בקשת רשות ערעור על דחיית בקשה לעיון חוזר בביטול צו עיכוב יציאה מהארץ

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 23.1.20 בה נדחתה בקשה לעיון חוזר שהגיש ביחס להחלטות שניתנו בבקשה לביטול פסק דין שניתן כנגדו, בהיעדר הגנה.

ביום 30.8.19 נדחתה הבקשה לעיון חוזר מאחר שככלל אין להגיש בקשה לעיון חוזר ביחס להחלטה שאינה צו זמני ומשלא הוגש תצהיר או אסמכתא לתמיכה בה. ביום 9.12.19 עתר המבקש באמצעות בא כוחו הנוכחי, עו"ד ביטון, בקשה לעיון מחדש בהחלטות שניתנו ובקשת למתן אורכה להגשת בקשה לביטול פסק דין.

ביום 9.12.19, הגיש המבקש באמצעות בא כוחו הנוכחי בקשה נוספת לעיון חוזר אליה צורף תצהיר ותדפיס כניסות יציאות ממשרד הפנים, ממנו עולה כי נכון למועד המצאת האישור- 24.11.19, המבקש יצא את הארץ ביום 4.12.16 ולא שב אליה, כך שבמועד בו בוצעה ההמצאה בעטיה ניתן כנגדו פסק דין המבקש לא שהה בארץ מזה תקופה ארוכה.

לאור המקובץ, מאחר שמחדלו של החייב והעיכוב בהמצאת המסמך הרלוואנטי אינם נעוצים בסיבות הקשורות במבקש עצמו, וכך אף העיכוב בהגשת בקשת רשות העירעור והבקשה להארכת מועד, בשים לב לכך שהמבקש הגיש בקשה להארכת מועד עם הסדרת הייצוג על ידי בא כוחו הנוכחי, אלא שבקשה זו הוגשה לבימ"ש קמא, כמו גם לאור סכויי ההליך, ובהיתחשב בכך שעסקינן בהליך שעניינו ביטול פסק דין בהיעדר הגנה, במסגרתו חויב המבקש בסכום שאינו מבוטל, מצאתי כי יש להעתר לבקשה.

...

לאחר עיון בבקשה ובסבב התגובות מצאתי להיעתר לה. כאמור לעיל, המבקש הגיש בקשה לביטול פסק דין וזו נדחתה ביום 3.7.19 בקשה נוספת לעיון חוזר נדחתה אף היא ביום 30.8.19 משלא גובתה באסמכתא רלוונטית, כנדרש בהחלטות קודמות.

לאור המקובץ, מאחר שמחדלו של החייב והעיכוב בהמצאת המסמך הרלוונטי אינם נעוצים בסיבות הקשורות במבקש עצמו, וכך אף העיכוב בהגשת בקשת רשות הערעור והבקשה להארכת מועד, בשים לב לכך שהמבקש הגיש בקשה להארכת מועד עם הסדרת הייצוג על ידי בא כוחו הנוכחי, אלא שבקשה זו הוגשה לבימ"ש קמא, כמו גם לאור סיכויי ההליך, ובהתחשב בכך שעסקינן בהליך שעניינו ביטול פסק דין בהעדר הגנה, במסגרתו חויב המבקש בסכום שאינו מבוטל, מצאתי כי יש להיעתר לבקשה.

נוכח השתהות המבקש בהגשת הבקשה והליך הערעור, שהוגשו מספר חודשים לאחר חלוף המועד הקבוע בדין להגשת הליך ערעור, ומחדליו של המבקש בהקשר זה, ובשים לב להסתמכות המשיבה על הכרעת בימ"ש קמא, סבורני כי יש לאזן את הפגיעה בזכותה בפסיקת הוצאות.

ביום 11.6.2017 ניתן צו מניעה אירעי עד החלטה אחרת בכפוף להפקדת התחייבות עצמית וכן "פקדון כספי במזומן בסך של 25,000 ₪ או ערבות בנקאית אוטונומית בלתי מותנית, בלתי מוגבלת צמודה ליוקר המחייה על הסך האמור, כערבון להבטחת פיצוי המשיבים על כל נזק שייגרם למשיבים כתוצאה ממתן הצוו, אם יבוטל או יפקע הצוו ו/או ייקבע שלא היה מקום לבקשו ו/או תיפסק התובענה". בהמשך, לאחר דיון במעמד הצדדים, ניתנה ביום 26.6.2017 החלטה במסגרתה התקבלה הבקשה לסעד זמני באופן חלקי.

בקשת רשות ערעור שהגיש יפתח על ההחלטה, נדחתה, תוך שנקבע כי: "התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי – אי-פינוי המבקש מבית מגוריו, אך פינוי יתר המבנים – מאזנת באופן הגיוני בין השיקולים שעל הכף. ההחלטה מפורטת ומנומקת, ואין עילה להתערב בקביעות העובדתיות שבבסיסה. בהנתן הקביעה בדבר סכויי ההליך מזה, ואי-הבהירות בנוגע לזמן שבו עושה בני שימוש במקרקעין מזה; הרי שההבחנה בין בית מגוריו של בני לבין מבנים אחרים שבהם נעשה שימוש כזה או אחר היא הבחנה הגיונית, ואין עילה להתערב בה. מסקנה זו נותרת גם אם אפחית במשקלו של השיקול בדבר השהוי בהגשת הבקשה" (רע"א 5386/17 בני ברונו יפתח נ' עובד עובדיה (פורסם בנבו, 10.07.2017)).

ביום 1.8.2018 הגיש הנתבע 1 בקשה נוספת לעיין מחדש בהחלטה מיום 26.6.2017, במסגרתה חזר ובקש לבטל את עיכוב ההליכים גם ביחס למבנה המשמש למגורים.

בהחלטה מיום 30.7.2019 התקבלה הבקשה לעיון חוזר באופן חלקי, תוך שנקבע כי על מנת שימשיך עיכוב הפינוי מהמבנה המשמש למגוריו, על יפתח להפקיד פקדון כספי בסך 25,000 ₪.

באם יקבע בית המשפט כי יש לחייב התובע, מבוקש להיתחשב בהוצאות שלא שולמו, כאמור לעיל, ווכן בכך שלא ניתן יהיה לגבות אותם לאור העובדה כי נתבע 1 לא נמצא בארץ ואין כל דרך לגבות ממנו.

ככלל בעל דין המגיש הליך כלפי יריבו צריך וחייב להניח שאותו יריב יזדקק לשירותים משפטיים ויישא בהוצאות כדי לעמוד על זכויותיו, וכפועל יוצא מכך חייב הוא להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על חיובו בהוצאות שנגרמו לו. הנחת היסוד היא כי במצב בו אין הכרעה שיפוטית הקובעת את צדקת הגשת ההליך, בעל הדין אשר גרם להוצאות הוא שצריך לשאת בהן, דהיינו - התובע.

...

לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת נתבעים 3-4 לחילוט הפיקדון לטובת ההוצאות שייפסקו, באשר לא לכך נועד הפיקדון אלא להבטחת נזקים שייגרמו לנתבע 1 בגין מתן הסעד הזמני.

סוף דבר התובע יישא בהוצאות לרבות שכר טרחת עו"ד כדלקמן: לטובת הנתבע 1 - בסך כולל המועמד על 20,000 ₪.

לטובת פריזנט מרדכי - בסך כולל המועמד על 4,000 ₪ התובע ישלם את ההוצאות בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

בקשה ראשונה לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ בקשת המערער הראשונה לביטול הגבלת עיכוב יציאה מהארץ ללא תנאים נדחתה על ידי כב' הרשם ג'ובראן בהחלטתו מיום 01/07/2015 (להלן: "החלטת ההגבלה הראשונה"), במסגרתה היתנה כב' הרשם את ביטול ההגבלה בשלושה תנאים מצטברים: האחד, תשלום סך של- 600,000 ₪ לשני תיקי ההוצל"פ יחדיו.

לטענתם, ההחלטה נשוא בקשת רשות העירעור כאן מתייחסת לבקשת המשיבות להחמרת התנאים לביטול הגבלת היציאה מהארץ אשר הגישו המשיבות בעקבות החלטת העליון השנייה, ולא לשאלת הסמכות לקיים עיון חוזר, אשר כבר נידונה והוכרעה בהחלטה מיום 02/02/2020.

...

בית המשפט העליון ממשיך ומחדד קביעותיו, בזו הלשון: "בענייננו, נקודת המוצא היא כי המבקש הוכרז כבר לפני זמן רב כבעל יכולת המשתמט מחובותיו, וזאת בהתאם לקריטריונים הקבועים בחוק לשם הכרזה כאמור. לכך יש להוסיף כי בהחלטתו השנייה של הרשם צוין עוד כי המבקש פרע חובות אחרים בתקופת שהותו בישראל מאז שחרורו מהמאסר, וגם בכך יש ללמד על כך שהמבקש מחזיק בנכסים בישראל. בנסיבות אלה, ובהתאם לכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הרשם בעניינו של המבקש. ניכר כי המבקש הוא בעל יכולת לפרוע את חובו בישראל, וכי הותרתו בישראל עשויה להוביל לסילוק החוב על-ידו. משכך, עניינו אכן בא בגדר המקרים המיוחדים שבהם ניתן לעכב יציאתו של חייב תושב חוץ מישראל לפי סעיף 14(א) לחוק, אשר כאמור, מוסדרים באופן מפורש בסעיף 66א לחוק.

לסיכום, מצאתי כי אין מקום להתערב בקביעות כב' הרשמת כפרי בהקשר זה, וביתר שאת, בהחמרת התנאים לביטול ההגבלה, שהם בעצם התנאים שהוטלו בהחלטת ההגבלה הראשונה.

אולם משמצאתי כי טענות אלו נדונו והוכרעו בהליכים הקודמים, הגעתי למסקנה כי אין מקום להידרש אליהן בשנית.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, דין הערעור להידחות.

ביום 2.11.2023 חתם המותב על פסיקתה שלפיה המשמורת על הקטינה תעבור למשיב, וביום 6.11.2023 נחתמה פסיקתה נוספת שמורה על ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ בעיניינה של הקטינה (הפסיקתה מיום 2.11.2023 והפסיקתה מיום 6.11.2023 יכונו להלן ביחד: הפסיקתות).

במקביל, הגישה המערערת בקשת רשות לערער על ההחלטה מיום 31.10.2023, ובו ביום ניתן צו אירעי שלפיו צו עיכוב היציאה מהארץ בעיניין הקטינה יעמוד בעינו.

ביום 19.11.2023 קבע המותב כי נוכח החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת הרשות לערער, וכן הוצאתה של הקטינה מהארץ עובר למועד שנקבע בהחלטה מיום 31.10.2023, על המשיב להחזיר את הקטינה לארץ תוך 7 ימים; ובמהלך חודשים נובמבר-דצמבר 2023 נדחו בקשות שהגיש המשיב לעיון חוזר בהחלטה זו. ביום 21.12.2023 היתקיים דיון נוסף שבסיומו קבע המותב, בעקרם של דברים, כי המשיב יביא את הקטינה לשלושה ביקורים אצל המערערת במועדים מסוימים, וכשמשך כל ביקור הוא שבוע; כי בזמן ביקורים אלה תשהה הקטינה אצל המערערת, ככל שהאחרונה תרצה בכך, ובכפוף להפקדת ערובה בסך 50,000 ש"ח להבטחת התייצבותה של הקטינה בשדה התעופה בסיומו של כל ביקור; וכן כי במהלך הביקורים תאפשר המערערת לקטינה להיות בקשר טלפוני עם המשיב.

...

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, באתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות.

הערעור נדחה אפוא.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בבת ים (כב' הרשם הבכיר אדי לכנר) בתאד"מ 6399-05-23 (להלן: "תיק קמא") מיום 12.9.23 לפיה נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 30.7.23.

נקבע: "לבקשת הנתבע מיום 3/9/23 צורפה החלטת כבוד השופטת בטינה טאובר מיום 1/9/23, שם צוין מפורשות, כי צו הקפאת ההליכים יימשך עד יום 1/1/24 כולל בעלי השליטה. בעלי השליטה הוגדרו בדוח העידכון כמר אמיר ח'יר ומר סעיד ח'יר. דומה אם כן, כי עיכוב ההליכים בדין יסודו, ואין מקום לעיון מחדש". תמצית טענות המבקשת בבקשת רשות העירעור: אין מחלוקת שהחברה אינה חלק מהמבקשים בתיק החדל"ת, המשיב אינו בעל שליטה בחברה ואינו בעל תפקיד בה והוא חתם על כתב ערבות אישית להבטחת חיובי החברה כלפי המבקשת.

ככל שהמבקשת סבורה כי הצוו השפוטי שניתן בתיק החדלות פירעון צריך להתבטל או אינו מתייחס למבקשת, שתתכבד ותגיש בקשות מתאימות בתיק חידלות הפירעון.

צו הקפאת ההליכים האישי שניתן לבעלי המניות ניתן למשך 90 ימים ועד ליום 22/05/23, וזאת בכפוף למתן צו איסור דיספוזיציה ביחד למלוא רכושם ורכוש רעיותיהם, מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ, אישום הערות אזהרה בלישכת רישום המקרקעין ו/או ברשות מקרקעי ישראל ו/או במשרד הרשוי ו/או במרשמים הרלוואנטיים, הן ביחס לנכסיהם של בעלי השליטה והן ביחס לנכסים הרשומים על שמן של רעיות בעלי השליטה.

...

בסעיף 29 להחלטה נקבע: "א. לאור כל האמור, ניתן בזאת צו הקפאת הליכים כנגד חברות קבוצת מוריה וכנגד בעלי השליטה מר אמיר ח'יר ת.ז....ומר סעיד ח'יר ת.ז.... לתקופה עד ליום 22/5/23 ו/או עד למתן החלטה אחרת. במסגרת תקופה זו לא ניתן יהיה לפתוח ו/או להמשיך בשום הליך כנגד קבוצת מוריה או כנגד בעלי השליטה אלא באישור בית משפט.

(5) לא יהיה ניתן לפתוח או להמשיך בכל הליך משפטי נגד התאגיד, אלא באישור בית המשפט שנתן את הצו לפתיחת הליכים; אישור כאמור יינתן אם מצא בית המשפט כי מתקיימים טעמים מיוחדים שיירשמו, הנוגעים לטבעו או מורכבותו של ההליך המשפטי או לניהולו היעיל, שבשלהם ראוי לנהל את ההליך המשפטי בנפרד מהליכי חדלות הפירעון" הסמכות ליתן צו הקפאת הליכים נגד צדדים שלישיים, אגב הליך חדלות פירעון של חברה, מוסדרת בסעיף 30 לחוק חדלות פירעון שקובע כי: "הקפאת הליכים תחול רק על הליכים נגד התאגיד, ואולם רשאי בית המשפט, בנסיבות חריגות ומטעמים שיירשמו, להקפיא אחד או יותר מההליכים המנויים בסעיף 29 גם נגד מי שאינו התאגיד, ובכלל זה נושא משרה בתאגיד, בהתקיים כל אלה:

בנסיבות אלה, דין בקשת רשות הערעור להידחות .

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.