בקשת רשות ערעור על גילוי מסמכים בתיק גירושין

השופטת לאה גליקסמן: לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי תל-אביב (השופטת אסנת רובוביץ-ברכש; סע"ש 61687-01-20), במסגרתה התקבלה בקשת המשיבה כי המבקש לא יוכל לעשות שימוש במסמכים מסוימים שגולו בתצהיר גילוי המסמכים מטעמו, וכמו כן נדחתה בקשת המבקש להוציא מיסמך מתצהיר גילוי המסמכים של המשיבה (להלן הבקשה ו-ההחלטה בהתאמה).

טענות המבקש בבקשה בגדרי הבקשה שלפניי טען המבקש מספר טענות: מדובר במסמכים רלוואנטיים מאוד העוסקים בעיקר המחלוקת שבין הצדדים, הנוגעת לגובה שכרו של המבקש; מיסמכי הליך הגירושין כבר נחשפו והוצגו במסגרת הליך הגישור שנוהל בין הצדדים, ובו לא נשמעו טענות מטעם המשיבה ביחס להצגתם; בעניינים המסורים לסמכותו, גובר בי"ד לעבודה על טריבונלים אחרים, בכללם בית המשפט לעינייני מישפחה, ולכן לא היה על המבקש לפנות לבית המשפט לעינייני מישפחה על מנת לקבל אישור לעשות שימוש בכתבי בי-הדין מההליכים שנוהלו בו, שכן בית הדין מוסמך "להכריע בתיקים הקשורים בדיני עבודה". בית הדין לעבודה אף נהנה מגמישות בנוגע לדיני הראיות וסדרי הדין; ההלכה בקשר לגילוי מסמכים הנה כי יש לנקוט גישה מרחיבה המאפשרת גילוי מרבי, בכדי להעמיד תשתית עובדתית מדויקת בפני בית הדין; על פי הפסיקה, נהולו של הליך בדלתיים סגורות אינו שקול לקביעה כאילו חל איסור שבדין לעיין במסמכים מאותו הליך, וממילא סעיף 70(א) לחוק בתי המשפט מאפשר לבית הדין להתיר את גילויים של מסמכים מאותו הליך; הנטל להוכחת החיסיון החל על מיסמכי הליך הגירושין אינו חל על המבקש כי אם על המשיבה שטענה לו, ובררת המחדל היא לנהוג בחשדנות כלפי טענת חיסיון מסמכים; מיסמכי הליך הגירושין עוסקים אך ורק בשאלת שכרו של התובע וחשיפתם לא צפויה להשליך על צדדים שלישיים כלל; מכל מקום, ניתן היה לקבוע כי מיסמכי הליך הגירושין יימסרו אך לעיונו של בית הדין, כדי שיקבע אם יש צורך בחשיפתם אם לאו.

...

] לסיכום: פרסום דבר אודות הליך ומהליך שהתנהל בדלתיים סגורות ייעשה אך בכפוף לקבלת היתר מבית המשפט בו התנהל ההליך בדלתיים סגורות, בין אם סגירת הדלתיים נבעה מהוראת חוק ובין אם נבעה משיקול דעתו של אותו בית משפט.

על כן, הבקשה בעניין מסמכי הגירושין נדחית.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לעינייני מישפחה בקריות (כב' השופטת שירי היימן) מיום 7.6.22 בתיק תלה"מ 33493-02-22 (להלן: "ההחלטה קמא" ו- "התיק קמא" בהתאמה), אשר במסגרתה התקבלה בקשת המשיבה כאן, למתן צו גילוי מסמכים והכל כפי שיפורט להלן.

דחיית ההכרעה בבקשה תגן על האינטרסים הלגיטימיים שלו ותמנע פגיעה בפרטיות של המבקש; מועד הקרע הנו המועד שעל פיו ייבחן הקף הזכויות והנכסים ושוויים, וברי כי יש לערוך איזון הוגן וראוי בין ניהול ההליך בשקיפות לבין הזכות להגנה על הפרטיות והסודיות; מבלי לגרוע מטענות המבקש לעניין מועד הקרע והרלוונטיות שלו, דין הבקשה להדחות שכן המשיבה עושה שימוש לרעה בהליכים המשפטיים ופועלת בחוסר תום לב; בשנת 2007 חתמו הצדדים על הסכם גירושין, המבקש גירש את המשיבה, עזב את הדירה והצדדים הפרידו את מגוריהם ונהגו במשך השנים על פיו.

...

ראו לענין זה: בר"ע (חי') 1972/07 מעגן הרים פרויקטים בע"מ נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (1.10.07), דברי כב' השופט יצחק עמית, והאסמכתאות בסעיף 6 להחלטה שם. יישום הדברים למקרה דנן מלמד כי היתה לכאורה הצדקה לבקשה קמא ולהיעתרות לה. במה דברים אמורים? כמתואר לעיל, קיימת מחלוקת לכאורה על מועד הקרע בין הצדדים.

בהינתן כל אלה שוכנעתי, כי במקרה דנן עסקינן בהחלטה מאוזנת, אשר נועדה לתרום לגילוי האמת ולקידום התיק קמא בכל הקשור לקביעת מועד הקרע בפרט, ובירור התביעה הרכושית בכלל.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית הערעור.

עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לעינייני מישפחה בקריות (כב' השופט ניר זיתוני) מיום 18.5.22 בתיק תלה"מ 32341-01-20 (להלן: "ההחלטה קמא" ו- "התיק קמא" בהתאמה), אשר במסגרתה נדחתה בקשת המבקש כאן ליתן צוי גילוי מסמכים לצדדי ג' מטעם המשיבה, והכל כפי שיפורט להלן.

עוד הפנה המבקש להחלטת בית הדין הרבני לחתום על פסיקתה בהקף מצומצם יותר לצדדי ג', אשר בוטלה לאחר שנימצא כי הגילוי אינו רלוואנטי לתביעות הגירושין והכתובה המתבררות בבית הדין; המבקש הלין על העידר שויון, מאחר שהמציא את כל המסמכים שהתבקש להמציא ואילו המשיבה לא עשתה כן, חרף שהתחייבה לעשות; בבקשה פירט המבקש מהם המסמכים המבוקשים, וטען כי המסמכים מהותיים לצורך הוכחת טענותיו בדבר היכולות הכלכליות וההכנסות הפנויות של המשיבה.

...

ככל שלמשיבה טרוניות באשר למסמכים אשר לא גולו לה לכאורה חרף החלטת בית המשפט קמא מיום 25.1.22, סבורני כי מקומן של אלה להתברר בבית משפט קמא, לאחר שתוגש שם בקשה מתאימה בנדון.

לאור כל המקובץ לעיל, אני מורה כדלקמן: א. ההחלטה קמא מבוטלת בזאת; בקשת המבקש לגילוי מסמכים מיום 26.4.22 בעקרון צריכה להיענות בחיוב.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על קבלת הערעור כמפורט לעיל בסעיף 25.

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט לעינייני מישפחה בקריות (כב' השופטת ליאת דהן חיון) בתלה"מ 31775-01-20 מיום 15.03.2023 שלא אפשרו, על פי הנטען, למבקשת לקיים זכויותיה הדיוניות ולייצג עצמה בהליך והמאפשרות למשיב להציג מסמכים אשר לטענתה חיסויים, וכן על החלטה מיום 01.04.2023 הדוחה את בקשת המשיבה להורות על מחיקת כלל השאלות הנוגעות למסמכים החסויים, ולאפשר למבקשת לבצע השלמת חקירה תוך הצגת מסמכים חדשים ו/או ראיות חדשות.

הצדדים ערכו הסכם גירושין אשר קיבל ביום 27.05.2015 תוקף של פסק דין.

דיון והכרעה: לאחר קריאה מעמיקה של בקשת רשות העירעור על נספחיה, של תשובת המשיב ושל תיק בית משפט קמא, החלטתי לדחות את הבקשה.

כלל ידוע הוא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בעניינים דיוניים ובכללם גילוי ועיון במסמכים (ר' רע"א 5424/16 טינקו בע"מ נ' הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות (פורסם בנבו, 13.10.16) ; רע"א 1869/15 שמש נ' פארם אפ שיווק (1966) בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 6 (14.4.2015)).

...

ביום 01.04.2023 ניתנה החלטת בית משפט קמא אשר קובעת כי: "הבקשה אינה בהתאם להוראות החלטתי. משכך, מקום בו האם נתבקשה להגיש תגובתה לעניין אופן מתן פס"ד, בלבד, תוך שלאור השלב הדיוני אין מקום לדון בבקשות הנני מורה כדלקמן:

דיון והכרעה: לאחר קריאה מעמיקה של בקשת רשות הערעור על נספחיה, של תשובת המשיב ושל תיק בית משפט קמא, החלטתי לדחות את הבקשה.

הבקשה נדחית, ללא צו להוצאות.

]השופט י' אלרון: במסגרת העתירה שלפנינו, העותרת 1 (להלן: העותרת), שאינה מיוצגת, מבקשת כי תבוטלנה החלטות המשיב 1 – בית המשפט לעינייני מישפחה בפתח תקווה (להלן: בית המשפט לעינייני מישפחה) מימים 25.1.2023 ו-9.2.2023; כי יתאפשר לחוקרות הילדים מטעם המישטרה להעיד לפניו; כי תנתן הוראה על גילוי מיסמכי חקירות הילדים מימים 27.1.2022 ו-17.11.2022; וכי המשיבים יחדלו מלהשתמש בדוח מכון "סגול" לפחות עד לבחינת חומרי הגלם ועריכת חקירה נגדית של כותבת הדוח.

השניים התגרשו ביום 13.7.2022 ומנהלים מספר הליכים לפני בית המשפט לעינייני מישפחה, כאשר ההליך החל בבית הדין הרבני.

נקבע, כי הדיון בעירעור התייתר מאחר שנקבע כי לבקשת העותרת יתקיים הליך הוכחות בתיק, אלא שזה מתעכב "בעיקר בשל העובדה שהמערערת [העותרת – י' א'] מעכבת את תגובותיה ובקשותיה לבית-המשפט קמא [בית המשפט לעינייני מישפחה – י' א'], בנתיים היא מסרבת לשתף פעולה עם מרכז הדסים או עם כל גורם טפולי, וכן היא חזרה בה מהסכמתה שייערך לה איבחון [...]". בגדרי פסק הדין השני נדחה ערעור שהגישה העותרת על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה לדחות בקשה לזימון עדים לדיון הוכחות.

יודגש, כי הכלל בדבר אי-עקיפת הליכי העירעור הקבועים בחוק עומד בעודו גם כאשר המועד להגשת בקשת רשות ערעור חלף, וזאת מבלי להביע עמדה באשר לאפשרויות העומדות לפני העותרת בהתאם לדין (ראו: בג"ץ 6428/22 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 10 (2.10.2022)).

מעבר לכך, העתירה כורכת יחדיו נושאים רבים וסעדים שונים – החל מסוגיית קיומה של עילת נזקקות בעיניינם של הקטינים, וכלה בסוגיות דיוניות של הבאת עדים וגילוי מסמכים.

...

לאחר עיון בעתירה ובנספחיה המסקנה היא כי דינה להידחות.

כלל ידוע הוא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על הכרעות שיפוטיות שנתנו הערכאות המוסמכות ואין לאפשר את עקיפת הליכי הערעור הקבועים בחוק באמצעות הגשת עתירה לבית משפט זה (ראו מיני רבים: בג"ץ 1422/24 א.י.ז.י אבו אחזקות בע"מ נ' בית המשפט לענייני משפחה, פסקה 3 (22.2.2024)).

בנסיבות אלה, דין העתירה להידחות על הסף אף מחמת היותה כוללנית (ראו והשוו: בג"ץ 4963/23 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 5 (3.8.2023)).

נוכח כל האמור, העתירה נדחית; בנסיבות העניין, איננו עושים צו להוצאות.