זוהי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד הנשיא ר' שפירא) בעפ"א 7262-09-23 מיום 30.11.2023, בגדריו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה (כבוד השופט א' קאופמן) בחע"מ 32299-01-22, בחע"מ 18875-05-22, בחע"מ 46469-04-22, בחע"מ 28684-03-22 ובחע"מ 6536-02-22 מיום 01.05.2023 (הכרעת דין) ומיום 22.06.2023 (גזר דין).
לצד האמור, עמד בית משפט קמא על השמוש אשר נעשה בקלנועיות על ידי המבקשת, תוך שהטעים כי "אין מדובר בהנחת הקלנועיות במקומות החניה לשם חניה אלא לשם תפיסת מקומות החניה לשימוש לקוחות המערערת [המבקשת – ח' כ']". בנסיבות אלה, נקבע כי הצבת הקלנועיות במקום החנייה מהוה 'מיכשול', כשם שכל חפץ אחר שהיה מוצב בחנייה ציבורית כדי לשמור את מקום החנייה לצורך שימוש פרטי, היה נחשב כמכשול.
בקשת רשות העירעור והתשובה לה
המבקשת טענה כי בקשתה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מענייננו אנו, אשר טרם זכתה לליבון על ידי בית משפט זה; כך, נטען, כי אין כל הוראת דין האוסרת על חניית רכב מנועי, כהגדרתו בתקנות התעבורה, במקום חנייה צבורי.
...
זוהי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד הנשיא ר' שפירא) בעפ"א 7262-09-23 מיום 30.11.2023, בגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה (כבוד השופט א' קאופמן) בחע"מ 32299-01-22, בחע"מ 18875-05-22, בחע"מ 46469-04-22, בחע"מ 28684-03-22 ובחע"מ 6536-02-22 מיום 01.05.2023 (הכרעת דין) ומיום 22.06.2023 (גזר דין).
סוף דבר
כאמור בפתח דבריי, בענייננו – אין כל מחלוקת עובדתית בין הצדדים.
בסופו של דבר, עם כל ההבנה למצוקת החנייה השוררת בקרבת החנות שבבעלות המבקשת – לא זו הדרך; שהרי, "אי אפשר שכל גורם יקבע לעצמו כללי התנהגות ברשות הרבים" (עניין טויטו, בעמוד 783), באופן שימנע מעוברי דרך אחרים לעשות שימוש בנחלת הכלל.
בכפוף לאמור בפסקאות 39-38 שלעיל, הבקשה נדחית בזאת.
