בקשת רשות ערעור על גזר דין בעבירות זיוף ושהות בלתי חוקית

][ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים ד' מרשק מרום, ז' בוסתן (שופטת עמיתה) וש' בורנשטין) מיום 16.9.2019 בעפ"ג 8616-05-19, בגדריו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט א' כהן) בת"פ 21604-12-16.

בקביעת העונש בתוך המיתחם, היתחשב בית המשפט לחומרא בעברו הפלילי של המבקש, הכולל 6 הרשעות קודמות במגוון עבירות, ובכללן תקיפה לשם שוד, היתחזות לאחר, זיוף ועבירות בטחון.

ערעור שהגיש המבקש על גזר הדין לבית המשפט המחוזי נדחה.

המבקש טוען כי לא ניתן משקל מספק בגזר הדין לנסיבותיו האישיות הייחודיות ולנסיבות ביצוע העבירה, ובכללן: חלוף הזמן מאז בוצעו העבירות; היעדרם של תיקים פליליים חדשים שניפתחו נגדו; הודאתו ולקיחת אחריות על ידו; שהייתו כיום בישראל מתוקף צו ביניים; כי השב"ח הנוסף הוא חותנו; וכי נסיבות ביצוע העבירות אינן מהרף העליון של החומרה.

לא זו אף זו, הבקשה עוסקת כולה בחומרת העונש שנגזר על המבקש, עילה שככלל אינה מצדיקה מתן רשות ערעור, למעט במקרים חריגים שבהם ניכרת סטייה משמעותית ממדיניות הענישה הראויה והמקובלת בעבירות דומות (רע"פ 4175/19 מועלם נ' מדינת ישראל (22.7.2019); רע"פ 6779/19 מפארג'ה נ' מדינת ישראל (27.10.2019)).

...

בענייננו, נחה דעתי כי העונש שנגזר על המבקש איננו חורג ממדיניות הענישה המקובלת והראויה במקרים דומים, ולבטח שאיננו חורג במידה ניכרת באופן המצדיק את התערבותו של בית משפט זה ב"גלגול שלישי".

סוף דבר, הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין, ועל מנת לאפשר למבקש מיון מוקדם, אני מורה כי המבקש יתייצב לנשיאת עונש מאסרו ביום 17.11.2019 עד השעה 10:00 בבית הסוהר הדרים, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון, ועותק מהחלטה זו. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים 08-9787377, או 08-9787336.

תמצית עובדות האישום השלישי: בתאריך 19.5.14, בשכונת אלמוג בחיפה, נהג מר יחיאל יאנקיס (להלן: "המתלונן") ברכבו, בו שהו באותה העת רעייתו ושני ילדיהם הקטינים.

מילתה האחרונה של הנאשמת בטרם גזירת דינה הנאשמת התייחסה במילתה האחרונה, בין היתר, לעבודתה במישטרה, וכך אמרה: "מעבר לכל, יש לי כבוד גדול לבית המשפט ולכל מי שיושב כאן. כל אחד מחליט לפי הנתונים ולפי מה שעברנו כאן. אבל אני רוצה להגיד לכם עובדה אחת, שמעולם לא פיטרו אותי מהמשטרה, אני יצאתי לפנסיה בבר"ן, נפשי. הייתה ועדה גדולה והחליטו לפי הנתונים. לפני כן הייתי שנה וחצי במסגרת המישטרה בטיפולים פסיכיאטריים ופסיכולוגים על ידי המישטרה. איבדתי הכרה בלישכה מאחר והייתה היתעללות קשה מצד המפקדת שלי בי. והוגשה תלונה ויש תיק שאפשר לקרוא אותו היטב. היא לא שוטרת במישטרה. היא הייתה קצינה, ראש לישכת תביעות. לשאלת ביהמ"ש היא לא שם היום, פיטרו אותה, קוראים לה גב' ורד שי. היא רדתה בי שנה שלמה. עד שאיבדתי את ההכרה. ואז יצא שפוטרתי. סליחה, עד שיצאתי לגימלאות. אני מקבלת פנסיה." בעיניין הבן שלה אמרה הנאשמת: "מה שחשוב בכל הסיפור הזה, שבגיל 22 בני נולד, ואני מתוך החלטה החלטתי לטפל בו . החלטתי לקחת אחריות עליו. ולא צריך לספר שכשאדם לוקח אחריות אז הוא נותן את כל כולו ומוותר על הכל. ויתרתי על זוגיות והיו לי אפשרויות, ויתרתי אפילו על, יכולתי לשבת בבית ולטפל בו בשעות הבוקר ולקבל כסף מביטוח לאומי, החלטתי לעבוד בחצי משרה על מנת לא להישתכר על חשבון משלם המיסים. עבדתי כימעט עד 21:00 בלילה. הייתי פה אצל השופט יציב יושבת בחוץ עד 21:00 בלילה. כולם מכירים אותי בתעבורה. תרמתי למישטרה אהבתי את המישטרה. לבוא ולהגיד שאדם נכה לא יכול לטפל בבן שלו שהוא החליט לטפל בו ולא יעשה שום דבר כדי לגרום לו נזק, משום שאני לא איתו 28 שנים, הוא בן 31. ... והוויתור והמסירות והפחד שיקרה לו משהו לא יכול לאפשר לי לסכן שניה אחת מחיי, שאני לא אהיה לידו לטפל בו. אי אפשר להגיד, והחוסר מודעות לא מתפזרת רק בביהמ"ש, אלא גם בבתי ספר לרפואה, מבקשים ממני להסביר לרופאים בהרצאות על הסדר יום שלי, נכון אני נכה, קשה לי, אבל יש לי מיטת בית חולים ליד הבן שלי, ויש לו נשימות עם סטורציה שברגע שאני שומעת את הצפצוף, אני היחידה שמתעוררת וצורחת שיבואו לטפל בו. גם אם יש לידו מצלמות וגם אם יש לידו צלצולי טלפון. אני היחידה שמצליחה להרגיע אותו כשהוא ניכנס לסטרס ומאבד את ההכרה (בוכה)." בעיניין המעשים שבביצועם הורשעה, אמרה הנאשמת: "לשאלת ביהמ"ש, מה יש לי לומר על העבירות שהורשעתי בהן, אני משיבה שצר לי מאוד לשמוע שזה מה שכב' השופט חושב עליי למרות כל מה שעברנו פה, ויש עוד כמה ראיות חדשות שנוצרו והתיק באזרחי מקבל עכשיו בקשה לביטול פס"ד שניתן במירמה ע"י כב' השופט, העו"ד, סליחה, **** ארנס, יש מישפחה חדשה שטוענת אותה טענה שלי, שהבחור אינו קרוב מישפחה. ויש שם תהפוכות ואנחנו מתחילים את הכל מההתחלה. זה סיפור שמתחיל מההתחלה. יש ראיות חדשות שלא הצלחנו לשקף אותם בפני כבודו וזו הסיבה שלקחתי את תמי שיודעת לעשות את זה בצורה נכונה. ולהבהיר לביהמ"ש שיש דברים נוספים שאולי קצת יטו את המחשבה לכיוון הזה שאני לא עשיתי את זה. יש לי הרבה כבוד אליכם. שתדעו לכם. אני קראתי את כל הדפים. מא' ועד ת'. וניסיתי גם להבין למה. לפעמים, ואני עבדתי בבתי משפט 13 שנים עם שופטים ואני מכירה שופטים והם מכירים אותי, וכאלה שפסלו אותם, ואני ראיתי משפטים, שהאמת לא תמיד ידעה, לא תמיד ידעו לשטח אותה מול השופט, אני מתרגשת. ראיתי שהדברים יכולים להשתנות. שהצדק הוא קורה בסוף כשמתעקשים. יש פה כל מיני נתונים שיכולים אולי להקל. אבל לא. אני לא עשיתי את זה. ואני חייבת להמשיך ולשמור על הבן היקר שלי. הוא ימות אם אני לא אהיה איתו (בוכה). הוא נחנק בלילה...". דיון והכרעה הנאשמת הורשעה, לאחר ניהול הוכחות, בבצוע כל העבירות שיוחסו לה בכתב האישום, והן: האישום הראשון: זיוף מיסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות - עבירה על סעיף 418 (סיפא) לחוק העונשין; שימוש במסמך מזויף - עבירה על סעיף 420 לחוק העונשין; קבלת דבר במירמה - עבירה על סעיף 415 לחוק העונשין; פגיעה בפרטיות עבירה על סעיף 2(7) בצרוף סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א- 1981 (שתי עבירות); הפרת אמונים - עבירה על סעיף 284 לחוק העונשין (שתי עבירות).

רע"פ 2224/11 ענת חזיזה נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו) – בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, שדחה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בראשל"צ. כנגד המבקשת ואחיה הוגש כתב אישום מתוקן, המייחס לה חמש עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות וכן עבירה של זיוף בנסיבות מחמירות, בכך שהמבקשת ואחיה התחזו לסוכני ביטוח והוציאו במירמה כספים מאנשים שונים, לאחר שהבטיחו להם כי ישקיעו את כספם ויחזירו להם את השקעתם, בתוספת רווחים נאים.

רע"פ 6142/20 גילה נפתלין נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו) – בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בירושלים, שדחה ערעור על גזר דין של בימ"ש השלום.

...

בהתחשב במצבם הרפואי של הנאשמת ובנה, החלטתי לא רק להסתפק ברף התחתון של מתחם הענישה שנקבע על ידי, אלא אף לסטות ממנו לקולא בשיעור של 25%, דהיינו הפחתה של 10 חודשים מאותו רף תחתון.

מאותם טעמים החלטתי גם להסתפק ברף התחתון של מתחם הקנס שקבעתי, ולהתחשב בגובה הפיצוי, אם כי אין בקביעת גובה הפיצוי כדי לאמוד את נזקיהם של המתלוננים, או לקבוע את כל זהות המתלוננים, וזכותם למצות את זכויותיהם בהליכים המשפטיים העומדים לרשותם.

סוף דבר, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, אני דן את הנאשמת לעונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 30 חודשים, ולשם תחילת ריצוי מאסרה עליה להתייצב ביום 3/4/2022 שעה 09:00 בבית מעצר קישון, או בכל מקום אליו תשובץ ע"י ועדת המיון של שב"ס. 9 חודשי מאסר על תנאי, אשר יופעלו אם תעבור הנאשמת תוך 3 שנים מיום שחרורה, אחת או יותר מהעבירות שבביצוען הורשעה בתיק זה, ושהן מסוג פשע.

בית המשפט העליון עמד על הצורך לנקוט בענישה מחמירה בעבירות גניבת רכב, ודחה את הבקשה למתן רשות ערעור, תוך שקבע כי העונש אינו חורג במידה ניכרת ממדיניות הענישה.

בנוסף, המבקש 1 הועמד לדין בגין עבירה של זיוף מיסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר ועבירה נוספת של כניסה לישראל שלא כחוק.

רע"פ 4628/17 סאלח אלטלאלקה נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו (‏8.4.2018): המבקש הורשע על פי הודאתו בשני כתבי אישום: באחד יוחסו לו עבירות של הסעת שישה או יותר שוהים שלא כדין, ועבירה של נהיגה בשיכרות ובשני יוחסה לו עבירה של נהיגה פוחזת.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה שהוגש כנגד גזר הדין של בית המשפט קמא וקבע כי מיתחם הענישה בין 3 ל- 24 חודשי מאסר בפועל וגזר על המבקש- 5 חודשי מאסר בפועל.

...

לנוכח כלל השיקולים לעיל ובהתחשב במדיניות הענישה הנהוגה אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין 16 ל- 36 חודשי מאסר בפועל.

נוכח האמור, ועל אף השיקולים לקולה, אני סבורה שלא ניתן לגזור את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם הענישה, אלא בחלקו התחתון.

התוצאה היא שאני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 20 חודשי מאסר בפועל אשר ימנו מיום מעצרו של הנאשם – 14.4.2022.

בית משפט השלום בנתניה ת"פ 61303-03-22 מדינת ישראל נ' עבד אל קאדר ת"פ 64660-11-19; ת"פ 8194-04-20 לפני: כבוד השופט גיא אבנון המאשימה: מדינת ישראל באמצעות תביעות משטרת ישראל נ ג ד הנאשם: מוחמד עבד אל קאדר בשם המאשימה: עו"ד סיון ועקנין שפירא בשם הנאשם: עו"ד איהאב ג'לג'ולי גזר דין

מיגוון נסיבות לחומרה רובצות לחובתו של הנאשם: (-) מעשיו הרעים מתוכננים מבעוד מועד, תוך קשירת קשר עם שותפיו לפשע; (-) במטרה לאפשר את ביצוע העבירות, הוא הביא במכוניתו שני שוהים בלתי חוקיים.

ראו ע"פ 11194/05 עטיה אבו סבית נ' מדינת ישראל (15.5.06): "למרבה הצער, תופעת גניבות הרכב טרם נעקרה משורש, ומכת המדינה שאליה נידרש בית משפט זה לפני בדיוק עשור (פסק הדין בע"פ 5724/95 ניתן ב-12.5.96), כימעט שהפכה לעשר מכות; היא ממשיכה לנגוס ברכושם של רבים, ופגיעתה רעה כלכלית ואנושית. המעט שבידי בית משפט זה לעשות הוא לחזק את ידיהם של בתי המשפט הדיוניים בראייה מחמירה של העבירות הכרוכות בכך". להמחשת מדיניות הענישה ראו: רע"פ 1123/18 אשרף דבארי נ' מדינת ישראל (14.3.18): נדחתה בקשת רשות ערעור על עונש של 13 חודשי מאסר בפועל שנגזר על המבקש בגין ניסיון לגניבת רכב ואיומים בסכין, זאת לאחר שנקבע מיתחם ענישה בין 24-12 חודשי מאסר.

רע"פ 10899/08 יוסף אבו עישה ואח' נ' מדינת ישראל (29.12.08): בבית משפט השלום נגזר עונשם של המבקש 2 ל-12 חודשי מאסר בפועל (גניבת רכב וכניסה לישראל של כדין) ושל המבקש 1 ל-16 חודשי מאסר בפועל (הורשע בנוסף בעבירות זיוף מיסמך, שימוש במסמך מזויף וכניסה נוספת לישראל שלא כחוק).

...

הערעור נדחה.

מן העבר האחר, בהתחשב בכך שהמדובר בפעם הראשונה בה ייגזר דינו של הנאשם, בהתחשב בתקופת המאסר הממושכת שתיגזר עליו, ובהתחשב במרכיב הפיצויים בו יחויב, החלטתי להסתפק בגזירת קנס על הצד המתון.

סוף דבר, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 30 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בהתאם לרישומי שב"ס. 8 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור תוך שלוש שנים עבירת רכוש "מסוג פשע", או נהיגה פוחזת של רכב.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"פ 12359-02-24 מדינת ישראל נ' אבו שרך(עציר) לפני כבוד השופט יריב בן דוד בעיניין: המאשימה מדינת ישראל – תביעות נגב הנאשם פיצל אבו שרך (עציר) – בעצמו ע"י ב"כ עוה"ד מוחמד אבו עבייד גזר דין

מיתחם הענישה אשר נקבע בעירעור אלנג'אר אומץ גם בבתי משפט מחוזיים נוספים, ולמשל: עפ"ג (חיפה) 1680-11-23 מדינת ישראל נ' כסאב ואח' (6.11.23); עפ"ג (נצרת) 37018-10-23 מדינת ישראל נ' אלחרוב (25.10.23) ביום 27.11.23 ניתנה החלטת בית המשפט העליון הדוחה את בקשת רשות העירעור מטעם ההגנה על החלטת בית המשפט המחוזי בעירעור אלנג'אר, והחלטות נוספות שניתנו בענין החמרת מיתחמי הענישה בעבירת שב"ח (רע"פ 7908/23 עיסא אלנג'אר ואח' נגד מדינת ישראל, להלן: "רע"פ אלנג'אר ואח'") בהמשך הדרך, ניתנו החלטות בערכאת המחוזי בהם נקבעו מיתחמי ענישה מחמירים יותר מאלו שנקבעו בעירעור אלנגא'ר. ר' בענין זה עפ"ג 38304-01-24 (מח' חיפה) מדינת ישראל נ' עתמאן (25.1.24) אשר ניתן אך לאחרונה, במסגרתו נקבע מיתחם ענישה המתחיל בשלושה חודשי מאסר בפועל, בגין עבירת כניסה לישראל יחידה לצרכי פרנסה, שם נכתבו הדברים הבאים: "אין ניתן להעלים עין מכניסה סיטונאית של עשרות אלפים מידי יום מתוך מחשבה שרובם המכריע והמוחלט הם תמימים וכאלה שאינם מבקשים להרע. די במפגעים בודדים, הנכנסים במהלך חודשים, על מנת להמיט אסון רב נפגעים על תושבי הארץ". וכן: "זאת ועוד יש לזכור: הסיכון הנשקף משוהה בלתי חוקי איננו בהכרח פרי של מחשבות זדון המקננות בו ביום כניסתו ארצה שלא כחוק. בהחלט יתכנו מזנקים ("טריגרים") שונים ומשונים העלולים להביאו לכלל "שינוי לבבות" תוך כדי השהות בישראל".

ר' בענין זה עפג (ב"ש) 25055-10-21 גבריל נואגעה נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים): "זיוף תעודת זהות ישראלית אינה דבר שכיח בין השב"חים......נסיבה זאת מוציאה את מעשה המערער מקטגורית עבירות השב"ח השגרתיות....זיוף תעודת זהות על ידי תושב שטחים, כשלעצמו, הוא דבר שיכולות להיות לו משמעויות רציניות שונות ואין להקל בו ראש. והעבירה של שימוש במסמך מזויף, בנסיבות ענייננו, מצדיקה בפני עצמה עונש ממשי" (הדגשת קו תחתון שלי – יב"ד).

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 5.5 חודשי מאסר בנכוי ימי מעצרו בתיק זה על פי רשומי שב"ס. מאסר על תנאי בן 4 חודשים למשך 3 שנים מיום שיחרורו שלא יעבור על איזו מהעברות בהן הורשע.

...

מכל המקובץ, בשים לב לעוצמת הפגיעה בערכים המוגנים ולנסיבות ביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם, מצאתי לקבוע מתחם ענישה הנע בין 4 חודשי מאסר לבין 9 חודשי מאסר.

ענישה בתוך המתחם בערעור אלנג'אר ואח', שם נדון עניינם של נאשמים נעדרי עבר פלילי, נקבע כי: "סבורים אנו כי על הענישה ביחס לכל אחד מהנאשמים, להיות ענישה העולה באופן משמעותי על הרף התחתון של מתחם העונש ההולם, על מנת לתת משקל ראוי והולם לשיקולי הרתעת היחיד והרתעת הרבים" (עמ' 15, ש' 15-17) (הדגשות שלי – י.ב.ד).

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 5.5 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו בתיק זה על פי רישומי שב"ס. מאסר על תנאי בן 4 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו שלא יעבור על איזו מהעבירות בהן הורשע.