בקשת רשות ערעור על דחיית בקשה להישפט באיחור בעבירת שמירת הסדר והניקיון

קנס בסך 475 ₪ לפי סעיף 7 (ד) (1) לחוק עזר לתל אביב יפו (שמירת הסדר והניקיון) התש"מ 1980 (להלן: "חוק העזר").

ביום 25/1/18 ביקש להשפט בגין הקנס ובקשתו נדחתה ביום 5/2/18 שכן חלף המועד להגשת בקשה להשפט והקנס צבר ריבית פיגורים.

התובע היפנה לפסק דין במסגגרתם נקבע כי תביעת נזיקין במסגרתה לא תובעים את ביטול הדו"ח או טוענים להתיישנות העבירה ניתן לתבוע בבית משפט לתביעות קטנות.

לאחר עיון בבקשת רשות העירעור ובנספחיה הגעתי למסקנה ולפיה דינה להדחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה מהנימוקים כדלקמן: א) בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טבעם זה של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של הסכסוכים.

ג) במקרה דנן, המבקש ניסה לפעול בדרך הסטאטוטורית שנקבעה ביחס לדו"ח הפלילי, ולא צלח הדבר, שכן הגיש בקשתו באיחור, שילם הדו"ח ואז ביקש השבה.

...

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה מהנימוקים כדלקמן: א) בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טבעם זה של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של הסכסוכים.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

על פי ההודעה ביום 26.6.2021 נמצא רכבו של התובע, רכב דו גלגלי, בשטח גינה ציבורית בתחום העיר תל אביב – יפו, ללא קבלת היתר ובנגוד לסעיף 32 לחוק עזר לתל אביב – יפו (שמירת הסדר והניקיון), התש"מ- 1980.

בסעיף 230 לחוק קובע כי הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להשפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להשפט באיחור, ובילבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו.

לטענתו משהנתבעת דחתה את בקשותיו החוזרות ונישנות להשפט, מנעה את זכותו לערער על הדוח מול בית המשפט לעניינים מקומיים, והטילה עיקול- הרי שאז עוברת הסמכות העניינית לבית המשפט זה,.

ויפים דבריו של כב' השופר ריבלין בעיניין וקס: "המערערים בטיעוניהם, הדגישו את סמכותו של בית המשפט לידון בתוקפן של פעולות מנהליות במסגרת של תקיפה עקיפה. אין חולק על קיומה של סמכות זו, שהיא מעמודי התווך של המשפט המנהלי הנוהג בארץ (ראו: י' זמיר השפיטה בעניינים מנהליים (תשמ"ח) 19-22). יחד עם זאת, אינני משוכנע כלל וכלל כי בתביעתם האישית תוקפים המערערים את חוקיות מעשי הרשות המקומית בתקיפה עקיפה.

...

..המסקנה כי תביעתם של המערערים עולה לכדי תקיפה ישירה של פעולות הרשות המנהלית.

סוף דבר : התביעה נמחקת בזאת.

אני מורה כי ככל שהתובע לא ימציא עד ליום 15.11.22, החלטה מבית משפט הקובעת אחרת, הרי סכום זה יועבר על ידי המזכירות לידי הנתבעת.

לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים (כב' השופט שרעבי), מיום 28.12.05 בו דחה בית המשפט את בקשת המערערת למתן הארכת מועד להגשת בקשה להישפט על 84 הודעות תשלום קנס.

ההחלטה בבית משפט קמא מדובר בדו"חות שעניינם עבירה על סעיף 39(א)(1) לחוק עזר לתל-אביב יפו (שמירת הסדר והניקיון) תש"ם-1980.

בר"ע 694/05 שרה בן חנן נ' דוד חסון נדונה שאלה דומה בדבר הסמכות להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין בהיעדר המצאה (לטענת המערער).

(ו) מי שלא הודיע כאמור בסעיף קטן (א) שברצונו להשפט ולא שילם במועד את הקנס, רשאי תובע לפטור אותו, על פי בקשתו, מתשלום כפל הקנס או תוספת הפגור כאמור בסעיף קטן (ב), כולם או מקצתם כולה או מקצתה, אם נוכח התובע שהעילה לאי-התשלום במועד היא אחת מאלה: (1) (נמחקה); (2) נבצר מהמבקש לשלם את הקנס במועד בשל סיבה שאינה תלויה בו; (3) הסיבה לחיוב בכפל הקנס או בתוספת הפגור יסודה בתקלה של רשויות המדינה.

(ט) שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי להתקין תקנות לבצוע סעיף זה. "230.הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להשפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם ההודעה האמורה ניתנה באיחור. הורשע האדם בבית המשפט על העבירה ונגזר דינו לקנס, לא יפחת הקנס מהסכום הנקוב בהודעת תשלום הקנס, אלא אם כן ראה בית המשפט נסיבות מיוחדות המצדיקות הפחתתו. " במקרה שלפניי הגישה המערערת לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה להארכת המועד להגשת הבקשה להשפט.

...

לחלופין, טענה ב"כ המערערת כי המערערת לא הציגה כל נימוק בגינו ראוי היה להיעתר לבקשתה.

מסקנה נידרשת מאליה היא, כי קיומה של רשות שופטת-כאונה חיונית בגופה של המדינה הדמוקרטית-משמיע מעצמו איסור חסימת צנורות הדם המוליכים אליה, איסור חסימת דרכו של אדם לבית-המשפט.

לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את הערעור ומבטלת את החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים הדוחה את בקשת המערערת להארכת מועד להגשת הבקשה להישפט.

דיון והכרעה סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להשפט באיחור ובילבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו". סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי " תובע רשאי לידון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה". דהיינו, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עוות דין, במקרה שבקשתו תידחה.

בע"פ 7038/05 פלר נגד מדינת ישראל, קבע כבוד הש' אלון: "הדרך בה בחר המחוקק להסדיר הליכי עבירות הקנס בסעיפים 221-230 לחסד"פ מלמדת על שמירת מהותן כ"עבירות בפלילים" תוך הקפדה על זכויותיו הדיוניות של הנאשם מחד גיסא, לבין איפיונן ה"מעין מנהלי" מאידך גיסא, כאשר הנאשם הוא בעל זכות הבחירה לניתוב ההליך אם לכאן או לשם.

ברע"פ 9018/14 סלימאן נגד מדינת ישראל, נאמר: "עניינו של המבקש הובא בפני שתי ערכאות, אשר לא שוכנעו כי נפלה טעות המצדיקה פתיחה מחדש של ההליך שהסתיים מן הרגע שהמבקש שילם את הקנס שהוטל עליו. זאת ועוד – שתי הערכאות דלמטה סברו כי חל שהוי כבד בהגשת הבקשה להארכת המועד להשפט, והמבקש לא הביא כל אסמכתא המראה כי קיבל את הודעת הפסילה באיחור ניכר, כפי שנטען על ידו. בנסיבות אלה אינני רואה להתערב בקביעותיהן של הערכאות קמא הנכבדות". כאמור לעיל, המבקש טען כי לא קיבל את הדו"ח לידיו, אך שילם את הדו"ח כחלק מהסדר תשלומים עם המרכז לגביית קנסות ואגרות ולאחר שלקרן הקנס, הצטרפה כבר ריבית פיגורים.

לפיכך, אני מקבלת את תגובת המשיבה לפיה, התשלום נעשה במסגרת המועד הקבוע ולא כפי שטען המבקש וקובעת כי הדבר מהוה ראיה לכך המבקש ידע על הדו"ח במועד ויכול היה להגיש בקשה להשפט בגינו, תוך פרק הזמן הקבוע בחוק, אך בחר לשלם את הדו"ח ולא לעשות כן. עוד אני קובעת, כי המבקש בא בפני בית המשפט לבקש סעד, כאשר ידיו אינן "נקיות". כאמור, הקנס בגין הדו"ח שולם כבר ביום 1.12.21 ולמבקש לא עומדת עוד הזכות לעתור לביטול הדו"ח והתשלום או להגשת ערעור על הרשעתו בגין התשלום.

המבקש נימנע בשתי הערכאות להסביר מדוע איחר באופן כה ניכר בבקשתו להסבת הדו"ח, והסבר אינו בנמצא אף בבקשת רשות העירעור; גם לא הובאו "נימוקים מיוחדים אחרים" (סעיף 230).

ברעפ 2754/12 פול ביסמוט נ' מדינת ישראל , אמר כבוד הש' רובינשטיין: "ומכל מקום, משקיבל המבקש דו"ח תעבורה על שמו בגין עבירה אשר לטענתו לא נעברה על ידיו, ובו גם נקוד, היה עליו לפעול לאלתר במסגרת סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי לשם ביטול הדו"ח או הסבתו לבתו. המבקש נימנע מעשות כן, ורק למעלה ממחצית השנה מעת ביצוע העבירה והדו"ח, פנה בבקשה לביטולו. בנסיבות אלה, רשאי היה בית המשפט לתעבורה לדחות את הבקשה להארכת מועד, בשל האיחור הבלתי סביר שבהגשתה; אכן, המבקש נימק טענתו בהיותו עולה לארץ - ואולם הוא קיבל את הדו"ח ושילם אותו, כלומר – ידע, ועל סימן השאלה היה להתעורר אז. דומה כי יש יסוד להנחה, שפנייתו של המבקש לבית המשפט באה רק מש "חרב הפסילה" הונפה מעל ראשו".

...

ברע"פ 9540/08, מוסברג נגד מדינת ישראל, נאמר: אין בידי להיעתר לבקשה.

לפיכך, אני מקבלת את תגובת המשיבה לפיה, התשלום נעשה במסגרת המועד הקבוע ולא כפי שטען המבקש וקובעת כי הדבר מהווה ראיה לכך המבקש ידע על הדו"ח במועד ויכול היה להגיש בקשה להישפט בגינו, תוך פרק הזמן הקבוע בחוק, אך בחר לשלם את הדו"ח ולא לעשות כן. עוד אני קובעת, כי המבקש בא בפני בית המשפט לבקש סעד, כאשר ידיו אינן "נקיות". כאמור, הקנס בגין הדו"ח שולם כבר ביום 1.12.21 ולמבקש לא עומדת עוד הזכות לעתור לביטול הדו"ח והתשלום או להגשת ערעור על הרשעתו בגין התשלום.

לפיכך, הבקשה נדחית.

רקע וטענות הצדדים בתמצית ענייננו בשלוש הודעות קנס מסוג בררת משפט לפי סעיף 228 לחוק סדר הדין הפלילי, שניתנו למבקש בגין עבירות שבוצעו לכאורה ביום 22.07.23, וזאת על פי סעיפים 3 (ג) ו- 24 (א) לחוק עזר לגליל עליון (שמירת הסדר, הניקיון והבטיחות בגנים ובנהרות), התשנ"ג - 1992 (להלן: "חוק העזר") ועל פי סעיף 13 לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד - 1984 (להלן: "חוק שמירת הניקיון"), יחד עם סעיף 2 לו' ופריט 5 לתוספת לצוו סדר הדין הפלילי (עבירות קנס - שמירת הניקיון), תש"ס - 2000 (להלן: "צו שמירת הניקיון").

הודעות הקנס ניתנו על ידי פקח המשיבה, למבקש וחבריו שתועדו מבצעים, לכאורה, מספר עבירות שונות, בעצמם או באמצעות אחרים ובצוותא חדא בגן בגידת נהר הירדן (מול טיילת עמי), בתחום שטח השיפוט של המשיבה, והן כללו הבערת אש במקום אסור, הקמת אוהל במקום אסור והשלכת פסולת ברשות הרבים במקום המוגדר מקום רגיש על פי צו שמירת הניקיון.

ביום 18.12.23, קיבל המבקש מכתב תשובה ולפיו נדחתה בקשתו להשפט, משחלף המועד להגשתה, דבר העומד בסתירה לאמור בהודעת הקנס.

סעיף 229(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי, קובע כי יש להודיע על רצון להשפט בתוך 90 ימים מיום המצאת הדו"ח. סעיף 229(ח2) לחוק מורה כי: "לא שילם אדם את הקנס, חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להשפט [...] יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס". לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, בסמכותו של בית המשפט להעתר לבקשה להשפט באיחור בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 229(ה) לחוק ובשינויים המחייבים, כלומר: "אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה", או "מנימוקים מיוחדים שיפורטו". הדרישה לנימוקים מיוחדים, בהתאם לסעיף 230 לחוק, באה להקנות להחלטה להתיר שפיטה באיחור, הצדקה מהותית ולצמצם את שיקול דעת בית המשפט, וזאת כדי לא לפגוע בתכליות העומדות בבסיס קיומם של סדרי הדין המיוחדים בעבירות מסוג "בררת משפט". הואיל ומדובר בעבירה מסוג "בררת משפט", יש להראות כי האיחור בהגשת הבקשה להשפט נובע מסיבות סבירות, שכן הנחת היסוד של המחוקק בעבירות מסוג זה היא כי הנאשם כלל אינו מעוניין להשפט בגין מעשיו.

משהודעת התשלום נשלחה כדין למבקש וזה לא ביקש להשפט בתוך מסגרת המועדים שבסעיף 229(א) לחוק "יש לראות במערער כמי שהורשע בבית משפט... ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס..." (ע"פ (י-ם) 4448/09 קמר נ' מדינת ישראל, עמ' 5 [פורסם בנבו] (27.07.2009)).

...

סוף דבר המועדים להגשת בקשה להישפט נקובים בחוק, וככלל על המבקש להישפט לעמוד בהם.

כדי שבית המשפט יפעיל את הסמכות הנתונה לו, יש צורך כי המבקש יצביע על נסיבות מיוחדות מהן עולה כי לא יכול היה לעמוד במועדים הנקובים בחוק וכי יש סיכוי לכאורה כי טענותיו יתקבלו, והמבקש במקרה דנן, עמד בנטל זה. לאור כל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת המועד להישפט.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.