022)).

משכך, אין הצדקה שסכום הפצוי לקבוצה הישראלית יגדל בחלק היחסי של סכום ההוצאות בארה"ב. הוא הדין לגבי שכר הטירחה של עורכי הדין בארה"ב, שהוא גבוה יותר משעור שכר הטירחה שמוצדק לפסוק בהליך דנן, הן בשל העובדה שבעוד שההליך בישראל עוכב היתנהל בארה"ב הליך אינטנסיבי, שכלל הליכי גילוי מסמכים (שהם משמעותיים ביותר בהליכים בארה"ב) ובקשות מקדמיות שונות (מסוג Summary Judgment ומסוג Daubert); והן בשל סכומי שכר הטירחה הנמוכים יותר שנפסקים לפי הדין בישראל.

...

אני ממנה את רו"ח שי ונה כנאמן לביצוע הסדר הפשרה.

אני נעתר לבקשה לפטור את המשיבים מתשלום חלקה השני של האגרה.

אני מורה לחברה לפרסם הודעה לציבור בדבר אישור הסדר הפשרה בהתאם להוראות סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות, בשני עיתונים יומיים בתפוצה ארצית וכן בעיתון כלכלי יומי בתפוצה ארצית, כאשר החברה היא שתישא בעלות הפרסומים.