בקשת רשות ערעור על דחיית בקשה להבאת ראיות לסתור קביעות רפואיות

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 39869-09-21 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אלמוני לפני כבוד השופטת ישראלה קראי-גירון המבקשת כלל חברה לביטוח בע"מ המשיב פלוני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופט הבכיר ע' נווה) מיום 14.7.2021 בת"א 1767-11-20. פסק דין

בהחלטה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשת להביא ראיות לסתור קביעות ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי בעיניינו של המשיב.

כאמור, על החלטתו האמורה של בית המשפט קמא נסובה בקשת רשות ערעור זו. טענות הצדדים המבקשת טוענת במסגרת בקשתה כי בנסיבות המקרה הנידון, היה מקום להעתר לבקשתה להתיר הבאת ראיות לסתור, וזאת מכמה טעמים: הועדה לא נתנה דעתה לתעוד הרפואי הקיים בעיניינו של המשיב עובר למועד התאונה.

...

כאמור, על החלטתו האמורה של בית המשפט קמא נסובה בקשת רשות ערעור זו. טענות הצדדים המבקשת טוענת במסגרת בקשתה כי בנסיבות המקרה הנדון, היה מקום להיעתר לבקשתה להתיר הבאת ראיות לסתור, וזאת מכמה טעמים: הוועדה לא נתנה דעתה לתיעוד הרפואי הקיים בעניינו של המשיב עובר למועד התאונה.

אני סבורה כי מקרה דנן ראוי היה לבחון שוב את כל החומר הרלוונטי ובחינה כזו מביאה אותי למסקנה שתוצאת החלטת בית משפט קמא נכונה, גם אם איני מסכימה לכל ההנמקות שניתנו.

משכך, לאור כל האמור – דין בקשת רשות הערעור להידחות.

המבקשת תשלם הוצאות המשיב בסך של 2,000 ₪.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת מ' אילני) בת"א 43505-01-15 מיום 25.7.2022, שבה נדחתה בקשת המבקשת להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי (להלן, בהתאמה: ועדת העררים והמל"ל) מיום 18.1.2022, בנוגע לדרגת הנכות הנפשית הצמיתה שנקבעה למשיב בעקבות פגיעתו בתאונת דרכים.

יצוין, עם זאת, כי בפסיקה נקבע שאין בחשש זה, כשלעצמו, כדי להצדיק היתר להבאת ראיות לסתור את קביעות הועדה הרפואית, ובילבד שהחלטותיה התקבלו על בסיס הפעלת שיקול-דעת עצמאי (ראו: עניין שומרה, פס' 16, 20-19; וכן ראו: ריבלין, עמ' 728).

...

נוסף על כך, המבקשת טענה כי העובדה שהמשיב הציג את טענותיו לפני ועדת העררים באמצעות עורך-דינו, בעוד שלמבקשת לא ניתנה הזדמנות דומה, פוגעת בשוויון ומצדיקה, כשלעצמה, להיעתר לבקשתה להביא ראיות לסתור ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט.

עוד צוין, כי ועדת העררים הייתה ערה לפער הזמנים הנטען על-ידי המבקשת, שבין התאונה לבין הופעתם של תסמינים נפשיים אצל המשיב, אך הגיעה למסקנה שונה מזו של ועדת העררים שקדמה לה. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי המבקשת לא הוכיחה שוועדת העררים הסתמכה על חוות הדעת הרפואית שהוצגה לה בלי להפעיל שיקול-דעת עצמאי.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

יחד עם זאת, ראיתי להעיר, במישור הדין הרצוי, כי אני סבורה שבמנגנון הקבוע בסעיף 6ב לחוק טמונים קשיים, אשר מצדיקים לשוב ולבחון את האיזון הגלום בו; ולהלן אסקור את עיקריהם.

סוף דבר: בשים לב לכל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת שרונה צור גינות) מיום 11.06.23 אשר ניתנה בת"א 48864-02-20 (להלן: "החלטה"), במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת למינוי מומחה בתחום הפנימי.

עוד נטען, כי בשום שלב בהליך לא העלתה המבקשת את עניין מינוי המומחה, וממילא בתיקים מסוג זה, הלכה היא כי אין להתיר לצדדים להביא ראיות לסתור את קביעות המל"ל. המבקשת הפניתה בהקשר להילכת "אררט", שם נדון מקרה דומה ונקבע כי אין להיתחשב בקיצור תוחלת החיים שקבע מומחה בית המשפט לגבי הנפגע.

שנית, אף אם הבקשה הוגשה באיחור, לא היה מקום לנקוט בצעד קצוני של דחייה, אלא לרפא את הפגם באמצעות פסיקת הוצאות, חלף פגיעה בזכויותיה המהותיות של המבקשת.

...

כן טען המשיב, כי אין לאפשר למבקשת להתנער מההסכם באופן של הבאת ראיות לסתור, בדרך זו ממילא מנועה מלפעול בהליך דנן, אף אם סברה כי נפלה טעות בשק"ד. לא מדובר במקרה חריג או קיצוני של הצגת מסמכים מזויפים או מעשה מרמה.

נוכח כל האמור, עותרת המבקשת לביטול החלטת בית משפט קמא הנשענת על עניין פרוצדורלי באשר היא שגויה, אינה מאוזנת ומהווה פגיעה בזכותה המהותית של המבקשת.

אף בהנחה כי נדרש חילוץ נכויות, כפי שפורט לעיל, גם העמדת החלטות המשיב לשבט אינן מובילות לכלל מסקנה לפיה יש מקום למינוי המומחה המבוקש.

באשר למינוי המבוקש בשאלת קיצור תוחלת החיים, בד"נ 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד ס(4) 132 (2006), אליו הפנו הצדדים, נפסק כי אין נפקות להיקף השיפוי שזכאי לו המל"ל מכוח ההסכם עם חברות הביטוח, מקום בו קוצרה תוחלת חייו של הנפגע המקבל תגמולים מהמל"ל. זאת גם כאשר קיימת אינדיקציה ברורה בעניין קיצור תוחלת החיים ואף במקרה בו הסכימו הצדדים לעניין זה. המורם מהמקובץ, הוא שבקשת רשות הערעור, נדחית.

] בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סג"נ א' ואגו) ברע"א 46529-07-23 מיום 24.8.2023, שבה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט י' ברוזה) בת"א 62396-05-21 מיום 29.6.2023, שבה נתקבלה בקשת המשיבה להביא ראיות לסתור.

בית משפט השלום ציין כי המבקש נבדק על ידי ועדה חוזרת ביום 14.2.2021, שבה ישבה מומחית אחרת שכלל לא התייחסה לקביעות המומחה הראשון.

המבקש טוען, בין היתר, כי בית משפט השלום שגה בהנחתו כי לנגד עיני הועדות הרפואיות עמדו שני מסמכים בלבד; כי החומרים "החסרים" אינם בעלי פוטנציאל לשנות את מסקנת הועדה הרפואית; כי הפגיעה שנגרמה למבקש בתאונה השניה היא אורתופדית בלבד; כי המסמך היחיד הרלוואנטי שלא עמד לנגד עיני הועדה הוא תיקו הרפואי מצה"ל, אולם מדובר בתעוד רפואי מלפני כ-11 שנה שאין בו פוטנציאל לשנות את מסקנות הועדה; כי המשיבה לא עמדה בנטל להצדיק הבאת ראיות לסתור; וכי החלטת בית המשפט המחוזי פוגעת בסופית החלטת הועדה הרפואית ומרחיבה את הדין הקיים, במובן זה שכעת ניתן יהיה להסתפק ב"כל בדל של ראיה בכדי לקבל רשות להביא ראיות לסתור", כלשונו.

...

כל אחת מהמשוכות האמורות, לא כל שכן הצטברותן יחד, מובילות למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה דנן, שאינה עונה על אמת המידה הבסיסית המצדיקה התערבות בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי.

למקרא החלטותיהם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, אין רמז לניסיון לסטות מהלכות אלו או לשנותן, ואף לא יומרה לעשות כן. אין זאת אלא שבית משפט השלום הסיק כי בהתאם להלכה הנוהגת, טיבם של החומרים שלא עמדו לנגד עיני הוועדה מצדיק להיעתר לבקשת המשיבה להביא ראיות לסתור.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' בן-ארי) מיום 21.6.2023 בת"א 44394-09-22, במסגרתה נקבע כי על המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) חל השתק פלוגתא, כך שחוות דעת המומחים שהוגשו במסגרת בקשה להביא ראיות לסתור במסגרת תביעת הניזוקה, ישמשו גם בתביעת המל"ל. רקע והליכים קודמים ביום 20.9.2015 ארעה תאונת דרכים שהייתה גם תאונת עבודה (להלן: התאונה).

טענות הצדדים בבקשת רשות העירעור נטען כי יש להדרש לערעור על החלטת הביניים כבר בשלב זה, שאם לא כן, ההליך עשוי להתנהל לשוא על בסיס קביעות עובדתיות ורפואיות שאינן רלוואנטיות.

נטען, בין היתר, כי טענות המל"ל בנוגע להשתק פלוגתא לא-הדדי אופנסיבי מהוות הרחבת חזית אסורה וממילא נטענו בעלמא; כי הניזוקה "נלחמה בחירוף נפש" נגד הבקשה להבאת ראיות לסתור, כך שקשה לטעון שאנטרס המל"ל לא יוצג כהלכה בתביעתה; כי עצם העובדה שלמל"ל יש נימוקים שונים מאלו של הניזוקה לדחיית הבקשה להבאת ראיות לסתור איננה שוללת את קיומו של השתק פלוגתא; כי כפי שהוכח בתביעת הניזוקה, המל"ל היה ער רק לחלק מעברה הרפואי של הניזוקה, ואף אין לקבל את טענתו באשר לבחינת הקשר הסיבתי על ידי הועדות; כי הלכה למעשה, המל"ל מבקש מבית המשפט המחוזי בהליך דנן לשבת כמעין ערכאת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שדן בתביעת הניזוקה; וכי קבלת עמדת המל"ל תגרור ריבוי התדיינויות ובזבוז זמן שפוטי.

...

המשיבות טענו כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל האבסורד שבבקשת המל"ל לדון ולהכריע מחדש בסוגיה שכבר הוכרעה לגופה.

סוף דבר נוכח המגמה בפסיקת בית משפט זה, ובכללן הלכת זטולובסקי והלכת קרנית, ונוכח הרציונליים העומדים בבסיס אותה מגמה – מצאתי לקבוע כי גם במקרים שבהם תביעת הניזוקה הסתיימה בהסכם פשרה שלא קיבל תוקף של פסק דין, לאחר שניתנו חוות דעת מומחים מטעם בית המשפט, ניתן יהיה לעשות שימוש בקביעות המומחים גם בתביעת המל"ל, תוך שתינתן לו האפשרות לחקור את המומחים (ראו גם החלטתו של כב' השופט מ' עלי בת"א (שלום קריות) 35181-04-17 המוסד לביטוח לאומי נ' חברת ב.ס.ט בניה בע"מ (10.11.2019)).

משזו הייתה דרך הילוכי, ולאור המסקנה אליה הגעתי, לא ראיתי להידרש לטענות המל"ל באשר להשתק פלוגתא לא-הדדי אופנסיבי.

סוף דבר, שהערעור נדחה.