בקשת רשות ערעור על גזר דין בגין גרימת חבלה חמורה

כתוצאה מהמעשים נגרמו למתלוננים חבלות חמורות, שכללו שברים וחתכים בראשם ובפלג גופם העליון; רע"פ 558/17 בן עמי נ' מדינת ישראל (18.1.17) (להלן: ענין בן עמי) - נדחו ערעור ובקשת רשות ערעור של מי שהורשע בעבירות איומים, תקיפה סתם ותקיפה הגורמת חבלה של ממש.

נדחו ערעור ובקשת רשות ערעור על גזר הדין בו נקבע מיתחם 3-14 בגין עבירות תקיפה סתם ואיומים והושתו 4 חודשי מאסר בפועל, להם נוסף במצטבר חודש 1 מתוך 4 חודשי מאסר מותנה, שהופעל, רובו בחופף, וענישה נלווית.

לא למותר לציין כי בעפ"ג (ב"ש) 18854-12-14 דדון נ' מדינת ישראל (20.5.15) קבע בית המשפט המחוזי בבאר שבע, כי עונש המאסר "קל יחסית"; רע"פ 4849/14 יזזאו נ' מדינת ישראל (13.7.14) - נדחו ערעור ובקשת רשות ערעור על מיתחם 6-12 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית, בעבירת תקיפה הגורמת חבלה ממשית והשתת 8 חודשי מאסר בפועל, בגין תקיפת מאבטח במועדון, בצוותא עם אחר, שגרמה לחבלות - שפשופים במצח ובכף יד ושריטות בפניו.

מבחינת נטילת אחריות על ידי נאשם 1, מאמציו לחזור למוטב, לתיקון תוצאות מעשיו ולפצוי על הנזק שניגרם בשלם - חרף הודאתו בבצוע המעשים, הן בפני שירות המבחן והן בטיעוני ההגנה לעונש, נאשם 1 קיבל על עצמו אחריות חלקית בלבד, ביקש להשליך ביצוע העבירות על נאשמים 2 ו-3 ולצמצם חלקו וחומרת מעשיו.

...

עמדה על כך כב' הש' וילנר, בסעיף 12 לפסק דינה ב-ע"פ 7220/19 זגורי נ' מדינת ישראל (6.2.20) - "בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה הגלומה בעבירות אלימות ועל הצורך בהרתעה מפני ביצוען. זאת, מחמת פגיעתן האנושה בזכותו של אדם לשלמות גופו, לביטחון ולכבוד". מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי רבו מקרי האלימות בארץ בכלל ובאזור הדרום בפרט.

מעבר לפגיעה הפיזית במתלונן, מידת הפגיעה בשלוות נפשו ובכבודו לא מבוטלות אף הן. מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי ביצוע מעשי התקיפה בחבורה, על ידי שלושת הנאשמים, העצימה מידת הפגיעה בערכים המוגנים.

לצד זאת, מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי כל אחד מהנאשמים תרם תרומה שונה וקיים שוני בנסיבות ביצוע העבירות על ידי כל אחד מהנאשמים, כפי שפורט לעיל.

מיום 10.7.2012מכל המקובץ לעיל עולה, כי נסיבותיהם האישיות של הנאשמים שונות ומידת אשמו של כל נאשם, תרומתו לאירוע ומספר העבירות בהן הורשעו שונים אף הם. נזכיר כי נאשם 1 הוא מי שנהג בסוואנה תוך הדלקת אורות גבוהים וחסם באמצעות הסוואנה את הפיאט.

כך, התחשבות בצורך בהרתעה אישית ובהרתעת הרבים, בהתאם לסעיפים 40ו ו-40ז לחוק העונשין והאינטרס הציבורי, השוני בנסיבות ביצוע העבירות ובנסיבות שלא קשורות בביצוע העבירות - מובילים למסקנה כי יש לקבל עתירת המאשימה ולהשית עונשי מאסר על נאשמים 1 ו-2 שירוצו בעבודות שירות (בהינתן חוות הדעת בעניינם).

בהינתן חומרת מכלול מעשי כל אחד מהנאשמים, מידת מעורבותו ומידת אשמו של כל אחד מהם, מצאתי כי יש למקם את נאשמים 1 ו-2 בחלקו התחתון של המתחם, אך לא בתחתיתו, ואילו את נאשם 3 בתחתית המתחם - ואני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 - 3 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו בעבודות שירות.

בית משפט השלום ברמלה ת"פ 24236-02-21 מדינת ישראל נ' אבו אנטילי 21 מאי 2023 לפני כבוד השופטת אילה אורן המאשימה מדינת ישראל הנאשם אחמד אבו אנטילי גזר דין

בדחותו את הבקשה לרשות ערעור ציין בית המשפט כי העונש שנגזר הוא "על הצד המקל". ברע"פ 6967/22 דודקה נ' מדינת ישראל (30.10.2022), נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש מבקש שהורשע על יסוד הודאתו בשני אישומים של אלימות כלפי בת זוגו, בגין איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש.

ערעור על חומרת העונש ובקשה לרשות ערעור נדחו, תוך ששתי הערכאות ציינו העונש הוא "על הצד המקל". בעפ"ג (מרכז-לוד) 40581-08-20 אלולו נ' מדינת ישראל (17.11.2020), נדון עניינו של נאשם שהורשע בעבירה יחידה של תקיפת בת זוגו, בכך שסטר בפניה, אחז בידה ומשך אותה, הפילה ארצה, הכה בחלקי גופה השונים ובהמשך אחז בראשה ומשך אותה לכיוונו בהיותם ברחוב.

...

לאחר שעיינתי בפסיקה הנוהגת, בשים לב לחומרת העבירות שביצע הנאשם כלפי המתלוננת בנסיבותיהן, במשך תקופה של מספר שבועות, לנוכח ההסלמה בחומרתם עד כדי האירוע החמור המתואר באישום הראשון, ותוך שנתתי דעתי לאלמנטים של שליטה, וביזוי שהפגין כלפי המתלוננת אני קובעת כי מתחם העונש ההולם למסכת העבירות בענייננו נע בין 16 ל- 32 חודשי מאסר בפועל.

בשקלול הנתונים הללו ברור כי הסיכון במצבו של הנאשם כלפי נשים בכלל, והמתלוננת בפרט – קיים גם קיים! סוף דבר, אלמלא ההליך הטיפולי שעבר הנאשם בתחום ההתמכרות לסמים, היה נכון לדעתי לגזור את עונשו בשליש העליון של המתחם.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 24 חודשים (בניכוי ימי מעצרו בהתאם לרישומי שב"ס).

37.2 רע"פ 8016/22 אל גאוז נ' מ"י (24.11.22) - בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט מחוזי בחיפה, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה.

העירעור על גזר הדין נדחה.

העירעור ובקשת רשות ערעור שהגיש הנאשם על חומרת העונש נדחו.

39.2 ע"פ 27630-05-12 (מח' חיפה) בן ארי נ' מדינת ישראל (20.12.12) – המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של איומים ובעבירה של גרימת חבלה חמורה.

...

לבקשת המערער הוא הופנה לקבלת חוות דעת של הממונה על עבודות שירות ומשנמצא כשיר, לפנים משורת הדין, מצא בית המשפט לאפשר לו לרצות את עונש מאסרו בעבודות שירות.

לאור תסקיר חיובי וסיכויי השיקום בעניינו, מצא בית המשפט למקמו בתחתית מתחם הענישה והשית עליו מאסר לתקופה של 4 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות , לצד צו מבחן, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

סוף דבר: אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 14 חודשי מאסר בפועל.

ב"כ המאשימה טענה כי אף שהעבירה תוקנה בכתב האישום המתוקן מחבלה חמורה בצוותא לעבירת פציעה בצוותא, על גזר הדין לשים דגש על נסיבות המקרה ותוצאותיו, ועל כן, ניתן להקיש לעבירה המיוחסת גם מגזרי דין שניתנו לגבי עבירות דומות, כולל בעבירה של חבלה חמורה.

הנאשם הגיש ערעור על גזר הדין, וערעורו נדחה בהתאם להמלצת בית המשפט המחוזי - עפ"ג (מחוזי-מרכז) 32922-02-23.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור הנאשם ובית המשפט העליון דחה את בקשת רשות העירעור שהגיש הנאשם.

בית המשפט העליון דחה את עירעורו של הנאשם, והוסיף בהחלטתו "היתנהגות אלימה מעין זו, היא בגדר תופעה חמורה ומסוכנת, המתפשטת בקרבנו ואוכלת בנו בכל פה. על בתי המשפט לעשות כל שלאיל ידם על מנת להוקיע ולמגר תופעה זו, גם בדרך של ענישה הולמת". עפ"ג (מחוזי-מרכז) בן קסוס נ' מדינת ישראל (18.11.2014) – הנאשמים הורשעו בעבירות של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות וגרימת חבלה של ממש בצוותא.

סכומי הפצוי יועברו למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, וניתן יהיה לשלמם בתוך שלושה ימים מיום גזר הדין באחת הדרכים המפורטות באתר המרכז.

...

לא קיבלתי את בקשת ב"כ הנאשם לשלוח את הנאשם לקבלת תסקיר משלים, בטענה שעבר שינוי ראשוני ומאחר שקצינת המבחן הגישה את התסקיר בעניינו לאחר מפגש אחד בלבד, ואינני מקבלת את טענתה החוזרת בטיעונים לעונש לפיה היה מקום להורות כך. לשירות המבחן היכרות ממושכת עם הנאשם, מההליכים המשפטיים הקודמים שהתקיימו בעבר בעניינו, החל מגיל 15 בבית המשפט לנוער, וכן מההליכים שהתנהלו במסגרת התיק העיקרי והתיק המצורף.

נוכח כל הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות שפורטו לעיל, אני סבורה כי יש לקבוע את עונשו של הנאשם בשליש האמצעי של מתחמי הענישה שנקבעו לעיל, ולהטיל עליו מאסר בפועל, מאסרים מותנים משמעותיים ומרתיעים ופיצוי לקורבנותיו.

סוף דבר אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 22 חודשים, ובקיזוז ימי מעצרו על פי רישומי שב"ס. מאסר למשך 6 חודשים, אותו לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך תקופה של שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר כל עבירת אלימות מסוג פשע.

בקשת רשות העירעור לבית המשפט העליון נדחתה.

רע"פ 2298/20 עזרא נ' מדינת ישראל (מיום 5.4.2020) –  המבקש הורשע, לאחר ניהול הליך הוכחות, בבצוע עבירה של גרימת חבלה חמורה, בכך שתקף את המתלונן, השליכו אל הריצפה בעט בו והיכה אותו באגרופים וגרם לו לשברים בצלעות ולחבלות ראש.

סבורני, כי ככלל יש בגזרי הדין שהובאו ע"י המאשימה ואשר יפורטו להלן, בכדי לשקף את מדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים לזה בו עסקינן: ת"פ 59948-10-20 (של' רחובות) מדינת ישראל נ' גחלי (03.04.23) – הנאשם הורשע, עפ"י הודאתו, בעבירה של חבלה חמורה ובתקיפה הגורמת חבלה של ממש, בכך, שלאחר שבנו הקטין הזעיק אותו לחנות אופניים בה שהה בטענה שמכים אותו "מכות רצח", הגיע הנאשם עם מוט ברזל והכה את המתלונן בכל חלקי גופו, גם בשעה שהמתלונן ניכנס לרכב וניסה להמלט מהמקום.

מאז נשמעו הטיעונים לעונש לפניי, ניתן פסק הדין בעירעור שהגיש הנאשם על גזר הדין (עפ"ג 41984-05-23) ע"י כב' בית המשפט המחוזי מרכז-לוד; בפסק דינו מצא בית המשפט של העירעור כי בימ"ש קמא הטיל על המערער את העונש ההולם והראוי העולה בקנה אחד עם הנתונים שעמדו לפני בעת מתן גזר הדין.

...

לטענת המאשימה, אמנם חלקו היחסי של הנאשם 2 באירוע האלים הינו מצומצם יותר מזה של בנו, הנאשם 1, אך לטענת המאשימה העובדה שהורשע בעבר, בין היתר, בעבירות אלימות, הגם שמדובר בהרשעות ישנות, מובילה למסקנה כי אין להקל בעונשו ביחס לעונש שיגזר על הנאשם 1.

לפיכך ולאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות ואת ההלכה הפסוקה, הגעתי לכלל מסקנה כי אף שאין ענייננו מצדיק קביעת מתחם ענישה שונה ונפרד לכל אחד מהנאשמים, הרי השוני המהותי בחלקם באירוע, כמו גם עיקרון הענישה האינדיבידואלית, יבואו לידי ביטוי בגזירת העונש, בתוך המתחם (ר' לעניין זה, למשל ע"פ 7006/14 תורג'מן נ' מדינת ישראל (23.03.15) [פורסם בנבו]) לאור כל האמור, בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה, מידת הפגיעה בערכים המוגנים ומדיניות הענישה הנהוגה, מצאתי לקבוע את מתחם העונש ההולם ככזה הנע בין 9 – 30 חודשי מאסר בפועל, לצד רכיבי ענישה נוספים.

סופו של דבר, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים שפורטו לעיל, לרבות שיקולי גמול והרתעה, סברתי כי יש למקם את הנאשם 1 בשליש התחתון של המתחם, תוך הטלת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.

סוף דבר: אשר על כן, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: על הנאשם 1: 14 חודשי מאסר בפועל; 9 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם, אלא אם יעבור בתוך 3 שנים ממועד שחרורו ממאסר עבירת אלימות מסוג פשע; 6 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם, אלא אם יעבור בתוך 3 שנים ממועד שחרורו ממאסר עבירת אלימות מסוג עוון; קנס ע"ס 2,500 ₪, אשר ישולם בתוך 30 ימים מהיום.