בקשת רשות ערעור על גזר דין בעבירת הפרת סודיות

כתב האישום המתוקן בשלישית כלל אף הוא שישה אישומים ובהם יוחסו למבקש עבירות מירמה והפרת אמונים, קבלת דבר במירמה, איסור שימוש במוצרי תעבורה ואיסור תיקון רכב בשטחי הרשות לפי חוק הגבלת השמוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבות), תשנ"ח-1998, שלוש עבירות השגת מידע לפי חוק המירשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981 והפרת סודיות לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.

המשיבה הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על זיכויו של המבקש מעבירת המירמה והפרת אמונים שיוחסה לו באישום הראשון.

ביום 16.3.22 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"פ 1089/21, אשר קיבל את העירעור על זיכויו של המבקש מעבירת מירמה והפרת אמונים והדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שישוב וידון בעבירה זו, לנוכח הכרעתו של בית המשפט העליון בסוגיה העקרונית של קבילות תוצרי האזנת הסתר.

גם העירעור על גזר הדין היתקבל וחלף העונשים שנגזרו עליו בבית משפט השלום, הוטל עליו עונש של 50 שעות שירות לתועלת הציבור (להלן: "פסק הדין השני").

...

בשולי פסק הדין ציין בית המשפט המחוזי כדלקמן: "ראשית, מכתב אישום שהחזיק שישה אישומים נותר לבסוף אישום אחד שמתוכו הורשע המערער בשל אירוע אחד. יוער בהקשר זה כי לגבי חלק מהאישומים התעורר ספק בנוגע לשאלה אם היה מקום להגיש בעטיים כתב אישום פלילי ודומה כי היה מקום לשקול להסתפק בפעולה במישור המשמעתי בלבד. שנית, כתב האישום המקורי נגד המערער הוגש ביום 22.10.17, לפני יותר מחמש שנים. חלוף הזמן הוא גורם משמעותי שיש לשקול, במיוחד בשים לב לכך שאין לתלות במערער את האשמה לכך, שעה שפרק זמן לא מבוטל חלף מאחר שהדיון בעניינו עורר סוגיה עקרונית וחשובה שבירורה תרם להימשכות ההליכים. שלישית, יש ליתן משקל נכבד גם למחיר הכבד ששילם המערער הן בחייו המקצועיים הן בחייו האישיים בגין מעורבותו באירועים מושא כתב האישום. אכן, על אדם לשאת בתוצאות מעשיו אולם דומה כי עומק הפגיעה במערער אינו עומד ביחס סביר למעשים אשר לפיהם הורשע בסופו של דבר." המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובהחלטתו מיום 16.4.23 ברע"פ 2152/23 דחה בית המשפט העליון את הבקשה.

אשר לעילה הראשונה –"לא היה יסוד לאשמה", הפסיקה קבעה כי יש לבחון באופן אובייקטיבי האם התשתית הראייתית שהונחה לפני התביעה הקימה "סיכוי סביר להרשעה", כלומר, האם תובע סביר וזהיר היה מגיע למסקנה שיש מקום להגשת כתב אישום (ע"פ 5851/19 מדינת ישראל נ' אברג'יל (נבו 2.2.20)).

עם זאת אני סבורה, כי בבחינת בקשת פיצויים לפי סעיף 80 לחוק העונשין המתייחסת לכתב אישום ענף ומורכב דוגמת זה שהוגש נגד המבקש, אין מקום לבחון באופן נפרד כל עובדה שנטענה בכתב האישום, הוראת חיקוק או אישום, בפרט כאשר אישומים 4-6 זכו לנתח קטן בלבד ממאמצי הגנתו של המבקש (ראו למשל סיכומי ההגנה מיום 18.4.19 בעמ' 17-18), ויש לבחון את התמונה הראייתית בכללותה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים רע"פ 1089/21 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט י' אלרון המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: אליצור אטיאס בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ב-ע"פ 75519-12-19 מיום 3.1.2021 שניתן על ידי השופטים ר' וינגורד, ש' ליבוביץ' ו-ת' בר-אשר תאריך הישיבה: כ"ג באלול התשפ"א (29.09.2021) בשם המבקשת: עו"ד סיגל בלום; עו"ד עודד ציון בשם המשיב: עו"ד אבשלום גיספאן; עו"ד נירן גיספאן ][]פסק-דין

הבקשה למתן רשות ערעור הוגשה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ר' וינגורד, ש' ליבוביץ' ו-ת' בר-אשר) בע"פ 75519-12-19 מיום 3.1.2021, בגדריו היתקבל ערעור המשיב על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת ג' סקפה שפירא) בת"פ 37134-10-17 מיום 3.7.2019 ומיום 20.11.2019, בהתאמה.

באישומים הרביעי, החמשי והשישי נטען כי לבקשת קרוביו ומכריו המשיב בדק פרטי מידע במאגרים המשטרתיים העומדים לרשותו, ויוחסו לו עבירת השגת מידע, לפי סעיף 22(א) לחוק המירשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א–1981, וכן עבירת "סודיות" לפי סעיף 16 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981.

טענות הצדדים בבקשת רשות העירעור המערערת משיגה על זיכויו של המשיב מעבירת מירמה והפרת אמונים, כמו גם על הקביעה כי תוצרי האזנות הסתר אינם קבילים להוכחת עבירות מסוג עוון.

...

ומשהונחה הבקשה על שולחנו של הנשיא, עליו לתת את דעתו, בין היתר, לשורה של שיקולים כדלקמן: מה הם השיקולים אשר צריכים להנחות את השופט בגבשו עמדתו לעניין בקשה למתן היתר להאזנת סתר? בלי להתיימר לקבוע כאן רשימה ממצה, הרי נראה לי כי על השופט לברר, בעזרת החוקר המבקש, את השאלות הבאות: האם מדובר בחשד לביצוע עבירה חמורה, אשר יש לציבור עניין מרבי במניעתה או בגילוי מבצעיה, אשר גובר על העניין שיש לו בהגנה על פרטיותם של האנשים שהבקשה נוגעת להם? האם נחה דעתו של השופט, כי ההאזנה לשיחות טלפוניות של החשודים הינה אכן נחוצה להשגת המטרות הנ"ל, ואין בנמצא שיטות חקירה רגילות ושיגרתיות העשויות באופן סביר להבטיח תוצאות דומות? אם הבקשה מוגבלת להאזנה לשיחות של חשוד מסוים, או של חשודים אחדים מסוימים, יבדוק השופט האם אכן יש בידי החוקרים מידע המספיק לעורר חשד נגד הנוגעים בדבר, במידה המצדיקה פגיעה בפרטיותם בדרך של האזנת סתר לשיחות הטלפון שלהם.

סופו של דבר, אני מצטרפת לעמדתו של חברי השופט י' אלרון, כמפורט בסעיף 35 לפסק דינו.

ובמישור האופרטיבי, אני סבורה כחבריי שיש לקבל את הערעור ולהחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי כדי שידון בהרשעת המשיב בעבירת מרמה והפרת אמונים.

ב"כ המבקשות הפנה לזכות לסודיות העומדת למבקשות מכוח סעיפים 231 ו-232 לפקודת מס הכנסה, הקובעים כי עובדי מס הכנסה וכל אדם הממלא תפקיד רישמי או עוסק בענין בהתאם לפקודה, יתייחס לכל נתון כספי של נישום כדבר שבסוד ולא יידרש להראות כל דו"ח או דבר דומה שהגיע אליו מכוח עבודתו, אלא במידה שדרוש לעשות כן. נטען שהסודיות על ענייניו של נישום נסוגה במסגרת ההליכים הפליליים, רק אם המידע דרוש לצורך הוכחת העבירה.

ואולם, סעיף 232 לפקודה מבהיר מתי גילוי המידע האמור לא ייחשב להפרת חובת הסודות, וקובע – "מי שנתמנה לפי הוראות הפקודה, או מי שמועסק בביצועה, לא יידרש להראות לבית משפט כל דו"ח, תעודה או שומה, או לגלות לבית המשפט או להודיע לו, כל דבר שהגיע לידיעתו אגב מילוי תפקידו לפי הפקודה, אלא במידה שדרוש לעשות כן להפעלת הוראות הפקודה או מתוך כוונה לתבוע לדין על עבירה שנעברה במס הכנסה, או תוך כדי בירור תביעה כאמור". דהיינו, כאשר מדובר במידע שהגיע לממלא תפקיד רישמי באכיפת פקודת מס הכנסה, גילוי דו"חות ועניינים שהגיעו לידיעתו אגב מילוי תפקידו לפי הפקודה, לא ייחשב לגילוי סוד אסור, במידה והדבר נעשה מתוך כוונה לתבוע לדין על עבירה שנעברה במס הכנסה – בדיוק כבמקרה שלפנינו.

ציון מחזוריה העסקיים השנתיים של מבקשת 1, כפי שזו דיווחה לרשיות מע"מ, יכולים לירמוז וללמד על הנתונים שהיא אמורה היתה לכלול בדו"חות השנתיים שהיה עליה להגיש לרשויות מס הכנסה, ומכאן, חיוניים לשקילה בעת גזירת הדין, ככל שמבקשת 1 תורשע במיוחס לה. ב"כ המבקשות מבקש ללמוד לעניינו מענין יהל הנזכר לעיל וטוען שיש לידון בעיניינם של המבקשות בדלתיים סגורות, ובסופו של ההליך, אם יתרשם בית המשפט שלא עלו עניינים העלולים לפגוע במבקשות ובסודם המסחרי, כי אז יהיה רשאי ליתן החלטה משלימה המתירה את פירסום תוכן הדיונים.

ענין יהל הנזכר דן בבקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן נגד המבקשים בהליך ערעור מס אזרחי שהתנהל בדלתיים סגורות בהתאם לסעיף 154(ג) לפקודת מס הכנסה, במסגרתה ביקשו המבקשים לאסור פירסום שמם בגין העובדה שהדיון היתנהל בדלתיים סגורות וכן בשל החשש לפגיעה חריפה בפרטיותם ובבטחונם.

...

במקרה שלפניי, באתי לכלל מסקנה שהכף נוטה בבירור לעבר פומביות הדיון.

לאור האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה שיש להעדיף פרסומם של העניינים מושא הבקשה, מכוח עיקרון העל של פומביות הדיון ואינטרס ציבורי חשוב, על פני אינטרס המבקשות שלא לפרסמם.

אין בידי לקבל את הטענה.

המערער זוכה מהעבירה שיוחסה לו באישום השני; מעבירת השגת מידע שיוחסה לו באישום הרביעי וכן מעבירת הסודות שיוחסה לו באישום הששי.

במסגרת הדיון בעירעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין הועלתה ביוזמתנו שאלה בדבר אפשרות הרשעת המערער על סמך תוצרי האזנות סתר, בהיתחשב בכך שהעמדתו לדין בעבירות שבהן הורשע נתמכה ברובה על ראיות שהן פרי האזנות סתר מכוח צו שהתיר אותן (ת/62).

המשיבה הגישה בקשה למתן רשות ערעור על פסק הדין שבה השיגה על זיכויו של המערער מהעברות שיוחסו לו באישום הראשון, עבירות של מירמה והפרת אמונים, כמו גם על הקביעה כי תוצרי האזנת הסתר לא קבילים להוכחת עבירות מסוג עוון.

...

אכן, על אדם לשאת בתוצאות מעשיו אולם דומה כי עומק הפגיעה במערער אינו עומד ביחס סביר למעשים אשר לפיהם הורשע בסופו של דבר.

סוף דבר הערעור על הכרעת הדין מתקבל באופן חלקי במובן זה שהמערער מזוכה מעבירת מרמה והפרת אמונים בכל הנוגע לאירוע הנוסעת החולה שבאישום הראשון, והרשעתו נותרת בעינה לגבי אירוע האוטובוס שבאישום הראשון.

הערעור על גזר הדין מתקבל כך שחלף העונשים שנקבעו בגזר-דינו של בית משפט קמא אנו קובעים כי המערער יבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 50 שעות, כמפורט לעיל.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים מ׳ ברנט, ש׳ בורנשטין ו-א׳ סתיו) ב-ע״פ 40826-06-22 מיום 18.6.2023, בו נדחה ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (השופט ע׳ מיכלס) ב-ת״פ 10827-05-18 מימים 23.1.2023 ו-10.5.2022, בהתאמה.

בשיקלול האמור, נגזר על המבקש עונש של 5 חודשי מאסר בפועל, לריצוי בדרך של עבודות שירות; פיצוי המתלוננת בסך של 3,000 ש״ח; 3 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור כל עבירה בנגוד לסימן י׳ פרק ח׳ לחוק, למשך 3 שנים; והתחייבות כספית בסך 2,000 ש״ח כי לא יבצע עבירה שעניינה הפרת סודיות, למשך 3 שנים.

...

עוד נקבע פה אחד כי משנדחה הערעור על פסק הדין ברוב דעות, אין מקום לאסור על פרסום שמו של המבקש.

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.