בקשת רשות ערעור על דחיית ביטול הליכי הוצאה לפועל בשל ספק בהמצאת אזהרה

במסגרת בקשת רשות העירעור מציין המבקש, שהוא אף הגיש ערעור לבית משפט זה על החלטת בית-משפט השלום בעכו (בתיק נשוא בקשה זו) שניתנה ביום 19.1.2020 על ידי הרשמת הבכירה עינת דינרמן, בה נקבע (בסעיף 17) כי המצאת האזהרה למבקש מוטלת בספק, והרשות להגן הוגבלה לטענת הזיוף בלבד (סעיף 35 של החלטת כב' הרשמת).

בנוסף, מדגיש המבקש, כי הדין קובע שהנטל להוכיח את נחיצות העיקולים רובץ על כתפי המשיבה והיא לא עמדה בו. מכאן העתירה לידון בבקשת רשות העירעור כאילו ניתנה הרשות והוגש העירעור על-פי הרשות שניתנה, לבטל את החלטת בית-משפט קמא, ולהורות על ביטול הליכי ההוצאה לפועל שבוצעו על סמך מסירה של אזהרה אשר כלל לא הומצאה, ומבלי שתהא למבקשת ידיעה על הליכי ההוצאה לפועל, תוך הפרת כללי הצדק הטבעי, ומה גם שעיקרון תום הלב חולש על תחומי המשפט האזרחי, לרבות הליכי ההוצאה לפועל.

לאחר שעיינתי בהליכים שהתנהלו בבית משפט קמא, לרבות החלטת כב' הרשמת ע. דינרמן מיום 19.1.2020, הבקשה לביטול הליכי ההוצאה לפועל, תגובת המשיבה, תשובת המבקש, ותגובת המשיבה לתשובת המבקש, החלטת בית-משפט קמא מיום 11.2.20, בקשת רשות העירעור על נספחיה, והודעת העירעור שהגיש המבקש ב-ע"א 455-03-20, הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את בקשת רשות העירעור.

לעצם העניין, מקובלת עליי טענת המשיבה, כפי שהועלתה בפני בית-משפט קמא, ולפיה מקום בו ניתנת הרשות להיתגונן מפני בקשה לבצוע שטר, הופכים העיקולים שהספיק הזוכה להטיל במסגרת לישכת ההוצאה לפועל, לעיקולים זמניים, ונוכח עיכוב הליכי ההוצאה לפועל עקב הגשת ההיתנגדות, אין לממש עיקולים אלה עד שיסתיים בירור ההליך בבית המשפט.

...

יובהר, שבבוא העת, ובהתאם לתוצאות הדיון בערעור הנ"ל, יוכל המבקש, במידת הצורך, לכלכל את מהלכיו מחדש, ולהגיש כל בקשה שתהא רלוונטית, לנוכח התוצאה שבערעור הנ"ל. יודגש, שבפניי, בבקשת רשות ערעור זו, עומדת לדיון נכון לעת הזו, אך ורק החלטת בית-משפט קמא מיום 11.2.20, אשר באופן ברור מאוד לא חסמה את הדרך בפני המבקש בנוגע לבקשתו לביטול הליכי ההוצאה לפועל, שהרי צוין בהחלטה זו, במפורש, שאין בית-משפט קמא יכול להיעתר לבקשה כפי שנוסחה והוגשה, וככל שיעתור המבקש לביטול הליך ספציפי, ויפרט את הנסיבות המצדיקות את ביטולו של אותו הליך, יהא בית-משפט קמא נכון לשוב ולבחון את הבקשה.

לעצם העניין, מקובלת עליי טענת המשיבה, כפי שהועלתה בפני בית-משפט קמא, ולפיה מקום בו ניתנת הרשות להתגונן מפני בקשה לביצוע שטר, הופכים העיקולים שהספיק הזוכה להטיל במסגרת לשכת ההוצאה לפועל, לעיקולים זמניים, ונוכח עיכוב הליכי ההוצאה לפועל עקב הגשת ההתנגדות, אין לממש עיקולים אלה עד שיסתיים בירור ההליך בבית המשפט.

לא שוכנעתי אפוא כי נפלה שגגה בהחלטת בית-משפט קמא מיום 11.2.2020, ולפיכך אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

מספר ימים לאחר שהגישו המבקשים את בקשת רשות העירעור, הוגשה על ידם "בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין והליכי הוצל"פ". בהחלטתי מיום 5.7.2021 הוריתי למבקשים ליתן מספר הבהרות לבקשתם, תוך שמצאתי לא לתת עיכוב ביצוע במעמד צד אחד.

חרף החלטתי זו לא ניתנו הבהרות מאת המבקשים עד כה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות העירעור על צרופותיה, ובתיק שהתנהל לפני בית המשפט קמא, ונתתי דעתי לטענות המבקשים - הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות, אף ללא קבלת תגובת המשיב.

לפניי העלו המבקשים טענות עובדתיות דומות לאלו שהועלו מלפני בית המשפט קמא, ואולם החלטתו של בית המשפט קמא בעיניין זה סבירה בעיניי, ואין עילה להתערבותי בה. זאת גם בראי טענות המשיב מלפני בית המשפט קמא, כי לא רק כתב התביעה בתיק דלמטה הומצא במסירה אישית לידי המבקשים, אלא גם התראה לפני הגשת תביעה, פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, ואזהרה בדבר פתיחת תיקי הוצאה לפועל - כולם הומצאו כדין למבקשים.

בתצהיר המבקש שהוגש במצורף לבקשה לבטל את פסק הדין מלפני בית המשפט קמא, נטען כי "... ביום 29.08.2019 חתמתי על מיסמך ההעברה מבלי שניתנה לי הזמן וההזדמנות לקרוא ולעיין במסמך, ולאור ההכרות בין הפקיד לבננו ללא חשדות או ספיקות לתוכן המסמך החתום" (סעיף 7 לתצהיר המבקש).

בעניינינו, לא נטען מפורשות בבקשת רשות העירעור, וממילא לא הוכח, כי התנאת ביטול פסק הדין בתשלום ההוצאות ובביצוע ההפקדה תסכל את ביטולו של פסק הדין.

...

אולם, בשים לב לכך שחרף החלטתי מיום 5.7.2021, לא ניתנו הבהרות מאת המבקשים, ובמיוחד בשים לב לדחיית בקשת רשות הערעור - ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשת עיכוב הביצוע.

סוף דבר השורה התחתונה היא, כי בקשת רשות הערעור נדחית.

הגם שמועד זה חלף עוד קודם הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי, ועל מנת שלא לחסום את דרכו של המבקש ולאפשר לו לנהל את הגנתו, אני מורה כי חלף מועד זה, יבוא המועד 19.8.2021.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל אביב (כבוד השופט עמית יריב) בת.א 12625-03-21 מיום 27.4.21, לפיה דחה בית משפט קמא את בקשת רשות העירעור שהוגשה על ידי המערער, אילן גלבר (להלן: "המערער") על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל, בתיק 20-08486-14-5 מיום 14.2.21.

כבוד רשמת ההוצאה לפועל, הילה דקל צמח, מצאה לדחות את בקשת המערער לביטול ההליכים ולסגירת התיק.

בית משפט קמא, לאחר שעיין בבקשת המערער ובתגובת המשיב, מצא לדחות את הבקשה לרשות ערעור, וזוהי לשון ההחלטה: "לאחר עיון בבקשה ובתשובה, נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור. בשונה מן הנטען, אין מדובר במקרה שבו ניפתח הליך הוצאה לפועל בעיניין פלוני, ומבקשים להמירו להליך בעיניין אלמוני. ההליך בבית הדין ארץ חמדת גזית החליף, הלכה למעשה, את הליך בירור החבות השטרית, וזאת מכוח החלטת בית משפט השלום בפתח-תקווה. על כן- בירור החבות השטרית לא הסתיים בבית המשפט, כפי שנטען בבקשה, אלא הועבר כולו לבירור על פי דין תורה (ובהתאם לדרישתו של המבקש בעצמו). משנקבע סכום החבות- אין כל מניעה להמשיך באכיפת החיוב באמצעות התיק המקורי. גם הטענות בדבר תקופת אזהרה אינן רלוואנטיות, מקום שבו ניפתח התיק בשנת 2014, ואין ספק שנמסרה אזהרה כדין, שהרי המבקש הגיש היתנגדות לבצוע השטר. בקשת הרשות לערער נדחית איפוא...". על החלטה זו מונחת הבקשה שבפניי.

יש להורות על תיקון הלאקונה בתקנות ההוצאה לפעול כך שמיום מתן פסק הדין בתיקי תביעות יינתנו לחייב אותם מספר ימים שמקבל חייב לאחר המצאת האזהרה, דהיינו לפחות 21 יום לצורך הסדר התשלום המלא בתיקי הוצאה לפועל טרם שניתן יהיה לנקוט כנגדו הליכי גבייה.

חוב החייב הנו כפי עשרה מתקרת הסכום המקנה לחייב זכות להסדר תשלומים מיוחד על פי תיקון 68 לחוק ההוצאה לפועל ולכן אין שום בסיס לטענת המערער כי ערכאה שלישית צריכה גם היא ליתן את דעתה למניפולציות שהוא עושה בהטרדת מערכת המשפט.

...

אין בידי לקבל את טענת המערער כי החלטת בית משפט קמא אינה מנומקת.

שכן אחרת יוצא הנושה נפסד כל אימת שחייב מגיש התנגדות והתנגדותו נדחית.

לאור כל דבריי שלעיל, הבקשה נדחית.

ההליך בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' הרשם הבכיר, מר בנימין בן סימון) מתאריך 8.4.2022 ת"א 12937-09.

בית המשפט היתייחס אף לטענת המשיבים, כי לאחר פתיחת הליכי ההוצאה לפועל נימסרה למבקש אזהרה (בתאריך 1.1.2000), והגם שלא נמצא אישור מסירה המעיד על כך, קיימת חזקה בדבר תקינות המסירה (וראו: ע"א 1645/03 עמידן נ' בנק לאומי (25.5.2003)).

עוד הוסיף בית המשפט, כי אם תנתן עדיפות ל"כלל ההמצאה" על פני "כלל הידיעה" עלול הדבר לפגוע במשיבים, שכן יהיה עליהם להדרש לעניין שזמנו חלף, ועל גבם יועמסו קשיי הוכחה, והדבר אף יכביד הכבדה יתרה על בית המשפט.

לטענת בא כוח המבקש, היה מקום לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, שכן כתב התביעה נימסר לבא כוחו דאז, שיפוי הכוח שניתן לו, היה מוגבל לייצג את המבקש בהליכי ההוצאה לפועל בלבד.

לא יכול להיות ספק, שהמבקש היה מודע להליך המתנהל נגדו, שהרי בתאריך 3.8.1996 הוא חתם על תצהיר "בתמיכה לבקשתי לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ שניתן נגדי בהעדרי", והוא נכח בדיון, מתוך מטרה להביא לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן נגדו.

לאחר שבקשת המבקש לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ נדחתה, אף הושגה הסכמה בין הצדדים לביטול צו עיכוב היציאה, ולמן אורכה למבקש להגיש את בקשת הרשות להיתגונן.

...

לאור נסיבות המקרה, אשר אינן שגרתיות, הנני מחליט לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018, ולדון בבקשה כאילו ניתנה למבקש הרשות לערער, והערעור הוגש על פי הרשות שניתנה.

(ב) לצד כתב התביעה הוגשה בקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המבקש, ובית המשפט נעתר לה. באותה עת המבקש היה תושב העיר יריחו, ועתה, כך מעיד העותר על עצמו, הוא תושב ארה"ב. (ג) בתאריך 21.8.1996 התקיים דיון בצו עיכוב היציאה, ובית המשפט החליט להשאירו על כנו.

שקלתי האם לאור גובה סכום החוב כיום, יש מקום לנקוט בגישה מקלה, ולבטל את פסק הדין כנגד הפקדת סכום החוב, אך החלטתי שלא לעשות כן, ואף המבקש עצמו אף לא הציע זאת.

סוף דבר אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את הערעור.

(ב) הנני מחייב את המערער לשלם למשיבים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך 7,500 ₪.

בבית המשפט העליון רע"א 4630/22 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקשת: אסתר זבורוב נ ג ד המשיב: עמיאל לוי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 27.04.2022, בע"א 41791-03-22 (כב' השופטת מ' בן-ארי) בשם המבקשת: בעצמה ][]החלטה

במסגרת פסק הדין נדחה העירעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון בת"ט45751-07-21 (הרשמת הבכירה ל' ירון), מיום 17.1.2022, בגדריו דחה בית המשפט את היתנגדות המבקשת לבצוע שטר, והורה על שיפעול הליכי הוצאה לפועל כנגדה.

ביום 13.1.2022 דחה בית משפט השלום (הרשמת הבכירה ל' ירון) את בקשתה של המבקשת לביטול ההחלטה, וזאת מן הטעם כי, הלכה למעשה, מדובר בעירעור על פסק הדין ועל ההחלטה של בית משפט השלום מיום 5.12.2021.

בהחלטתו מיום 6.3.2022, דחה בית המשפט המחוזי (השופטת ו' פלאוט) את בקשת רשות העירעור של המבקשת, משמצא כי החלטת בית משפט השלום להתנות את מתן הרשות להיתגונן בהפקדה, מן הטעמים שפורטו באותה החלטה, התקבלה תוך הפעלה סבירה של שיקול דעת המוקנה לבית המשפט, ועל כן אין להתערב בה. כמו כן, בית המשפט לא מצא לנכון להתערב בפסק הדין אשר דחה את ההיתנגדות ביחס לסכום של 138 ₪, מן הטעם שניתן לכך בפסק הדין.

האפשרות להגשת בקשה לקבלת רשות זו תחומה בזמן (ראו: סעיף 81א(ג1) לחוק ההוצאה לפועל, הקובע מיגבלת זמן של שלושים ימים, מיום המצאת האזהרה, להגשת היתנגדות לבקשה לבצוע שטר).

זאת, על אף השהוי יוצא הדופן בהגשת היתנגדותה של המבקשת, וספק רב לגבי קיומו של הסבר מספק לכך.

...

במסגרת פסק הדין נדחה הערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון בת"ט45751-07-21 (הרשמת הבכירה ל' ירון), מיום 17.1.2022, בגדרו דחה בית המשפט את התנגדות המבקשת לביצוע שטר, והורה על שפעול הליכי הוצאה לפועל כנגדה.

לעניין התניית מתן הרשות למבקשת להתנגד לביצוע השיק בהפקדת הסכום האמור, בית משפט השלום נימק את החלטתו, כדלקמן: "בנסיבות מושא העניין, ראיתי לנכון להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת הסך של 1,500 ₪ בקופת בית המשפט, וזאת בהינתן שלא שוכנעתי כי ההתנגדות הוגשה במועד. בהקשר זה אבהיר כי המבקשת נמנעה מלציין את המועד המדויק בו נודע לה אודות הליכי ההוצאה לפועל, שנפתחו נגדה עוד בשנת 1990, הן במועד חקירתה והן במסגרת תצהירה. אוסיף כי בחקירתה של המבקשת נשאלה האם הגישה בקשה מטעמה לתיק ההוצאה לפועל בשנת 1996, ולא מצאתי כי בתשובתה שללה האמור." זה המקום לציין כי בהחלטתו זו הלך בית משפט השלום כברת דרך ארוכה, לפנים משורת הדין, לטובת המבקשת, בהינתן השיהוי יוצא הדופן בהגשתה של ההתנגדות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטות ובפסקי הדין שניתנו בעניין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף בלא צורך בקבלת תגובה.

על בסיס כל האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.