בקשת רשות ערעור על ביטול פסק דין בתביעה קטנה בתנאי תשלום הוצאות

מעל הדרוש אוסיף שהתעורר קושי במישור זה. נכון שסעיף 63(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 מתיר לבית המשפט שיקול דעת להתיר ייצוג של אדם על ידי אחר בתנאים המנויים בו. ואולם, בעניינינו לא הוצגה תשתית עובדתית התומכת בצורך כזה (הוצג בדיון, דרך הטלפון הנייד, תדפיס של תרופות שנוטל התובע לפי הטענה, אך בית המשפט אינו יודע מה התרופות הללו ולא הוצג אישור רפואי מסוג כלשהוא המעיד על מצבו הנטען של התובע); והעיקר הוא שגם אם היה מקום להתיר ייצוג, בית המשפט לא פטר את התובע עצמו מהתייצבות לדיון.

התביעה נדחתה תוך חיוב בהוצאות בסך 2,000 ₪.

המבקש מפנה לפסק דין שניתן בתא"מ 49585-01-18 אם.אס.פי.גרופ בע"מ נ' אלכסיי קרין (24.3.2019) ובקש ללמוד מפסק דין זה כי בתחילה גבתה הנתבעת תשלום גם מהמעסיקים ורק לאחר מספר פסקי דין שינתה את דרכה והיא גובה כסף רק מהעובדים וכך "מתעתעת" בתכלית החוק.

דין בקשת רשות העירעור להדחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים שבהם נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת כיוון שהליכי תביעות קטנות, נועדו להתנהל באופן של בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים.מיועדים להתנהל לרוב בערכאה אחת בלבד ורק במקרים חריגים תתאפשר השגה ערעורית על פסקי דין שניתנים בבית משפט לתביעות קטנות.

העובדה שהמשיבה לא הטריחה עצמה להגיש בקשה לביטול פסק דין, בשל סכום החיוב הנמוך יחסית, אין בה הודעה בכך שהיא שולחת הודעות "ספם". יתרה מזו, גם כשניתן פסק הדין בהיעדר הגנה, קבע כב' הרשם הבכיר דורני (כתוארו אז): "... לפיכך, ונוכח "המיטרד ליחיד" לאחר בקשות הפסקת הדיוור גם אם לא הוגדר כ"ספם" בשל אופיו.

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים שבהם נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת כיוון שהליכי תביעות קטנות, נועדו להתנהל באופן של בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים.מיועדים להתנהל לרוב בערכאה אחת בלבד ורק במקרים חריגים תתאפשר השגה ערעורית על פסקי דין שניתנים בבית משפט לתביעות קטנות.

לפיכך דין בקשת רשות הערעור להידחות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

גם ההחלטה מיום 10.7.23 אודות ביטול פסק הדין בתנאי של תשלום הוצאות לא הגיעה לידי המבקשת או בא-כוחה ולכן היא הופתעה לקבל הודעה על פתיחת תיק הוצאה לפועל כנגדה לבצוע פסק הדין.

דיון והכרעה על פי תקנה 16 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז – 1976, המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות הוא 15 ימים מיום מתן פסק הדין או ההחלטה.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, שניתנה ביום 10.7.23 ונשלחה אל המבקשת בדואר אלקטרוני (שהמבקשת מסרה לבית המשפט עם הגשת כתב הגנה מטעמה) בהתאם לתקנה 161(1)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 ביום 11.7.23, חלף ביום 11.9.23.

...

ביום 6.6.23 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר ובית משפט קמא בהחלטתו מיום 11.7.23 נעתר לבקשה בכפוף לתשלום הוצאות למשיב בסך של 1,000 ₪ תוך 20 יום.

ואולם, כפי שהובהר לעיל, גם אם הייתה מתקבלת עמדתם המשפטית של המערערים, עדיין לא היה מנוס מן המסקנה כי ההליך הוגש באיחור.

לפיכך, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד.

סיכומו של דבר, משלא נמצא טעם מיוחד המצדיק סטייה מהמועד הקבוע בתקנות סדר הדין, אני דוחה את הבקשה.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב – יפו (כב' הרשמת הבכירה טל כהן אלימלך) מיום 27.1.2024 בת"ק 43883-12-21 ועל החלטה מיום 7.11.2023 במסגרתה בוטל פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה ביום 16.3.2022.

תנאי המחייה שלו היו בלתי אפשריים.

היא היתה צריכה לטוס לארה"ב .לכן שילמה את החוב בתיק ההוצל"פ ונאמר לה, כי מסובך לבקש ביטול פסק דין ועליה להגיש תביעה נגד התובע .כך היא עשתה והגישה תביעה (ת"ק 73741-01-23 דורית בורנשטיין דגן נ' אמיר רוסו).בדיון שהתקיים בפני כב' הרשמת הבכירה נעמה ניר ביום 3.7.2023, אליו לא התייצב רוסו הוסבר למשיבה, כי עליה להגיש בקשה לביטול פסק דין ובקשה להארכת מועד בתיק שבו ניתן פסק הדין- התיק קמא ותביעתה נמחקה בהסכמה.

ב) משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) מטרת בית המשפט לתביעות קטנות היא לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" על ידי יצירת מכשיר זמין, יעיל ומהיר לבירורן של תביעות בסדר גודל קטן יחסית, שאילו היו צריכות להתברר בסדר דין רגיל היו הופכות לא כדאיות.

עיין בהסכם הברור והגיע למסקנה כי לא הוכחה כל עילת תביעה שיש בה כדי לחייב את המשיבה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בבית המשפט העליון רע"א 8677/23 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקש: ניסים אסרף נ ג ד המשיב: שמעון מלול בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת (השופט ד' צרפתי), מיום 23.11.2023, ברת"ק 27537-09-23 בשם המבקש: עו"ד הדס קרמניצר בשם המשיב: עו"ד משה אורן ][]פסק-דין

בפסק הדין נושא הבקשה עשה בית המשפט המחוזי שימוש בסמכותו לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), ודן בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בעפולה (הרשמת הבכירה מ' בלאו), מיום 25.7.2023, בת"ק 51070-11-22, כבערעור, וקיבל את העירעור לגופו.

על רקע הבקשה השנייה, בהמשך אותו היום, 26.7.2023, ניתנה החלטה נוספת של בית המשפט לתביעות קטנות (להלן: ההחלטה השנייה), אשר להלן יובא נוסחה המלא: "אין מקום למתן הוראות נוספות בדבר יישום פסק-הדין. על מנת שלא להותיר מחלוקת בעיניין, אני מורה כי ההחלטה שניתנה להבהרת פסק-הדין מיום 25.7.23 תהווה החלטה בדבר תיקון פסק-הדין בהתאם לאמור בה, והצדדים יפעלו בהתאם לה". ביום 2.8.2023 הגיש המבקש (אשר לטענתו לא היה מודע לשתי ההחלטות המאוחרות לפסק הדין), לבית המשפט לתביעות קטנות, בקשה לביטול פסק דין.

בגדר החלטה זו ציין בית המשפט לתביעות קטנות כי: "...הבקשה מצביעה על שיתכן כי פסק-הדין לא הובן על ידי המבקש, ובפרט הקביעה כי על המבקש לשלם למשיב 2,000 ש"ח בעוד העגלה נותרת ברשותו. על המבקש לעיין גם בהחלטות שניתנו לעניין זה לאחר מתן פסק-הדין, לבקשת המשיב". ביום 12.9.2023 הגיש המשיב, לבית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת, בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות.

כמו כן, בית המשפט המחוזי פסק לחובת המבקש הוצאות ושכר טירחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ש"ח, וזאת לאור קביעתו כי היה על המבקש להודות בטעות ובתקלה שהתרחשה ולקיים את הוראות פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות.

בהתקיים שני התנאים דלעיל במצטבר, ובנסיבות העניין דנן, סבורני כי יש מקום לקבלת העירעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

...

בהתקיים שני התנאים דלעיל במצטבר, ובנסיבות העניין דנן, סבורני כי יש מקום לקבלת הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

ברע"א 7816/06 עו"ד יעקב מ. בויאר – בתפקידו ככונס נכסים נ' עזבון מרמלשטיין ז"ל (5.10.2009) (להלן: עניין בויאר), נדון מקרה בו ניתן פסק דין בשעה 09:00 בבוקר, ובשעה 16:00 באותו היום הוגשה בקשה לתקן טעות מהותית בו. בקשה זו נדחתה תוך שבהחלטתו עמד בית המשפט על ההלכה לפיה לבית המשפט נתונה הסמכות לתקן טעות מהותית שנפלה בהחלטתו או בפסק דינו ביום נתינתם, אך ציין כי: "פסק הדין נשוא הבקשה לא שומע באולם אלא נשלח לצדדים באמצעות הפקסימיליה ופורסם באתר האינטרנט של בתי המשפט, כלומר 'יצא לאוויר העולם'. בנסיבות אלה, סבורני כי עם משלוח פסק הדין לבאי כוח הצדדים קם בית המשפט מכסאו ולכן לא ניתן לומר שאם הוגשה בקשה לתיקון פסק הדין באותו יום פירוש הדבר כי בית המשפט טרם קם מכסאו" (שם, בפסקה 3).

סבורני כי בנסיבות העניין דנן, המעוררות את שני ההיבטים עליהם עמדתי לעיל (וכן את האמור לעיל לעניין פסק דין שניתן על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, המבוסס על הסכמות עקרוניות של הצדדים), טעה בית המשפט המחוזי בפסקו כי בית המשפט לתביעות קטנות חרג מסמכות בעת שתיקן את פסק דינו.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש לתביעות קטנות בתל אביב – יפו (כב' השופט **** הורוביץ) מיום 23/7/23 בת"ק 47287-04-23 ולפיה נדחתה בקשה לביטול פס"ד שניתן ביום 23/7/23 בהעדרו של הנתבע- המבקש.

בעיניין תשלום ההוצאות, התובע טען כי יש לדחות בקשה זו. בהחלטה מיום 18/10/23 נדחתה הבקשה לביטול פסק דין.

אולם הנתבע לא עשה כן. בבקשת רשות העירעור חזר המבקש על נימוקיו בכתב ההגנה ובבקשה לביטול פסק דין.

"הסמכות להורות על ביטול החלטה או פסק דין שניתנו במעמד צד אחד קבועה בתקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. תקנה זו מאפשרת לבית המשפט לבטל החלטה או פסק דין כאמור "בתנאים שייראו לו". בכל הנוגע לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, הבחינה הפסיקה בין שתי עילות ביטול: העילה האחת, היא ביטול מחובת הצדק, בגין פגם דיוני היורד לשורש ההליך.

...

בכתב ההגנה מטעם הנתבעת נטען כי טענות התובע מופנות לנתבע בלבד, על כן יש לדחות את התביעה נגד הנתבעת.

לפיכך לאחר שבחנתי את מכלול הטענות, ובשים לב לכך שהאופניים לא יוחזרו לנתבע – המבקש, החלטתי להעמיד את סכום פסק הדין על סך 15,000 ₪ בלבד ואנמק בקצרה: לו היה מתבטל פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, כי אז היה מחויב המבקש – הנתבע בהוצאות (בסדר גודל שלא עולה על 2,000 – 3,000 ₪) לצורך ביטול פסק הדין.

לפיכך, לאחר שבחנתי את מכלול הטענות ומשלא התאפשר למבקש למצות את הוכחת הגנתו, יש להפחית את החוב הפסוק לסך של 15,000 ₪ (סכום זה כולל את סכום ההוצאות שנפסקו בבית משפט לתביעות קטנות).

לסיכום: א) ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.