לאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין שאישר את פסק הבוררות שניתן על ידי עו"ד תוסיה כהן, הגישה המבקשת לבית המשפט קמא תביעה לפינוי המשיבה.
ראשית, נטען כי ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות עניינית, מחמת כך שהסמכות העניינית לידון בתביעה שכנגד נתונה לבית המשפט המחוזי ולא לבית משפט השלום; שנית, נטען כי טענות המשיבה לא נתמכו בתצהיר; שלישית, נטען כי הסכם תשס"ד היה הסכם זמני שפקע לפני שנים רבות; רביעית, נטען כי המבקשת איננה צד לתניית הבוררות, החלה רק על מחלוקות בין המוסדות, כאשר המבקשת אינה מכונה בהסכם כ"מוסד"; חמישית, נטען כי אין מדובר בתניית בוררות, אלא בתניית שיפוט, על פיה, הסכימו הצדדים להתדיין בפני בית הדין הרבני האיזורי; שישית, נטען כי ההחלטה גורמות למבקשת עוות דין חמור, שכן יהיה עליה לקיים בוררות לפי דין תורה ולא לפי דיני מדינת ישראל, ללא כפיפות לדיני הראיות ולסדרי הדין; שביעית, נטען כי המשיבה מנועה מלהסתמך על תניית הבוררות, לאור הליכים משפטיים שנקטה בהם בבית המשפט כנגד המבקשת וכנגד עמותת פתחי ציון; שמינית, נטען כי תניית הבוררות הנה תניית בוררות צרה, שעניינה מצומצם למחלוקות הקשורות לחלוקת השטחים בין המוסדות ובעניינים המוסדרים בסעיפים 12-15 להסכם תשס"ד, להבדיל מתניית בוררות רחבה, שעניינה "כל סיכסוך בין הצדדים"; תשיעית, נטען כי בשנת 2010 נחתם בין הצדדים הסכם בר רשות אשר אינו כולל תניית בוררות, דבר המעיד על כך שהצדדים לא התכוונו שתחול ביניהם תניית בוררות; עשירית, נטען כי לאור טענות המשיבה בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד בדבר פגמים בהתנהלות המבקשת ובהרכב האורגנים שלה, מדובר בטענות חוקתיות, אשר אינן מתאימות להכרעה בבוררות.
אשר לטענות המבקשת בדבר העתקת חלקים מטענות המשיבה לתוך ההחלטה וכן להעדר הנמקה להחלטה, נטען כי ההחלטה כוללת קביעות משפטיות של בית המשפט קמא וכי לאור תקנה 129(ב) לתקנות סדרי הדין האזרחי, מתן הכרעה ונימוקים יהיו "באופן תמציתי". עוד נטען כי הסעד המאקסימאלי האפשרי הוא השבת העניין לבית משפט קמא על מנת שינמק את הכרעתו.
לעצם העניין, סבורני שיש לקבל את העירעור, לבטל את ההחלטה ולהחזיר את העניין לבית המשפט קמא, על מנת שינמק את החלטתו, יפרט את שיקול הדעת שהפעיל, תוך פירוט הטעמים שהביאו אותי להעדפת טענות המשיבה, על פני טענות המבקשת.
...
דיון והכרעה
לאחר בחינת טענות הצדדים שבכתב ושמיעת השלמות הטיעון בדיון שהתקיים ביום 2.5.24 הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה למתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור שהוגש על פי הרשות שניתנה.
לעצם העניין, סבורני שיש לקבל את הערעור, לבטל את ההחלטה ולהחזיר את העניין לבית המשפט קמא, על מנת שינמק את החלטתו, יפרט את שיקול הדעת שהפעיל, תוך פירוט הטעמים שהביאו אותי להעדפת טענות המשיבה, על פני טענות המבקשת.
סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל והחלטת בית המשפט קמא מבוטלת.
