בקשת רשות ערעור על דחיית בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה

] לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' באומגרט) מיום 9.8.2023 בת"א 48738-03-23, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים למתן פסק דין בהעדר הגנה.

הטענות בבקשת רשות העירעור המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי עת שדחה את בקשתם למתן פסק דין בהיעדר הגנה.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, בתיק בית המשפט ובבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לאור כל האמור, ובשים לב להלכה הפסוקה ולפיה ערכאת הערעור לא תתערב ככלל בהחלטות הערכאה הדיונית, שמשמעותן המעשית היא המשך בירור ההליך לגופו, אין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור (רע"א 3433/22 לנגר נ' עזור, פסקה 7 (31.5.2022); רע"א 2892/20 פלוני נ' קופת חולים לאומית, פסקה 5 (20.5.2020)).

אשר על כן – דין בקשת רשות הערעור להידחות.

לפני בקשת רשות ערעור על 4 החלטות של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט אבי כהן) שניתנו בת"א 8681-04-22 במסגרתן נדחתה בקשת המבקש – הנתבע 3 ( להלן גם: "אטיאס") לעדכן את ייצוגו על ידי פרקליטו עו"ד דוד הלפר: החלטות מיום: 4.12.22, 19.12.22 (שתי החלטות) ומיום 10.1.23.

בהחלטה מיום 11.7.22, שניתנה לאחר שהתובע ביקש פסק דין בהיעדר הגנה נגד הנתבעת 4 נקבע, כי הנתבעת 4 היא "בעלת אישיות משפטית לצורך הליך משפטי זה ולצורך תיק זה". בית משפט קבע, כי "יש לראות בכתב ההגנה מטעם הנתבע 3 ככתב הגנה גם מטעם הנתבעת 4...". לכן נדחתה הבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה ובית משפט הורה לנתבע 3 להגיש כתב הגנה מתוקן מטעמו ומטעם הנתבע 4.

...

ב) אני סבורה כי לא ניתן להשאיר את ההחלטות ולפיהן מחויב המבקש לייצג את הנתבעת 4 על כנן.

לפיכך, אני סבורה כי יש לאשר לעו"ד הלפר לייצג את עו"ד אטיאס בהליך קמא.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

השופטת לאה גליקסמן לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האיזורי באר-שבע (השופט עדו בן-צור; סע"ש 51499-01-22), במסגרתה, בין היתר, נדחתה בקשת המבקש למתן פסק דין בהעדר הגנה בתביעה שכנגד ולמתן פסק דין בתביעה העיקרית (להלן – ההחלטה).

...

שכן, לדידו, המשיב "כלל לא יודע על תביעה שהוגשה נגדו ולכן אם הוא אינו יודע על תביעה שהוגשה נגדו, כיצד הוא הגיש כתב הגנה? מדובר בטענות עובדתיות". בסופו של יום, הודיע ב"כ המבקש כי - "לאחר ששמעתי את המלצת בית הדין, בכפוף לכך שכל טענות הנתבע והתובע שכנגד נשמרות לו, לרבות לעניין המועד שבו הועלתה טענה זו, אני מסכים למחיקת הבקשה למחיקת התצהיר וכתב ההגנה". בהמשך, קבע בית הדין האזורי בהחלטתו כי – "לאור הודעת ב"כ הנתבע, הבקשה למחיקת התצהיר וכתב ההגנה נמחקת, תוך שכל טענות הנתבע והתובע שכנגד שמורות לו. בנסיבות העניין, ומשהנתבע קיבל את המלצת בית הדין, אין צו להוצאות". למרות האמור, ביום 3.7.2023 המבקש הגיש בקשה שבה עתר, בין היתר, למתן פסק דין בהיעדר הגנה בתביעה שכנגד, משעתר להוצאת כתב ההגנה שכנגד היות והוברר (לשיטתו) כי המשיב כלל לא היה מודע להגשת התביעה שכנגד, באופן המטיל ספק באותנטיות של כתב ההגנה שכנגד שהגיש.

על כן, המבקש ישלם לאוצר המדינה הוצאות בסך של 1,500 ₪.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש ישלם לאוצר המדינה הוצאות בסך של 1,500 ₪.

כך אמנם נקבע אגב דחיית בקשת רשות ערעור על החלטה הדוחה בקשה למתן פסק-דין בהעדר הגנה: "הוראת בית המשפט המחוזי נועדה לקדם את בירור התביעה... לאור כל האמור, ובשים לב להלכה הפסוקה ולפיה ערכאת העירעור לא תתערב ככלל בהחלטות הערכאה הדיונית, שמשמעותן המעשית היא המשך בירור ההליך לגופו, אין מקום לקבל את בקשת רשות העירעור" (רע"א 7653/23 קירש נ' יצחק אמר - חברה לבניה והשקעות בע"מ (28.1.2024)‏‏, כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ, פסקה 13 והפסיקה הנזכרת שם (להלן – עניין קירש)).

...

דיון והכרעה כאמור בפתח הדברים, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות, אף ללא צורך בקבלת תשובה מטעם מי מהמשיבים.

כך אמנם נקבע אגב דחיית בקשת רשות ערעור על החלטה הדוחה בקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה: "הוראת בית המשפט המחוזי נועדה לקדם את בירור התביעה... לאור כל האמור, ובשים לב להלכה הפסוקה ולפיה ערכאת הערעור לא תתערב ככלל בהחלטות הערכאה הדיונית, שמשמעותן המעשית היא המשך בירור ההליך לגופו, אין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור" (רע"א 7653/23 קירש נ' יצחק אמר - חברה לבניה והשקעות בע"מ (28.1.2024)‏‏, כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ, פסקה 13 והפסיקה הנזכרת שם (להלן – עניין קירש)).

מכל הטעמים האמורים, בקשת רשות הערעור נדחית.

בית המשפט העליון (כב' השופט א' שהם) נידרש לסוגיה זו במסגרת בקשת רשות ערעור על פסק דין במסגרתו נדחה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם, וקבע: "... אין בידי לקבל את טענת המבקש, כי דחיית בקשתו תיגרום לו עוות דין, שכן לא הוצג כל טעם ממשי המצביע על חשש כלשהוא לעיוות דין שניגרם לו. ועוד אוסיף, כי טענתו לפיה הוא עצמו לא נהג ברכב, אינה מבססת חשש לעיוות דין כלפיו (רע"פ 7709/13, שמעון סאסי נ' מדינת ישראל, 28.11.13).

יתרה מכך, יש לקבל את עמדת המשיבה ולפיה כעניין של מדיניות הנוגעת ביעילות ההליכים בבתי המשפט לתעבורה, אין מקום לפתוח פתח כה רחב ולהכיר בטענת הגנה זו, שכאמור הנה נפוצה ושכיחה, ככזו המצדיקה, כשלעצמה, את הארכת המועד להשפט (לעניין חשיבות שקולי יעילות ההליכים בבתי המשפט לתעבורה ראה פסק הדין הנ"ל בעיניין פרץ רוקינשטיין).

...

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי, כי הדו"ח נשלח לכתובת הרשומה של המבקשת וחזר בציון "עזב". הבקשה הוגשה באיחור ודינה להידחות.

בית המשפט העליון (כב' השופט א' שהם) נדרש לסוגיה זו במסגרת בקשת רשות ערעור על פסק דין במסגרתו נדחה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם, וקבע: "... אין בידי לקבל את טענת המבקש, כי דחיית בקשתו תגרום לו עיוות דין, שכן לא הוצג כל טעם ממשי המצביע על חשש כלשהו לעיוות דין שנגרם לו. ועוד אוסיף, כי טענתו לפיה הוא עצמו לא נהג ברכב, אינה מבססת חשש לעיוות דין כלפיו (רע"פ 7709/13, שמעון סאסי נ' מדינת ישראל, 28.11.13).

כפי שאפרט להלן, סבורני כי אין להחיל דין שונה על נסיבות עניינו.

"   משכך, אין מקום להיעתר לבקשה גם מטעם של הסבת הדו"ח על שם הנהג שנהג ברכב ביום ביצוע העבירה.

לאור האמור הבקשה נדחית.