בקשת רשות ערעור על דחיית בקשה לעיון חוזר בפסק דין שדחה ערעור באיחור

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט עמית יריב) מיום 8/9/20 בת.א. 43199-08-20 ולפיה התקבלה בקשת המשיבים – התובעים למתן צו מניעה זמני, האוסר על המבקשים - הנתבעים לבצע עבודות בניה כל שהן במקרקעין הידועים כחלקה 38 בגוש 6122 ברחוב רבי עקיבא 41 בני ברק (להלן: "המקרקעין") וכן על החלטה מיום 21/10/20 שדחתה בקשה לעיון מחדש.

" יודגש שוב; הבעלים לא התכוונו להרוס את החנות, לא רצו בהריסתה וכפי שמוכח – לא היה להם שום אינטרס ושום סיבה לגרום לכך. השארת צו המניעה על כנו תיגרום לבעלים נזק לא מוצדק ותאפשר לגוטליב מנוף לחץ פסול על הבעלים במסגרת המו"מ הכספים שיתנהל ביניהם במסגרת תביעת הפינוי. מאידך – הסרת צו המניעה לא תיפגע באנטרס של גוטליב במאומה, משום שגם גוטליב מבינים כבר שהחנות לא תיבנה במקומה הקודם, ולכן – כדי לנהל מו"מ על תשלום כספי או על חנות במיקום סמוך אחר – אין הצדקה למנוע את בניית הפרוייקט על יתרת שטח המיגרש". בהחלטה מיום 21/10/20 נדחתה הבקשה לעיון חוזר משנקבע כי אין מדובר בשינוי נסיבות אלא ב"שיפור עמדות" שאותו אין להתיר.

בקשת רשות העירעור הוגשה באיחור.

הם מציינים בסעיף 4 לתשובתם: "אין מחלוקת בין הצדדים שטרם יום 2.8.2020, המשיבים והם בלבד היו בעלי החזקה בחנות שנהרסה במחי טרקטור שנשלח לשם על ידי המבקשים ו/או מי מהם ו/או מטעמם. כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים, כי הטרקטור שהגיע למקרקעין מטעם המבקשים ו/או מי מהם, הוא זה שהרסה את החנות של המשיבים עד היסוד על כל רכושה, הסחורות שהיו בה, הכספים והציוד שבה. אין גם מחלוקת בין הצדדים, כי המשיבים החזיקו בחנות כדיירים מוגנים מאז שנת 1977 וזאת כעולה מהסכם דיירות מוגנת שצורף כנספח 1 לבקשה לצוו מניעה זמני וכי לא ניתן כל פסק דין של בית משפט של שכירות לפינוי המשיבים מהחנות ו/או מזכויותיהם כדיירים מוגנים בחנות". נטען כי לו לא היו המבקשים נוטלים את החוק לידיהם והורסים את החנות, אזי לא היו יכולים ממילא לבנות בשטח החנות כל עוד אין פסק דין לפינויים של המשיבים.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) ערכאת ערעור מתערבת בשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים רק במקרים חריגים.

היה מודע היטב לנזקים כספיים שיכולים להיגרם למבקשים כתוצאה מצו המניעה ובכל זאת הגיע למסקנה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקשי צו המניעה, כיוון שבלעדיו לא תוכל להתברר בפועל תביעה פוססורית ובשים לב לכך שהיה על הנתבעים לשקול עניין זה בטרם נהרסה חנות התובעים "בין ברשלנות, בין בפזיזות ובין במתכוון", לא מצאתי לנכון גם להתערב בהחלטה בעניין העיון החוזר, שכן אין מטרת הבקשה "מקצה שיפורים" לבקשה המקורית.

ככל שמטעמים שונים יתמשך בירור ההליך ו/או יחול שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש לפי תקנה 368 לתקסד"א (ונראה כי ליתר דיוק – לפי תקנה 98 לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018)ותוגש בקשה מתאימה , ממילא יהיה צורך לבחון הבקשה לגופה ולהכריע בה. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

פסק דין בעירעור על החלטת כב' המפקחת על המקרקעין המשותפים מיום 17.10.21 בגדרה לא אושר למערערת להגיש תעודת עובד ציבור מטעם רשות מקרקעי ישראל מיום 25.8.2021 המציגה את הסכם החכירה של המשיבה בבית הטיילת, כראייה בהליך המתנהל בפני כבוד המפקחת; בקשה לעיון מחדש בהחלטה הנ"ל נדחתה ביום 22.11.21.

ברקע, כתב תביעה אשר הוגש על ידי המערערת ולפיו נתבקש המפקח על הבתים המשותפים - "ליתן צו הצהרתי לפיו על הנתבעות, או מי מהן, להישתתף בהוצאות הדרושות להחזקתו התקינה של הרכוש המשותף בבית הטיילת ברחוב ביתר 2 ולשלם דמי ניהול השווים לדמי הניהול שיתר הדיירים בבנין משלמים לכל מטר מרובע בהתאם לחובתם על פי דין". כאמור, ביום 17.10.21 ניתנה החלטת כבוד המפקחת א' שרייבר וזו לשון ההחלטה: "הבקשה נדחית שכן המועד להגשת ראיות או לזימון עדים מטעם התובעת חלף זה מכבר, וכבר הוגשו ראיות מטעם הנתבעת, וההסברים שנתנו להגשת הבקשה באיחור ניכר כאמור, אינם מתקבלים, שכן היה על התובעת לבצע את הבירורים הנדרשים טרם הגשת הראיות מטעמה, ולא להמתין להגשת ראיות הנתבעת ואז להשלים ראיות. גם אין כל בסיס לציפיותה שהנתבעת תמציא מסמכים מסוימים במסגרת ראיותיה, מבלי שהתבקשה לעשות זאת. בהיתחשב בהכבדה הרבה שיצרו הצדדים בדחיות חוזרות ונישנות של מועדי ישיבות ההוכחות, ובבקשות שונות שהכבידו על ניהול ההליך והביאו להמשכותו מעל ומעבר לנדרש, אני סבורה שיש לשים סוף להגשת בקשות נוספות שניתן היה למנוע הגשתן באמצעות ניהול נכון של ההליך כבר לפני חודשים ואף שנים, ולפיכך אין מקום להענות לבקשה". בקשה לעיון חוזר נדחתה בהחלטה מיום 22.11.21, תוך שנקבע, כי: "הבקשה נדחית מהנימוקים שפורטו בהחלטה מיום 17.10.21". לטענת המערערת בסעיף 20 לערעור דנן: "בקשת הנציגות להגשת תעודת עובד הציבור הוגשה אמנם לאחר שהוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם הצדדים, אולם מועד הגשת הבקשה (19.9.21) היה למעלה מחודש לפני ישיבת ההוכחות הראשונה בתיק (25.10.21), כאשר תעודת עובדת הציבור עצמה הגיעה לב"כ הנציגות ביום 25.8.21", וכאמור בסעיף 36 לבקשתה: "הראיה שנתבקשה הגשתה היא באופן מובהק ראיה 'טכנית' המתייחסת למסמך שממילא נמצא בידי הריבוע הכחול, והגשתה במסגרת תעודת עובד הציבור נועדה אך כדי למנוע טענות באשר לקבילות המסמך ולאופן הגשתו כראייה. בכל הנוגע לשלב הדיוני שבו נמצא ההליך, מדובר בראייה שהוספתה נתבקשה למעלה מחודש לפני ישיבת ההוכחות....". בסעיף 41 לבקשה אף נטען, כי "ישיבת ההוכחות שהייתה קבועה ליום 25.10.21 היתקיימה במועדה ובה העידו המצהירים מטעם הנציגות..". בתמיכה לטענותיה, מפנה המערערת, בין השאר, לרע"א 35/21 בר דוד זכויות ממציאים (1989) בע"מ נ' ענבר לושי-סטון (7.3.21) וכן לרע"א 5403/17 ר'בקה טכנולוגיות בע"מ נ' חברת כימיקלים לישראל בע"מ (5.12.17) שבו סוכמו המבחנים לפיהם יש לידון בבקשה להוספת ראייה המוגשת לאחר שהוגשו ראיתיו של צד מסוים.

לטענת המשיבה, על המערערת היה להגיש ערעור זה, על ההחלטה המקורית שניתנה ביום 17.10.21 ולא בעקבות דחיית הבקשה לעיון חוזר.

היתייחסות לבקשה זו כמופנית כלפי ההחלטה לבקשה לעיון חוזר, אין לה מקום, ונפסק פעמים לאין מספר שלא ניתן להכשיר עיכוב במועד הגשת הליך ערעורי באמצעות הגשת בקשה לעיון חוזר ונקיטה בהליך הערעורי ביחס להחלטה שניתנה בבקשה זו :- "המבקשת נימנעה מלערער על החלטת האישור במועד הקבוע לכך בדין, ומשכך היא הפכה לחלוטה. אין מקום, איפוא, לאפשר את "ריפוי" הפגם של אי הגשת בקשת רשות לערער על החלטת האישור במועד, בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מושא הבקשה דנן, שהיא, הלכה למעשה, החלטה בבקשה לעיון מחדש בהחלטת האישור (ראו: פסקה 11 לתגובת המבקשת מיום 19.6.2018; וכן ראו: רע"א 11449/05 הוועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים נ' תורג'מן [פורסם בנבו] (6.2.2006); רע"א 7113/108 עמותת חסד ואמת "לב אהרון" נ' צור לידון, [פורסם בנבו] פסקה 2 (11.11.2018))" [רעא 6465/18 קרן מימון נ' איתי הומינר (20.1.19)].

...

ברקע, כתב תביעה אשר הוגש על ידי המערערת ולפיו נתבקש המפקח על הבתים המשותפים - "ליתן צו הצהרתי לפיו על הנתבעות, או מי מהן, להשתתף בהוצאות הדרושות להחזקתו התקינה של הרכוש המשותף בבית הטיילת ברחוב ביתר 2 ולשלם דמי ניהול השווים לדמי הניהול שיתר הדיירים בבנין משלמים לכל מטר מרובע בהתאם לחובתם על פי דין". כאמור, ביום 17.10.21 ניתנה החלטת כבוד המפקחת א' שרייבר וזו לשון ההחלטה: "הבקשה נדחית שכן המועד להגשת ראיות או לזימון עדים מטעם התובעת חלף זה מכבר, וכבר הוגשו ראיות מטעם הנתבעת, וההסברים שנתנו להגשת הבקשה באיחור ניכר כאמור, אינם מתקבלים, שכן היה על התובעת לבצע את הבירורים הנדרשים טרם הגשת הראיות מטעמה, ולא להמתין להגשת ראיות הנתבעת ואז להשלים ראיות. גם אין כל בסיס לציפיותה שהנתבעת תמציא מסמכים מסוימים במסגרת ראיותיה, מבלי שהתבקשה לעשות זאת. בהתחשב בהכבדה הרבה שיצרו הצדדים בדחיות חוזרות ונשנות של מועדי ישיבות ההוכחות, ובבקשות שונות שהכבידו על ניהול ההליך והביאו להמשכותו מעל ומעבר לנדרש, אני סבורה שיש לשים סוף להגשת בקשות נוספות שניתן היה למנוע הגשתן באמצעות ניהול נכון של ההליך כבר לפני חודשים ואף שנים, ולפיכך אין מקום להיענות לבקשה". בקשה לעיון חוזר נדחתה בהחלטה מיום 22.11.21, תוך שנקבע, כי: "הבקשה נדחית מהנימוקים שפורטו בהחלטה מיום 17.10.21". לטענת המערערת בסעיף 20 לערעור דנן: "בקשת הנציגות להגשת תעודת עובד הציבור הוגשה אמנם לאחר שהוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם הצדדים, אולם מועד הגשת הבקשה (19.9.21) היה למעלה מחודש לפני ישיבת ההוכחות הראשונה בתיק (25.10.21), כאשר תעודת עובדת הציבור עצמה הגיעה לב"כ הנציגות ביום 25.8.21", וכאמור בסעיף 36 לבקשתה: "הראיה שנתבקשה הגשתה היא באופן מובהק ראיה 'טכנית' המתייחסת למסמך שממילא נמצא בידי הריבוע הכחול, והגשתה במסגרת תעודת עובד הציבור נועדה אך כדי למנוע טענות באשר לקבילות המסמך ולאופן הגשתו כראייה. בכל הנוגע לשלב הדיוני שבו נמצא ההליך, מדובר בראייה שהוספתה נתבקשה למעלה מחודש לפני ישיבת ההוכחות....". בסעיף 41 לבקשה אף נטען, כי "ישיבת ההוכחות שהייתה קבועה ליום 25.10.21 התקיימה במועדה ובה העידו המצהירים מטעם הנציגות..". בתמיכה לטענותיה, מפנה המערערת, בין השאר, לרע"א 35/21 בר דוד זכויות ממציאים (1989) בע"מ נ' ענבר לושי-סטון (7.3.21) וכן לרע"א 5403/17 ר'בקה טכנולוגיות בע"מ נ' חברת כימיקלים לישראל בע"מ (5.12.17) שבו סוכמו המבחנים לפיהם יש לדון בבקשה להוספת ראייה המוגשת לאחר שהוגשו ראיתיו של צד מסוים.

ולאחר כל זאת, אזכיר, שאין מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות שניתנו בערכאה דלמטה, אלא אם כן, הגיעה ערכאת הערעור לכלל מסקנה, שההחלטה מושא הערעור לוקה באי סבירות המצדיקה התערבות.

על יסוד משקלו המצטבר של כל האמור לעיל, נדחית הבקשה.

][ לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ב-ע"ר 50489-03-22 (השופט ע' עאסי) מיום 3.4.2022, בגדריו נדחה ערעור המבקשת על החלטתו של רשם בית המשפט המחוזי ב-ת"א 26777-01-22 (הרשם א' סלע) מיום 20.2.2022.

בקשת רשות ערעור שהוגשה בנושא לבית המשפט העליון נדחתה לגופה, ושלוש הבקשות שהוגשו לעיון חוזר בהחלטה זו נדחו אף הן. ביום 17.10.2018 הגישה המבקשת תביעה כספית לבית משפט השלום בירושלים בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, עקב הגשת התביעה (מושא פסק הדין הראשון) שלא בתום לב ועקב מימוש פסק הדין הראשון אשר הביא למכירת דירתה; וכן הוגשה התביעה נגד המשיבה 10, מדינת ישראל, בטענה למחדלים שונים של הרשות השופטת (ת"א 41611-10-18).

ערעור שהגישה המבקשת על החלטת הרשם נדחה בפסק דין מיום 26.4.2022 (ע"ר 50489-03-22; השופט ע' עאסי), תוך שנקבע כי המבקשת לא הצביעה על קיומו של טעם מיוחד לאיחור בהגשת הבקשה.

...

לאחר עיון בבקשה ובחומר שהונח בפני הערכאות קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובת המשיבים.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 5093/22 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקש: אור שיינר זוהר נ ג ד המשיב: בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי באר שבע (השופט ג' גדעון), מיום 10.7.2022, בע"א 51531-02-22 בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד אורן שרעבי ][]החלטה

רקע הדברים ביום 30.11.2021 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום באשדוד (השופטת ע' אייזדרופר) בעש"א 1156-08-21 ובעש"א 5250-11-21, במסגרתו נדחו ערעורי המבקש לפי לסעיף 10 לחוק שיקים ללא כסוי, התשמ"א-1981, בגין החלטת המשיב, בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ, לסרב לפרוע 18 שיקים מחשבון המבקש, ובגין החלטתו הצפויה לסרב לפרוע 6 שיקים עתידיים נוספים.

ביום 3.5.2022 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר, וציין כי בהיעדר שינוי נסיבות או מידע שלא הובא בפניו בגדר הבקשה המקורית לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון, הדרך להשיג על ההחלטה הנדונה היא בהגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

לפניי סיום אעיר כי את טענת המשיב שערעור המבקש הוגש לבית המשפט המחוזי באיחור יש להעלות בפי בית המשפט המחוזי, ולא בפניי במסגרת תשובתו לבקשת רשות העירעור של המבקש.

...

יחד עם זאת, על בסיס היגיון הדברים המפורטים לעיל, אף אני סבור שבהליך ערעורי שבו המשיב הינו נושה מקצועי, ואילו המערער הוא בעל דין שידו אינה משגת, ראוי להקל בבחינת בקשות למתן פטור מהפקדת ערובה.

על רקע האמור לעיל, סבורני כי בנסיבות העניין, לאור מהותו של ההליך ונוכח זהותו של המשיב, די בחוסר מסוגלותו המוכח של המבקש כדי להצדיק מתן פטור מלא מהפקדת ערובה.

משכך, לא מצאתי לדון בה. על רקע האמור לעיל הבקשה מתקבלת.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רמ"ש 6211-04-22 פלונית נ' הסיוע המשפטי - מחוז ת"א (אפוטרופסות) ואח' לפני כבוד השופט נפתלי שילה המבקשת פלונית ע"י ב"כ עו"ד בעז קראוס המשיבים 1. אלמונית 2. אלמוני ע"י ב"כ עו"ד חגי קאשי 3. פלמונית ע"י ב"כ עו"ד רבקה אורמן פסק דין

לכן, הבקשה עומדת בתנאי סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984, הקובע שתנתן רשות ערעור אם "יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להגרם לצד להליך נזק של ממש או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". ראשית אתייחס לטענה הדיונית של המשיבים לפיה המבקשת הגישה את הבקשה באיחור והיה עליה להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 2.3.22 שדחתה את הבקשה להגשת חוות דעת גורביץ במסגרת שאלות ההבהרה ולא ניתן להגישה כיום לאחר שנדחתה הבקשה לעיון חוזר.

...

ראו גם: רמ"ש 9235-06-20 פלוני נ' אלמונית (1.7.2020), וכן החלטתי בא"פ 16460-03-10 פלוני נ' אלמונית (15.2.2011).

ביחס לחוות דעת מסוג זה, האיסור תקף אף לאחר שלב הגשת חוות הדעת, בדיוק כפי שנפסק בתביעות לפי חוק הפלת"ד. לכן, במקרה שבו למשל מתמנה מומחה לבדיקת מסוגלות הורית או טובת קטין בתביעת הגירה, תיאסר הגשת חוות דעת פרטית בכל שלב בדיוק כמו בתביעות פלת"ד, מאחר שלא מדובר בחוות דעת "פוסט מורטום" אלא בחוות דעת לבחינת מצב קיים ובמקרים אלו, יש לאסור המצאת חוות דעת מומחה פרטי בכל עת, היות שכוונת המחוקק היתה שרק מומחה מטעם בית המשפט ייבחן את השאלה ואין לאפשר הכנסת חוות דעת פרטיות "בדלת האחורית" במסגרת שאלות הבהרה או חקירת המומחה.

סיכומו של דבר: הבקשה מתקבלת ואף הערעור לגופו וההחלטה מבוטלת.