בקשת רשות ערעור על דחיית בקשה לשמיעת ראיות לאחר חוות דעת חשבונאית

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים: י' שפירא; ת' בזק-רפפורט וד' מינץ) בעמ"ש 36082-04-11, במסגרתו אישר את פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה (כב' השופט מ' הכהן) אשר דחה את בקשת המבקשת לקיים הליך שמיעת ראיות לאחר שנתקבלה חוות דעת חשבונאית על ידי מומחה שמונה מטעם בית המשפט.

...

הגם שבסעיף 19 לחוות הדעת, אליו מפנה המבקשת, רואה החשבון מזכיר כי אין בידיו כלים חשבונאיים כדי לתת תשובה חד משמעית ביחס למהות המשיכות שביצעה המנוחה מהחשבון – האם לצרכי עצמה או הועברו לבנותיה ולמי מהן, בסופו של דבר מצא "כלים חישוביים סטטיסטיים" שאפשרו לו להעריך אילו מהמשיכות ביצעה המנוחה שימשו אותה לצרכיה שלה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להדחות.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' פרגו) שניתנה בתום ישיבת קדם המשפט ביום 30.3.2014.

לאחר שכל צד הגיש חוות דעת מומחה מטעמו, מינה בית המשפט בהסכמת הצדדים מומחה חשבונאי מטעמו לעניין זה. משהוגשה חוות דעת המומחה, נתן בית משפט קמא, בתום ישיבת קדם המשפט, את החלטתו מושא בקשה זו. בהחלטה נקבע כי משעה שניתנה לצדדים האפשרות להופיע בפני המומחה ולהציג לו את עמדתם בנוגע לדרך החישוב הנכונה, אין מקום לאפשר למבקשת להציג חוות דעת מקצועית או דרך חישוב אחרת מזו המופיעה בחוות דעת המומחה.

בהחלטתי הבהרתי כי ככל שבסופו של דבר תדחה בקשת רשות העירעור, יהא על המבקשת להגיש את תיק המוצגים בתוך פרק זמן קצר.

המשיבים טוענים כי על החלטת בית משפט קמא שלא לשמוע ראיות לגבי כוונת הצדדים גם לא ניתן לערער, לאור סעיף 2(5) לצוו בתי המשפט אשר עניינו "החלטה בעיניין ... שאלות המוצגות לעדים". מכל מקום, לטענת המשיבים, ההחלטה נכונה אף לגופה, שכן הטענה כי יש לפרש את המונח "רווח גולמי" בהתאם לכוונת הצדדים ולא על פי כללי חשבונאות מקובלים, אינה עולה בקנה אחד עם עמדת המבקשת עצמה כפי שעולה מהתנהלותה במסגרת ההליך.

בית משפט קמא פתח את החלטתו באמירה כי "העובדה שניתנה חוות דעת מומחה וגם אם מדובר בחוות דעת בהסכמה, אין בה כדי למנוע את הבאת ראיות אשר הנתבעת [המבקשת – י.ע.] מבקשת להביאן". אמנם בהמשך החלטתו כתב בית המשפט כי לא יתיר עדויות בנושא דרך החישוב, וכי "אין לי כל כוונה לשמוע ראיות מה היא כוונת הצדדים כיצד יש לפרש את סעיף 5א – נושא מקצועי חשבונאי – כאשר בדיוק לשם כך מונה מומחה בהסכמת הצדדים" (ההדגשה במקור – י.ע.).

לבסוף, ניתן לטעון, גם אם בדוחק מסוים, כי סעיף 1(4) השולל רשות ערעור לגבי החלטות הנוגעות ל"שלבי הדיון בהליך", חל גם על החלטות הנוגעות ל"סדר המסגרת" של שמיעת הראיות.

...

כשלעצמי, אני נוטה לשיטה אחרונה אשר מרחיבה את הנושאים לגביהם אין ליתן רשות ערעור ובדרך זו מצמצמת את היקף בקשות הרשות לערער (ראו החלטתי ברע"א 368/13 הרשות הפלסטינית נ' נורז'יק, פסקה 8 (23.4.2013)).

על כל פנים, אף לשיטתו של השופט רובינשטיין בעניין קרנית ולפיה אין מדובר בהחלטה הנכנסת בגדרו של הצו, הרי שמצאנו כי דין הבקשה לעניין זה להידחות גם לגופה, כך שניתן להותיר את הדברים בצריך עיון.

אשר על כן, הבקשה נדחית, בכפוף להבהרה בפסקה 8 לעיל לעניין חקירתו הנגדית של המומחה.

הרקע לבקשת רשות העירעור וטענות הצדדים: בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט יהושע רטנר) מיום 31.3.15 שניתנה בת"א 4141/07, לפיה נדחתה בקשת המבקשות לתיקון כתב התביעה שהוגש ביום 15.2.07.

נטען כי לאור המסמכים החדשים שנתגלו פנו המבקשות לקבלת חוות דעת חשבונאית שמצאה כי למבקשות לא עומדת יתרת חוב כפי שטוען המשיב אלא להיפך ולמבקשות עומדת יתרת זכות בגובה של מעל למיליון שקלים אשר הבנק/המשיב מחויב להשיב להן.

המשיב טוען גם כי בעניינינו משמעות קבלת בקשת רשות העירעור הנה פתיחת הליכי התובענה מחדש, לרבות הגשת כתב הגנה מתוקן ושמיעת עדויות נוספות, ולא בכדי קבע כבוד השופט רניאל בעמ' 2 שורה 30 לפסק דינו ברע"א 32283-11-14, שהנה בקשת רשות ערעור שהגיש הבנק על החלטת השופטת לפין מיום 7.10.14, במסגרתה התירה השופטת לפין למבקשות להרחיב את חזית המחלוקת, כי "כפי שטען המערער, יש בתיקון כתב התביעה בשלב זה, יותר משבע שנים לאחר שהתגבשו העילות בין הצדדים לכל המאוחר בשנת 2004, בעייתיות רבה". נטען כי בנסיבות הנ"ל לכל הפחות היה מצופה מהמבקשות להזדרז בהגשת בקשת העירעור ובהליכים שנועדו לאפשר את בירורה.

דיון והכרעה בבקשת רשות העירעור: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את החלטת בימ"ש קמא ואת המסמכים הרבים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות העירעור מהטעם שלא נפל בהחלטת בימ"ש קמא שבנידון פגם המצדיק היתערבות.

כפי שקבע גם בימ"ש קמא, זאת בשלב שלאחר שמיעת ראיות הצדדים וכאשר בידי המבקשות היו נתונים מספיקים לדעת את הגרסה העובדתית הנכונה לשיטתן, או היה באפשרותן לבררה בקלות יחסית.

...

יש בכך כדי לסתור טענתה החדשה לפיה איננה חייבת לפרוע את ההלוואה השנייה לאור סילוקה בשנת 2002, כאשר לעניין זה, כאמור, היו בידי המבקשות נתונים מספיקים או שניתן היה לבררם בקלות יחסית כבר לפני זמן רב. בסיכומו של דבר, החלטת בימ"ש קמא ניתנה לאחר שנשקלו כלל השיקולים הרלוונטיים אשר נבחנו לעומק, מדובר בעניין דיוני הנתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ולא מצאתי כי נפל בהחלטה פגם המצדיק התערבות של ערכאת הערעור.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המבקשות נדחית.

המבקשות תשלמנה הוצאות המשיב בסך 5,000 ₪ שישולמו מתוך הכספים שהופקדו כערבון להבטחת הוצאות המשיב.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ס' ג'יוסי) שניתנה במסגרת פסק דין בת"א 887-01-16 מיום 31.3.2020 ובגדרה הוחלט על מינוי מומחה מטעם בית המשפט על מנת שיחווה דעתו בשאלה החשבונאית שבמחלוקת בין הצדדים.

בתשובתה טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה שכן היא אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור לפי סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות העירעור ובתשובות לה, ולאחר שנתתי לצדדים היזדמנות לטעון בעיניין החלתה של תקנה 410 לתקסד"א ושוכנעתי כי לא תיפגענה זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לאמור בתקנה זו, החלטתי לקבל את בקשת רשות העירעור ולדון בה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על-פיה.

לצד זאת, אבקש להדגיש כי במקרים בהם נותר בלבו של בית המשפט ספק בשאלה מקצועית שבמחלוקת, רשאי הוא למנות מומחה מטעמו בכל שלב שהוא (כאמור, לאחר מתן היזדמנות לצדדים להשמיע טענותיהם בנידון) ולרבות לאחר הגשת סיכומים, ושמא, אף ראוי למנות מומחה כאמור על מנת להתיר ספקות ככל שנותרו בליבו של בית המשפט אף לאחר שמיעת הראיות.

...

בתשובתה טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה שכן היא אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור לפי סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, ולאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון בעניין החלתה של תקנה 410 לתקסד"א ושוכנעתי כי לא תיפגענה זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לאמור בתקנה זו, החלטתי לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על-פיה.

אקדים ואציין כי דין הערעור להתקבל בחלקו, כמבואר להלן.

לפיכך, אין מנוס מקבלת רשות הערעור והחזרת התיק לבית המשפט המחוזי, על מנת שיאפשר לצדדים להשמיע את טענותיהם לעניין מינוי המומחה, ולאחר מכן יקבל החלטה חדשה בנדון בהתאם לשיקול דעתו.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור מתקבלת באופן חלקי, במובן זה שבית המשפט המחוזי יאפשר לצדדים להשמיע טענותיהם לעניין אפשרות מינוי מומחה מטעם בית המשפט בשאלה החשבונאית שבמחלוקת, ולאחר מכן ייתן החלטה חדשה בהתאם לסמכותו לפי תקנה 130(א) לתקסד"א. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ביום 15/10/15 (בטרם הסתיימה שמיעת הראיות), הגישו המבקשים לבית המשפט קמא בקשה למינוי רו"ח מומחה מטעמו, לצורך הכרעה במחלוקת חשבונאית שנתגלתה, לשיטתם, עם היתקדמות ההליכים.

לאחר קבלת תשובת המבקשים ובתום שמיעת הראיות, דחה בית המשפט קמא (כב' השופטת ר. טיקטין-עדולם) את הבקשה למינוי מומחה (בהחלטה מיום 16/3/16) מן הטעם שהבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, בסמוך לסיום שמיעת הראיות ולאחר שניתנו למבקשים מספר הזדמנויות להגיש חוו"ד מומחה מטעמם.

המדובר בהליך שהחל עוד בשנת 2010 ומצוי בשלבי סיום והכרעה, כך שמינוי מומחה מטעם בית המשפט בשלב מיתקדם זה של ההליך עלול להחזיר את ההליך לקדמותו, והכל בנגוד להחלטתו הקודמת (והמפורטת) של בית המשפט קמא מיום 26/4/15 – במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לתיקון כתב התביעה שכללה גם בקשה לצרוף חוות דעת מומחה מטעמם.

המשיבה 4 לא הגיבה לבקשת רשות העירעור.

לאחר עיון בבקשת הרשות לערער ובתגובת המשיבים – על נספחיהן – לא מצאתי מקום למתן הרשות לערער.

...

מנגד, טוענים המשיבים 3-1 (להלן – המשיבים), כי יש לדחות את הבקשה על הסף וזאת בשל השיהוי הניכר שבהגשתה ולאור התנהלות המבקשים בהליך קמא.

בבקשה למינוי מומחה שהגישו המבקשים לבית המשפט קמא (ביום 15/10/15) כמו גם בבקשת הרשות לערער שבפני, חוזרים המבקשים ומעלים טענות בדבר הנחיצות והחשיבות שבמינוי מומחה מטעם בית המשפט – אולם מדובר בטענות כלליות בלבד הנטענות בעלמא, ולא ניתן להיעתר להן, בייחוד לא בשלב מתקדם זה של ההליך.

לאור כל המפורט לעיל – לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט קמא המצדיק התערבות ערעורית, ואני דוחה את הבקשה.