בקשת רשות ערעור על דחיית בקשה לרכישה בכינוס נכסים

] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט יהושע גייפמן) בת"א 52095-05-21 מיום 3.6.2021, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למתן סעד הזמני, ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע.

להלן יחד: המשיבות), באמצעות כונס נכסים שמונה על ידי בית המשפט (להלן: הסכם המכר), וזאת לצורך הקמת פרויקט של יחידות דיור על הנכס, בהתאם לתוכנית המתאר המאושרת (להלן: הפרויקט); ובהתאם, ביום 25.5.2021 העבירו המשיבות את מלוא התמורה בגין רכישת הנכס לכונס הנכסים.

המבקש לא ערער על הסכם המכר, וחלף זאת, כעבור מספר חודשים, ביום 26.5.2021, הגיש את התובענה דנן לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ובה עתר בבקשה לקבל סעד הצהרתי, לפיו בין המשיבות ובינו התגבש הסכם מחייב, הקובע כי בנגוד להסכם המכר, הנכס יוותר בבעלותו, והמשיבות יספקו לו שירותי בנייה (להלן: תובענה לסעד הצהרתי).

בתוך כך, הדגיש כי לאורך ההיתדיינות בין הצדדים דבקו המשיבות בתנאיה של ההצעה הראשונה; וכי הובהר למבקש שקיומו של הסכם, ככל שייחתם, מותנה במספר תנאים מצטברים, לרבות גיבוש טיוטת הסכם מוסכמת (אשר, כאמור, לא התגבשה משסירב המבקש לחתום על טיוטת ההסכם), הסכמת כונס הנכסים להסכמות כאמור ואישור בית המשפט; וכי במכתב ששלח למבקש ביום 25.3.2021 הבהיר שההתדיינות בין הצדדים נסתיימה משלא הגיעו להסכמות.

...

לא ראיתי טעם להתערב במסקנה זו. ואנמק בקצרה.

מכאן קצרה הדרך למסקנה הבלתי נמנעת כי יש להותיר את החלטת בית המשפט קמא על כנה.

סוף דבר: בקשה רשות הערעור נדחית איפוא, וממילא נדחית בקשת עיכוב הביצוע שהוגשה בצידה.

לפני בקשת רשות ערעור "בגילגול שלישי" על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' סג"נ השופט עמית יריב) מיום 25.8.21 ברער"צ 34911-08-21 ולפיה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ (כב' הרשם אוהד אשר) מיום 28.7.21 בתיק הוצל"פ 510693-05-18.

בבקשת רשות העירעור נטען כי החלטות הערכאות הקודמות פותחות פתח לאי קיום הוראות רישמי ההוצל"פ שניתנו לכונסי נכסים עם מינויים וההחלטות פוגעות בפקוח של ההוצל"פ על פעילות כונסי נכסים.

הדגישו כי טענות המבקשת בדבר זכות פדיון/ רצון לרכוש הנכס הועלו לראשונה ביוני 2021 בתגובה שהגישה בהתאם להחלטת הרשם מיום 22.6.21.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) עסקינן ברשות ערעור ב"גלגול שלישי" אשר ניתנת במשורה במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של בעלי הדין או כאשר עלול להיגרם למבקש, אם תדחה בקשתו עיוות דין חמור, וראה לעניין זה: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ, פ"ד לו (3) 123; רע"א 252/15 פטרוטק בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (18.1.15); רע"א 2071/18 עו"ד נתאי נ' הוד סעיף 3 להחלטת כב' השופטת וילנר (20.6.18).

ביקשתי תשובת המשיבים לבקשת רשות הערעור על מנת לוודא שאין זה המקרה שבו ההחלטה גורמת ל"עיוות דין" המצדיק הידרשות לטענות ונחה דעתי מתשובתם כי אין כך הדבר.

לסיכום: לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

ביום 15.1.21 הגישו בני הזוג סימון (להלן: "המבקשים" או "סימון") בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל שניתנה בתיק הוצל"פ 12-09702-06-1 (להלן: "התיק") ביום 13.1.21, שלא לפתוח מחדש את התיק.

בעיניינם, ובעניין המכר שהמבקשים מנסים בכל דרך להביא לביטולו, ניתנו החלטות רבות מיספור, מנומקות ומפורטות, וכל טענותיהם כנגד המכר, כנגד כונס הנכסים, כנגד הרוכשים וכנגד המותבים השונים שעסקו בעיניין, לרבות פקידי ההוצאה לפועל, נדחו זה מכבר בהחלטות ובפסקי דין חלוטים.

כנובע מתוצאה זו, נדחות כל בקשות הביניים שהגישו המבקשים במסגרת הבר"ע שבפני, שחלק לא מבוטל מהן כלל לא היו קשורות לבקשת רשות העירעור (כגון הבקשות מיום 4.7.21, 6.7.21 ו-11.7.21), לא נבעו ממנה ולא נדרשו לצורך ההכרעה בה. בין היתר, לאחר העיון בתגובת המשיבים 1-2 לבקשה להורות על המצאת צו ביטול המכר משנת 2003, ולאחר שעיינתי שוב בבקשת המבקשים בסוגיה זו, אני מוצאת לדחות הבקשה.

...

הדבר היחיד שנאמר בהחלטה, ויכול היה להביא את המבקשים למסקנה האמורה הוא: "אזכיר כי בקשה (בר"ע) קודמת שהוגשה לבית משפט זה ושנדונה בפני כבוד השופט יצחק כהן נתקבלה, וזאת כדי לאפשר למבקשים לטעון את טענותיהם בפני ראש ההוצל"פ, בטרם מימוש הנכס, אך הוא לא ביטל את הליך מימוש הנכס". כלומר, לא רק שאותה החלטה לא ביטלה את הליך המימוש, אלא אין ממש בטענות המבקשים כי לא ניתן להם יומם בפני בית המשפט, לעניין טענת התרמית, או לכל עניין אחר שהעלו.

טענת התרמית נידונה לגופה, כאשר רשם ההוצל"פ דחה טענה זו: "אני דוחה את בקשת החייבים הואיל ולא רק שלא הוכיחו מאומה לעניין התרמית הנטענת, אלא נמנעו מהבאת ראיה כלשהי ועדות כלשהי להוכחתה". החלטה זו שומטת את הקרקע תחת תלונתם של סימון כי טענתם לעניין תרמית לא נבחנה ולא נידונה לגופה.

כנובע מתוצאה זו, נדחות כל בקשות הביניים שהגישו המבקשים במסגרת הבר"ע שבפני, שחלק לא מבוטל מהן כלל לא היו קשורות לבקשת רשות הערעור (כגון הבקשות מיום 4.7.21, 6.7.21 ו-11.7.21), לא נבעו ממנה ולא נדרשו לצורך ההכרעה בה. בין היתר, לאחר העיון בתגובת המשיבים 1-2 לבקשה להורות על המצאת צו ביטול המכר משנת 2003, ולאחר שעיינתי שוב בבקשת המבקשים בסוגיה זו, אני מוצאת לדחות הבקשה.

ביחס לחוות דעתו של השמאי מושקוביץ אשר הוגשה בתיק ההוצאה לפועל עובר לאישור המכר, קבעה הרשמת כי מצויין בה במפורש כי ההערכה בוצעה על פי בדיקה חיצונית בלבד ללא אפשרות התנעת הרכב "ומשכך הרי שלא ניתן היה להסתמך על חוות הדעת שנערכה על ידי השמאי מטעמו של כונס הנכסים ונועדה בעיקר לשמש עזר בידי הרשם שאינו מומחה לעיסקאות כלכליות, ולפרוס לפניו הערכה בדבר משמעויותיה, כדאיותה והשלכותיה של העסקה ואין לראות בה תחליף לבדיקת הנכס או לשרת את המציע בהגשת הצעתו". בסיום החלטתה ציינה הרשמת: "אציין עוד כי פרק הזמן במהלכו נמצא הרכב בחזקתו ושימושו של הרוכש, עלול ליגרור טענות בדבר המועד בו נגרמו לרכב הנזקים הנטענים ועניינים אלו חורגים מגדר הסמכות שהוענקה לרשם ההוצאה לפועל. כבר נפסק כי רשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך לידון בבקשת הרוכש או כונס הנכסים לביטול המכר מחמת הפרת חוזה, וכך גם אינו רשאי להכריע במחלוקות כספיות בין הרוכש ובין כונס הנכסים ויש להעלות העניין בפני בית המשפט המוסמך". כאמור, הבקשה לביטול המכר נדחתה על ידי הרשמת והתובע לא הגיש בקשת רשות ערעור על החלטתה.

...

דין טענות אלה להידחות בשל הרחבת חזית אסורה.

גם הטענה כי יש לראות בכונס הנכסים משום "עוסק ברכב" כהגדרתו בחוק מכירת רכב משומש ובחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, דינה להידחות.

והמרחק רב. סיכומם של דברים, התביעה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 6677/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: שמעון חלפון נ ג ד המשיבים: 1. קבוצת מזרחי ובניו השקעות בע"מ 2. נתנאל גרופ בע"מ 3. פורמאלי עו"ד אבי אברמוביץ, כונס הנכסים בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ,מיום 26.6.2023, בת"א 35732-07-22, שניתן על-ידי כבוד השופט ים: ש' שוחט – סג"נ, נ' שילה ומ' עמית-אניסמן

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 26.6.2023, בת"א 35732-07-22 (השופטים ש' שוחט – סג"נ, נ' שילה ו-מ' עמית-אניסמן), שבגדרו נדחה ערעור המבקש, שמעון חלפון, על פסיקתא של בית המשפט השלום בהרצליה, מיום 17.5.2022, בת"א 50914-05-19 (השופט ג' הס).

חלפון טוען כי עניינה של הבקשה "בסוגיה כלל ציבורית, שיזמים משתלטים על מגרשים שרכשו בעלים ופוגעים בזכויות הבעלות שלהם, מגישים תביעות לפירוק שתוף, כשהם מסלקים את הבעלים מהמגרש ומונעים מהם לבנות". בתוך כך טוען חלפון, כי לא היה מקום להורות על פירוק השותפות בנכס, שכן תכליתו של הליך זה היא פיתוח הקרקע המשותפת, בעוד שבעניינינו ניתן היה לפתח את הנכס ללא פירוק השותפות, בדרך של הסכם למתן שירותי בנייה בינו לבין המשיבות, כאשר חלקו בנכס נשמר.

...

זאת, לאחר שבא לכלל מסקנה, כי "[ו]אין למעשה כל חלופה לפירוק השיתוף אלא בדרך של מכירה למרבה במחיר. ההצעה שעלתה בדיון לפירוק ע"י חלוקה בעין אינה אפשרית". ביום 21.7.2019 הגיש חלפון בקשה לסילוק תביעת פירוק השיתוף על הסף.

באשר להימנעותו מהגשת כתב הגנה בעתו ובזמנו, הסביר חלפון כי "המתין להתמחרות בין היזמים, כדי לנהל עם מי שיזכה, הסכם למתן שירותי בנייה, ולכן יתייתר הצורך בהגשת כתב הגנה". לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף ללא צורך בתגובה.

הבקשה נדחית אפוא בזאת.