בקשת רשות ערעור על דחיית בקשה להבאת ראיות לסתירת קביעות ועדה רפואית

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת העמיתה ש' דברת) ברע"א 52812-11-20 מיום 13.1.2021, בגדרה ניתנה רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בבאר-שבע (כב' השופט ת' אורינוב) בת"א 65191-12-18 מיום 28.10.2020, וכן היתקבל העירעור על החלטה זו. בית משפט השלום קיבל בהחלטתו את בקשת המבקש להמציא לעיון המומחית מטעם בית המשפט בתחום הראומטולוגיה – פרופ' אורי אלקיים, את פרוטוקול הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן גם: המל"ל) בעיניינו.

בעקרו של דבר, נקבע כי אמנם פסק הדין בעיניין שומרה אינו חל על קביעות המל"ל בדבר נכותו הראומטולוגית של המבקש, שכן פסק דין זה עוסק רק בקביעות אשר לא הוגשה לגביהן בקשה להביא ראיות לסתור, או שבקשה מעין זו נדחתה.

...

הבקשה דנן בבקשתו שלפניי טוען המבקש, בעיקרו של דבר, כי על אף שבית משפט השלום נעתר לבקשת המשיבות להביא ראיות לסתור את קביעות המל"ל בתחום הראומטולוגי, הרי שהוא עודנו אוחז בשיקול הדעת להחליט אם להתיר את הצגתן של קביעות אלה לעיונה של פרופ' אלקיים.

אין בידי לקבל טענה זו. כפי שצוין לעיל, בתקנות המומחים נקבע הכלל החל בתביעות לפי חוק הפיצויים, לפיו נאסר על הצגת "חוות דעת רפואית" למומחה מטעם בית המשפט, וכאמור, אף דו"חות המל"ל במשמע, ובית המשפט נעדר כל שיקול דעת בנדון (ראו עניין הר נוף).

לפיכך, אני סבורה כי אין מקום להיעתר לבקשה דנן.

נוכח המקובץ, בקשת רשות הערעור נדחית.

לפני בקשה מטעם הנתבעת להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לבית לאומי מיום 21.11.2019 (להלן: "הוועדה הרפואית" ו-"המל"ל") באשר לתאונת דרכים מיום 13.12.18 (להלן: "התאונה") על דרך של מינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדיה מטעם בית המשפט, זאת במסגרת תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

בנוסף, לטענת הנתבעת קיימת אי התאמה בין הבדיקה הרפואית הקלינית לבין קביעות המל"ל. עוד טענה הנתבעת שהוועדה הרפואית של המל"ל לא התייחסה לעברו הרפואי של התובע ולתאונות קודמות שעבר, אף אם התיק הרפואי עמד בפניה כשאי ההתייחסות והיעדר ההנמקה מהוה עילה להבאת ראיות לסתור.

בכך אף שונה המקרה שלפנינו מהמקרה שנידון בפסק הדין ברע"א 63037-02-20 ס. נ' ישיר איי די איי חברה לביטוח (פורסם בנבו, 8.3.2020), במסגרתו נדחתה בקשת רשות ערעור על התרת הבאת ראיות לסתור במקרה בו המל"ל הסתמך על בדיקת אולטרסאונד במכון פרטי.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת הנתבעת, בתגובת התובע אליה צורפו תוצאות בדיקות שבוצעו במכונים ציבוריים ובתשובת הנתבעת על כלל נספחיהם וטענותיהם, במסמכים הרפואיים שצורפו לכתבי הטענות ובמסמכי המל"ל, מצאתי כי בנסיבות המקרה דנן, התשובות לשתי השאלות העומדות לדיון הן שליליות ועל כן דין הבקשה להידחות.

הועדה הרפואית אמנם לא התייחסה בנימוקיה לתיעוד מהעבר מעבר לציונו בדוח הועדה, אולם מעיון בחומר הרפואי מהעבר שצורף לבקשה לא שוכנעתי שיש בו כדי להביא לתוצאה שונה אילו היה נבחן (ואין בכך כדי לקבוע האם התיעוד מהעבר נבחן).

ברע"א 2993-14 רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 11.9.2014) נקבע כי רק "במצב דברים בו לא הונחו בפני הוועדה הרפואית עובדות רלוונטיות וחשובות הקשורות במצבו של הנפגע קודם לתאונה או אחריה, יכול הדבר להצדיק היתר להבאת ראיות לסתור את קביעתה". בענייננו, לא מצאתי שהנתבעת הצליחה להצביע על עובדות רלוונטיות וחשובות מהעבר, שאילו היו עומדות בפני הוועדה, היא היתה עשויה להגיע למסקנה שונה בעניין הקשר הסיבתי בין התאונה בגינה נקבעה הנכות לבין נכותו השל התובע, מה גם שבפני הוועדה הוצגו מסמכים המלמדים על מצבו הרפואי הקודם של התובע אולם היא לא פירטה התייחסותה לגביהם.

לפיכך, הבקשה נדחית.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 39869-09-21 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אלמוני לפני כבוד השופטת ישראלה קראי-גירון המבקשת כלל חברה לביטוח בע"מ המשיב פלוני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופט הבכיר ע' נווה) מיום 14.7.2021 בת"א 1767-11-20. פסק דין

בהחלטה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשת להביא ראיות לסתור קביעות ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי בעיניינו של המשיב.

כאמור, על החלטתו האמורה של בית המשפט קמא נסובה בקשת רשות ערעור זו. טענות הצדדים המבקשת טוענת במסגרת בקשתה כי בנסיבות המקרה הנידון, היה מקום להעתר לבקשתה להתיר הבאת ראיות לסתור, וזאת מכמה טעמים: הועדה לא נתנה דעתה לתעוד הרפואי הקיים בעיניינו של המשיב עובר למועד התאונה.

...

כאמור, על החלטתו האמורה של בית המשפט קמא נסובה בקשת רשות ערעור זו. טענות הצדדים המבקשת טוענת במסגרת בקשתה כי בנסיבות המקרה הנדון, היה מקום להיעתר לבקשתה להתיר הבאת ראיות לסתור, וזאת מכמה טעמים: הוועדה לא נתנה דעתה לתיעוד הרפואי הקיים בעניינו של המשיב עובר למועד התאונה.

אני סבורה כי מקרה דנן ראוי היה לבחון שוב את כל החומר הרלוונטי ובחינה כזו מביאה אותי למסקנה שתוצאת החלטת בית משפט קמא נכונה, גם אם איני מסכימה לכל ההנמקות שניתנו.

משכך, לאור כל האמור – דין בקשת רשות הערעור להידחות.

המבקשת תשלם הוצאות המשיב בסך של 2,000 ₪.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת שרונה צור גינות) מיום 11.06.23 אשר ניתנה בת"א 48864-02-20 (להלן: "החלטה"), במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת למינוי מומחה בתחום הפנימי.

עוד נטען, כי בשום שלב בהליך לא העלתה המבקשת את עניין מינוי המומחה, וממילא בתיקים מסוג זה, הלכה היא כי אין להתיר לצדדים להביא ראיות לסתור את קביעות המל"ל. המבקשת הפניתה בהקשר להילכת "אררט", שם נדון מקרה דומה ונקבע כי אין להיתחשב בקיצור תוחלת החיים שקבע מומחה בית המשפט לגבי הנפגע.

לשיטת המבקשת, בפרוטוקולי הועדות הרפואיות של המשיב אין היתייחסות למצבו הרפואי הקודם או היתייחסות לקיצור תוחלת חייו, ומכאן מוצדק למנות מומחה בתחום הפנימי.

...

כן טען המשיב, כי אין לאפשר למבקשת להתנער מההסכם באופן של הבאת ראיות לסתור, בדרך זו ממילא מנועה מלפעול בהליך דנן, אף אם סברה כי נפלה טעות בשק"ד. לא מדובר במקרה חריג או קיצוני של הצגת מסמכים מזויפים או מעשה מרמה.

נוכח כל האמור, עותרת המבקשת לביטול החלטת בית משפט קמא הנשענת על עניין פרוצדורלי באשר היא שגויה, אינה מאוזנת ומהווה פגיעה בזכותה המהותית של המבקשת.

אף בהנחה כי נדרש חילוץ נכויות, כפי שפורט לעיל, גם העמדת החלטות המשיב לשבט אינן מובילות לכלל מסקנה לפיה יש מקום למינוי המומחה המבוקש.

באשר למינוי המבוקש בשאלת קיצור תוחלת החיים, בד"נ 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד ס(4) 132 (2006), אליו הפנו הצדדים, נפסק כי אין נפקות להיקף השיפוי שזכאי לו המל"ל מכוח ההסכם עם חברות הביטוח, מקום בו קוצרה תוחלת חייו של הנפגע המקבל תגמולים מהמל"ל. זאת גם כאשר קיימת אינדיקציה ברורה בעניין קיצור תוחלת החיים ואף במקרה בו הסכימו הצדדים לעניין זה. המורם מהמקובץ, הוא שבקשת רשות הערעור, נדחית.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' בן-ארי) מיום 21.6.2023 בת"א 44394-09-22, במסגרתה נקבע כי על המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) חל השתק פלוגתא, כך שחוות דעת המומחים שהוגשו במסגרת בקשה להביא ראיות לסתור במסגרת תביעת הניזוקה, ישמשו גם בתביעת המל"ל. רקע והליכים קודמים ביום 20.9.2015 ארעה תאונת דרכים שהייתה גם תאונת עבודה (להלן: התאונה).

טענות הצדדים בבקשת רשות העירעור נטען כי יש להדרש לערעור על החלטת הביניים כבר בשלב זה, שאם לא כן, ההליך עשוי להתנהל לשוא על בסיס קביעות עובדתיות ורפואיות שאינן רלוואנטיות.

נטען, בין היתר, כי טענות המל"ל בנוגע להשתק פלוגתא לא-הדדי אופנסיבי מהוות הרחבת חזית אסורה וממילא נטענו בעלמא; כי הניזוקה "נלחמה בחירוף נפש" נגד הבקשה להבאת ראיות לסתור, כך שקשה לטעון שאנטרס המל"ל לא יוצג כהלכה בתביעתה; כי עצם העובדה שלמל"ל יש נימוקים שונים מאלו של הניזוקה לדחיית הבקשה להבאת ראיות לסתור איננה שוללת את קיומו של השתק פלוגתא; כי כפי שהוכח בתביעת הניזוקה, המל"ל היה ער רק לחלק מעברה הרפואי של הניזוקה, ואף אין לקבל את טענתו באשר לבחינת הקשר הסיבתי על ידי הועדות; כי הלכה למעשה, המל"ל מבקש מבית המשפט המחוזי בהליך דנן לשבת כמעין ערכאת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שדן בתביעת הניזוקה; וכי קבלת עמדת המל"ל תגרור ריבוי התדיינויות ובזבוז זמן שפוטי.

...

המשיבות טענו כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל האבסורד שבבקשת המל"ל לדון ולהכריע מחדש בסוגיה שכבר הוכרעה לגופה.

סוף דבר נוכח המגמה בפסיקת בית משפט זה, ובכללן הלכת זטולובסקי והלכת קרנית, ונוכח הרציונליים העומדים בבסיס אותה מגמה – מצאתי לקבוע כי גם במקרים שבהם תביעת הניזוקה הסתיימה בהסכם פשרה שלא קיבל תוקף של פסק דין, לאחר שניתנו חוות דעת מומחים מטעם בית המשפט, ניתן יהיה לעשות שימוש בקביעות המומחים גם בתביעת המל"ל, תוך שתינתן לו האפשרות לחקור את המומחים (ראו גם החלטתו של כב' השופט מ' עלי בת"א (שלום קריות) 35181-04-17 המוסד לביטוח לאומי נ' חברת ב.ס.ט בניה בע"מ (10.11.2019)).

משזו הייתה דרך הילוכי, ולאור המסקנה אליה הגעתי, לא ראיתי להידרש לטענות המל"ל באשר להשתק פלוגתא לא-הדדי אופנסיבי.

סוף דבר, שהערעור נדחה.