בקשת הרשות לערעור נדחתה.
במסגרת תפקידו ברשות ההגירה, קשר המערער קשר עם אחר לשם הנפקת אשרות שהייה לנתינים זרים בתמורה לתשלום.
ע"פ (מחוזי ת"א) 71853/06 ציבוטרו ואח' נ' מדינת ישראל (22.6.09): על המערער, שופט כדורגל, אשר הורשע על פי הודאתו בחמש עבירות של קבלת שוחד, בסך של כ- 40,000 ₪, בגין חלקו בהטיית ארבעה משחקי כדורגל בתמורה לקבלת שוחד, הושתו 60 חודשי מאסר מתוכם 35 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי וכן קנס בסך של 30,000 ₪.
אלא שבטרם גזר הדין, יש לבחון כל מעשה עבירה לפי נסיבותיה וחומרתה.
...
עם זאת, אני סבור כי יש ליתן לחלוף הזמן, גם אם אינו בנסיבות של התארכות הליכים, משקל מסוים המצדיק הקלה בעונשו של הנאשם 1.
איני מקבל טענה זו ואפנה בהקשר זה לדברי בית המשפט העליון בעניין לוי שאוזכר לעיל (פסקה 13) היפים גם לעניין דנן כמענה הולם לטענת הסניגור, ואלה הם:
"מהנסיבות בהן הודה המבקש עולה כי המבקש דרש את המתת מנותן השוחד ולכן לא מדובר ביחס שונה לשווים, אלא ביחס שונה לשונים. לא ניתן איפוא לומר כי בנסיבות מידת אשמו של עובד ציבור שדרש לקבל שוחד דומה למידת אשמו של האזרח שנכנע בסופו של דבר לתביעותיו של עובד הציבור, ששררה בידו (עיינו גם והשוו לשוני שבין סעיף 290 לחוק העונשין, הקובע עשר שנות מאסר ללוקח שוחד, לסעיף 291 לחוק העונשין, הקובע שבע שנות מאסר לנותן שוחד)".
אי הרשעת הנאשם 2: הסניגורית טענה כי תוצאת ההליך הפלילי בעניינו של הנאשם 2 (אי הרשעה וצו של"צ) צריכה להלום את עונשו של הנאשם 1.
סוף דבר, לאחר שקילת מכלול השיקולים לעונש ההולם בתוך המתחם, אלה הם העונשים שאני גוזר על הנאשם 1:
9 חודשי מאסר בפועל.
