בקשת רשות ערעור על דחיית בקשה לחוות דעת אפידמיולוגית ומתן צווים

שאלה: מקור ספרותי נוסף מדבר על ראיות אפידמיולוגיות מבוססות ועל ממצאים סטטיסטיים מובהקים לקיומו של קשר סיבתי בין כאבים בע"ש צוארי וגפיים עליונות לבין ה – posture , הנתונים פורסמו בשנת 1997 ע"י The National Institute of Occupational Safety and Health (NIOSH) ובשנת 1999 ע"י גוף נוסף European Agency for Safety and Health at Work בחוברת Work - related neck and upper limb musculoskeletal disorders .

ביום 24.3.18 ניתנה החלטת כב' השופטת סיגל דוידוב מוטולה, שזו לשונה: "לאחר עיון בבקשה על נספחיה, מוצע למבקש למחוק את בקשת רשות העירעור ללא צו להוצאות ותוך שמירה על טענותיו; להשלים את ההליכים בבית הדין האיזורי; ולהגיש ערעור בזכות על פסק הדין הסופי (ככל שיידרש). זאת, שכן על פני הדברים אין מדובר בפגם המצדיק היתערבות של ערכאת העירעור תוך כדי ניהול ההליך, וראוי כי טענותיו של המבקש כנגד חוות הדעת ובנוגע למומחיותו של ד"ר פעילן תתבררנה במסגרת ערעור בזכות, ככל שיהא בו צורך..." ביום 26.3.18 ניתנה החלטת בית דין זה הדוחה את בקשת התובע לזמן את המומחה לחקירה, משלא היתקיימו נסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת וכן נקבעו מועדים לסיכום טענות הצדדים.

...

עוד יש לציין כי למומחה הרפואי שני תחומי מומחיות – "אורתופדיה" ו"כירורגיה של כף היד", ואין הוא כנטען על ידי המבקש "אורתופד מומחה לכף היד". סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

המומחה אף הסביר בתשובותיו לשאלות ההבהרה כי לא ייתכן שעבודת התובע תגרום לחמש פגימות, במיקומים שונים בגוף, בו זמנית, ובלשונו: "לסיכום: מר טקוני הגיש תביעה עם 5 "פגימות". אין בתיעוד שהוגש ואין בשאלות ההבהרה התייחסות או הסבר כיצד תנאי עבודתו גרמו לכל 5 הפגימות בו זמנית!!! הרי הדבר בלתי אפשרי!!! מדובר במיקומים שונים בגוף, בגבהים שונים, בכיווני כח שונים, בעצמת כח שונה וכד'.

לאור כל האמור, אין הצדקה לסטות מחוות הדעת הברורה, היסודית והמנומקת, לפסוק בניגוד לדעתו של המומחה או להיזקק למינוי מומחה נוסף.

עם זאת, בנסיבות העניין, לאור המורכבות הרפואית וחוות דעתו המפורטת של המומחה מומלץ לנתבע להכיר בליקוי זה ללא צורך להידרש להליך משפטי נוסף, על הקצאת כספי הציבור הניכרת הכרוכה בו. לאור כל האמור, התביעה נדחית.

קביעה זו נעשתה אף כי הוא מצא לנכון לציין כי "אני מסכים שלא ניתן לשלול לחלוטין קשר בין חשיפה לאסבסט לבין למפומה למרות שבעבודות רבות שסקרתי לא מצאתי קשר משמעותי". על יסוד חוות הדעת נדחתה תביעתו של המערער, והמערער הגיש לבית דין זה ערעור על פסק הדין (עב"ל 71/09).

בקשת רשות ערעור כנגד החלטת בית הדין האיזורי שלא למנות אפידמיולוג נדחתה בהחלטה מיום 2.3.2014 (בר"ע 65213-10-13).

בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.

...

אשר לחוות דעתה של ד"ר ציקל - שלום: אין בידינו לקבל את טענת המערער כי אין ליתן משקל לחוות דעתה כיוון שלא הופנו אליה שאלות הבהרה.

אשר לטענה החלופית של המערער בדבר הצורך במינוי מומחה אפידמיולוג – לא מצאנו שיש צורך בכך.

סוף דבר – הערעור נדחה.

השופט אילן סופר לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופט אורן שגב; ב"ל 21489-09-16), אשר קיבל את ערעור המשיב על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן – הועדה) מיום 8.5.2016.

המשיב הגיש תביעה להכרה בפגיעה בעמוד השידרה הצוארי כפגיעה מעבודה ותביעתו נדחתה ע"י המבקש.

הועדה היתכנסה ביום 8.5.2016 וקבעה כדלקמן: "הועדה   לא ערערה על הקשר שקבע בית המשפט שבין תלונותיו של המערער לבין מקצועו, אולם בבדיקה הגופנית לא נמצאה כל עדות למיגבלה תפקודית או חסר נרולוגי של ע"ש הצוארי ועל כן הועדה קובעת שאין נכות. הממצאים בבדיקת ה-CT שביצע המערער הנם שינויים שחיקתיים אשר אינם קשורים לעבודתו של המערער. האסכולה הרפואית המקובלת הנה ששינויים אלו של ע"ש צוארי הנם תוצאת תהליכים נווניים – אשר אינם קשורים כלל לעומסים גופניים. לא קיים ולא מאמר אחד בספרות הרפואית בתחום מבחינה אפידמיולוגית המדגים קשר בין תנאי עבודתו של המערער להתפתחות שינויים שחיקתיים בצואר" (ההדגשות אינן במקור – א.ס.).

על כן, הוחזר הדיון לועדה בהרכב אחר שתצא מנקודת ההנחה כי קיים קשר סיבתי בין הפגימה של המשיב בעמוד השידרה הצוארי לבין תנאי עבודתו, ותתייחס לחוות הדעת שהוגשה מטעם המשיב.

צדדים נתנו הסכמתם כי הבקשה תדון כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

המשיב הפנה לחוות דעתו של ד"ר קגסוף, אשר צורפה לנימוקי העירעור בתיק בית הדין האיזורי, ואשר קבעה למשיב דרגת נכות בשיעור 15% בגין כאב ומגבלת תנועה בע"ש צוארי ובאותו שיעור בגין כאב והגבלת תנועה בעמוד השידרה המותני.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

...

משכך יש לדחות את הבקשה.

הכרעה לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתיק בית הדין האזורי מצאנו כי דין הערעור להתקבל ולהלן נימוקינו.

סוף דבר הערעור מתקבל כך שערעור המשיב על החלטת הוועדה נדחה.

בעקבות השתלשלות האירועים האמורה, הגישה התובעת לבית הדין בקשה למתן סעדים זמניים, בה עתרה, בין היתר, למתן צו המורה למועצה להשיבה לעבודתה ולקבוע כי אינה יכולה לחייבה בחשיפת מידע רפואי רגיש ואישי.

בעקבות האמור, הודיע היועמ"ש כי לאור החלטת בית הדין מצא לנכון להניח בפני בית הדין והצדדים את חוות דעתה של של ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, ד"ר שרון-אלרעי פרייס, מיום 14.3.2021, שכותרתה "חוות דעת אפידמיולוגית הגבלת כניסה של עובד למקום עבודה אם אינו מחוסן, מחלים או הציג תוצאות בדיקת קורונה שלילית" (ר' הודעה מיום 16.3.2021).

בקשת רשות ערעור על ההחלטה בהליך הזמני נדחתה ע"י בית הדין הארצי ביום 10.4.2021 (בר"ע 3955-04-21, ניתנה ביום 10.4.2021 ע"י כבוד השופט פוליאק).

...

באיזון שיקולים אלה, סברנו כי אין מקום להורות על ביטול החלטת המועצה במועד בו ניתנה, אלא יש ליתן לה תוקף על אף הפגם שנפל בה. כפועל יוצא, אנו דוחים את תביעתה של התובעת לתשלום השכר שנמנע ממנה בתקופת היעדרותה מן העבודה.

דין התביעה בעניין זה, להידחות.

סוף דבר על יסוד האמור, התביעה נדחית במלואה.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגנית הנשיאה ב' טולקובסקי) בת"א 9750-09-18 מיום 18.1.2023, שבמסגרתה נדחתה בקשת המבקשים להתיר להם להגיש חוות דעת אפידמיולוגית (להלן גם: חוות הדעת(; וכן בקשתם למתן צוים לקבלת נתונים סטטיסטיים מהמשיב 1, משרד הבריאות, ומקופות החולים, אשר דרושים, לפי הנטען, לעריכת חוות הדעת (להלן: הבקשה למתן צוים; ולהלן יחד: הבקשות).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובתשובות לה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

לפיכך, בהתחשב במסקנה שאליה הגעתי לעיל, שלפיה יש לדחות את הבקשות, לא ראיתי צורך להידרש לטענות המבקשים בהקשר זה. אולם, אציין, בלי לטעת מסמרות, כי טענת המבקשים שלפיה לשם הוכחת תביעתם עליהם לבסס תחילה קשר סיבתי פוטנציאלי בין החיסון לבין נזקי המבקשים 4-1 ומשכך הנתונים המבוקשים רלוונטיים לתביעתם, אינה מופרכת על פניה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.