בקשת רשות ערעור על דחיית בקשה על הסף בשל איחור בהגשה

סגן הנשיאה אילן איטח לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי ירושלים (השופט **** גולדברג; ב"ל 8706-09-20) שבו נדחה על הסף ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) (להלן - הועדה) מיום 8.9.19 מחמת איחור בהגשת העירעור.

...

לאחר ששקלנו את כלל חומר התיק ואת טענות הצדדים הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל במובן זה שיש להחזיר את עניינו של המערער לבית הדין האזורי על מנת שייתן מחדש את החלטתו בבקשה להארכת המועד להגשת ערעור על החלטת הוועדה, וזאת לאחר שמיעת המבקש והמצהיר מטעמו.

בנסיבות אלה אין מנוס מהחזרת עניינו של המערער לבית הדין האזורי על מנת שייתן את החלטתו מחדש לאחר שמיעת המבקש והמצהיר ושקילת סיכויי הערעור.

סוף דבר - הערעור מתקבל באופן חלקי, כמפורט בסעיף 14 לעיל.

תחילה נקבע, כי דין בקשת הרשות לערער על ההחלטה מיום 10.3.2021 – להדחות על הסף, מחמת איחור בהגשתה, שכן המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו, "חלף חודשים לפני שהוגשה בקשת רשות העירעור המקורית". בנוסף נקבע, כי אין להיעתר לבקשת נתניהו לתקן את בקשת רשות העירעור מחמת החלפת היִצוג, שכן פרט לכך שהבקשה הוגשה ב"שהוי ניכר", אין בהחלפת הייצוג כשלעצמה, כדי להצדיק תיקון של כתבי הטענות.

...

על כן, "משלא הועלו טענות בנוגע לסיכויי ההגנה, ומשנדחתה הטענה ולפיה לא בוצעה מסירה כדין", נקבע כי "אך מתבקש היה לדחות את הבקשה לביטול פסק דין". מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה טוען נתניהו, בין היתר, כי כתב התביעה לא הומצא לו כדין; כי התביעה שהוגשה נגדו כרוכה בתביעה נגד זלינגר, ועל כן, לא היה מקום ליתן פסק דין בהעדר הגנה בעניינו, בעוד התביעה נגד זלינגר תלויה ועומדת; וכי בנסיבות המקרה, לא היה מקום לסטות מההלכה המקובלת, שלפיה יש להעתר לבקשות לביטול פסק דין בהעדר הגנה.

נתניהו מעלה טענה נוספת, שלפיה "התביעה כלפי [נתניהו וזלינגר] שזורה האחת בשנייה", ועל כן, "לא ניתן לפסוק בפסק דין לאחד מבלי לפסוק לשני את אותו פסק דין". לשיטתו, מצב זה "יכול לייצר סיטואציה בעייתית ביותר לפיה הפסיקה כלפי המפרסם תהיה שונה מהפסיקה כלפי מי ששיתף את הפוסט". בנסיבות אלה, כך נטען, נדרש היה "לכל הפחות להתנות את פסק הדין בתוצאות ההליך בעניינו של [זלינגר]". גם דינה של טענה זו – להידחות.

ההליך דנן, אינו האכסניה המתאימה לבירור טענה זו. עוד טוען נתניהו, לגבי המצאת כתב התביעה, כי "גם אם ההמצאה הייתה כדין למקום ציבורי (מה שאין כן), לא הוכח, כי הוא הומצא ל[נתניהו], ולכל הפחות עניין זה לכשעצ[מ]ו מהווה ספק ראוי אשר יש בע[ט]יו לבטל את [פסק הדין]". גם טענה זו, אין בידי לקבל.

סיכומם של דברים: לא מצאתי הצדקה להתערבות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ב'גלגול שלישי'; בקשת הרשות לערער נדחית אפוא בזאת.

לפניי בקשת המשיבה 2 לסילוק בקשת רשות העירעור על הסף בשל איחור בהגשתה.

משלא עשו כן, היה צידוק להגשת הבקשה לסילוק על הסף מטעם המשיבה 2, ומשכך, וחרף דחיית הבקשה האמורה, לא ראיתי לחייב את המשיבה 2 בהוצאות המבקשים.

...

דיון והכרעה לאחר העיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות.

במחלוקת זו, אני סבורה כי יש לקבל את עמדת המבקשים.

סוף דבר: הבקשה לסילוק על הסף נדחית ללא צו להוצאות.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה מיום 29.8.22 (כב' השופטת סיגלית אופק בע"ר 15514-11-21) שמחק ערעור שהגישה המבקשת על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל עקב הגשתו באיחור.

בדין, איפוא, הורה בית המשפט על דחיית העירעור על הסף מחמת איחור בהגשתו.

...

ביום 25.5.20 נעתר ביהמ"ש קמא לבקשת המבקשת והורה למשיבה לפרט את רשימת הגופים אליהם היא פנתה בעקבות הפסיקתה בצירוף העתק הפניות והמסמכים שהתקבלו עקב פניות אלה וזאת בתוך 7 ימים.

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות המבקשת ומכוח הסמכות המוקנית בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: תקסד"א), שוכנעתי כי דין הערעור להידחות וזאת אף מבלי להזדקק לתשובת המשיבה.

לעניין זה נקבע בבש"א 3430/13 גבי אלבז נ' עו"ד אבירם מיטל (26.05.2013) כי: ‏‏ "לא מיותר להזכיר בהקשר זה את הכלל המושרש שלפיו הגשת בקשה לעיון חוזר (וכך גם בקשה לתיקון טעות הנדחית), אין בה כדי להאריך מניה וביה את המועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה המקורית, ובהיעדר נסיבות מיוחדות גם אין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק מתן ארכה בדיעבד. שאם לא אמרנו כך, הרי שמנו בידיו של בעל-הדין את המפתח להארכת המועד להגשת הליך ערעורי, עד אין-קץ". בעניינו, המבקשת לא הציגה נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מכלל זה. בטרם סיום, יש להביע מורת רוח מאופן התבטאותה של המבקשת אשר נקטה בלשון משתלחת ומבזה כלפי ביהמ"ש קמא.

כפי שצוין בבג"ץ 1430/21 עוה"ד עודד הוכהאוזר נ' מיכאל תמיר, שופט בית המשפט המחוזי מרכז (11.04.2021)‏: ‏ "פעמים רבות נפסק, כי בית המשפט לא יאפשר לבעלי הדין להתבטא לפניו, בכתב או בעל-פה, בלשון משתלחת, ובאופן פוגעני, משפיל או מעליב. ניתן להתבטא בדרך מכבדת, גם כאשר עסקינן בטענות חמורות, הנוגעות להתנהלות לא ראויה מצד אדם או גוף כלשהו. דברים אלו נכונים כלפי כל אדם, ונכונים מקל וחומר למקרה שבו ההתבטאויות הבוטות והקשות מופנות כלפי שופט היושב בדין, ובשל כך עלולות הן להתפרש כניסיון להלך עליו אימים, ולהשפיע על הכרעותיו". סיכומו של דבר: דין בקשת רשות הערעור להידחות.

סיכום ותוצאה מכל הטעמים שעליהם עמדנו, בקשת רשות העירעור נדחית על הסף מחמת איחור בהגשתה.

...

לפיכך, בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 138(א)(1) בתקנות סדר הדין האזרחי ומהטעמים שיובאו להלן, הבקשה נדחית על הסף מחמת איחור בהגשתה ובכל מקרה, נדחית גם לגופה וזאת ללא צורך בתשובת המשיבים.

למעלה מהדרוש נוסיף, כי בכל מקרה ומהטעמים שיפורטו עתה בקצרה, היה מקום לדחיית בקשת רשות הערעור גם לגופה.

סיכום ותוצאה מכל הטעמים שעליהם עמדנו, בקשת רשות הערעור נדחית על הסף מחמת איחור בהגשתה.