בקשת רשות ערעור על ביטול עיקול גורף והטלת עיקול מוגבל

כב' השופט (כתוארו אז) סלים ג'ובראן דחה את בקשת רשות העירעור בקבעו – "... מסכים אני עם קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה המדובר בהפרות מזעריות בהן שילמה המשיבה סכומי כסף באיחורים שלא הצדיקו, פנייה ללישכת ההוצאה לפועל לשם גביית החוב. ...

עוד כוללים המוצגים העתקי בקשות עיקול שהגיש הנתבע בלישכת ההוצל"פ ביום 10.11.14 המתייחסות לחשבונה של התובעת בבנק מזרחי טפחות וברשות הדואר, בקשת עיקול נוספת מיום 15.4.15 וכן החלטה מיום 12.11.14 לפיה אושרה בקשת התובעת לביטול עיקול שהוטל על חשבון העו"ש שלה.

צורכי החיים מכתיבים הזקקות מוגבלת לשימוש בכוח עצמי כדי לשנות מצב עובדתי ומשפטי, אולם הגבולות לכך בדרך-כלל צרים ומוגדרים היטב.

בע"א 2873/03 (מחוזי-ת"א) עו"ד יובל נ' עו"ד גולן אישר בית המשפט המחוזי את פסק הדין של בית משפט השלום, וקבע כי "גם המכתב ללישכת עורכי הדין נשלח כחלק מהליך משמעתי שיזם המערער והפרסום שנכלל בו היה פירסום במסגרת דיון לפני גוף בעל סמכות מעין שיפוטית, שהרי הטיפול בתלונה היה חלק מתהליך קבוע בכללי לישכת עורכי הדין והמוביל לקובלנה שאמורה להידון בבית הדין המשמעתי של לישכת עורכי הדין שהוקם ופועל על פי חוק" (ניתן ביום 9/6/06, הרכב כב' הש' גרסטל בעירעור על פסק דינה של כב' הש' קרת-מאיר בתא 105319/01).

גם לאחר שניתן פסק הדין בע"פ 511/98 טוראי רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי (פ"ד סא(1) 461) אשר יצר את דוקטרינת הפסילה הפסיקתית, עדיין אין מדובר בפסילה גורפת המקבילה ל"פרי העץ המורעל" אלא לפסילה על פי שיקולים ותנאים שתמציתם – השגת הראיה שלא כדין, קבלתה תיפגע מהותית בזכות הנאשם להליך הוגן (מדובר שם בהליך פלילי), אופיה וחומרתה של אי החוקיות הכרוכה בהשגת הראיה והנזק מול התועלת החברתיים הכרוכים בפסילתה, כאשר אין מדובר ברשימת שיקולים ממצה.

...

נוכח האמור לעיל, אני סבור גם כי עומדת לתובעת חזקת תום הלב כאמור בסעיף 16(א) לחוק, אשר לא נסתרה, ועל כן ולמצער מכח ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק התביעה שכנגד בעילה זו נדחית.

נוכח כל האמור לעיל, נדחית בזאת גם עילה זו מתוך התביעה שכנגד.

סוף דבר התוצאה מכל האמור לעיל היא כי התביעה שכנגד נדחית במלואה והתביעה העיקרית מתקבלת בחלקה באופן שעל הנתבע לפצות את התובעת בסכום של 65,000 ₪ בגין עוולות לשון הרע בפרסומים שפרסם הנתבע ביחס לתובעת.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא מיום 22.12.2021 (ת"א 38244-09-21 כב' הרשמת ח' ברוך אלון) בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לביטול עיקול אירעי.

ביום 13.10.2021 ניתנה החלטת בית המשפט קמא במסגרתה נעתר בית המשפט לבקשה למתן עיקול זמני המוגבל לסכום התביעה, בכפוף להמצאת בטוחות.

ביחס לטענת השהוי ציין בית המשפט קמא כי אמנם המבקשת טענה כי הסדר הגישור הופר עוד ביום 3.9.2020 אולם במסגרת הדיון עלה כי הפרת הסדר הגישור ארעה רק בסמוך להגשת התביעה והבקשה להטלת עיקולים.

בית המשפט קמא בחן וסקר את מכלול הטענות והראיות שהוגשו, וכאלה שלא הוגשו כאמור, התרשם מהעדויות באופן בלתי אמצעי, ומצא כי קיימת תשתית ראייתית להוכחת עילת תביעה ברמה הנדרשת בשלב זה באופן שמצדיק הענות לבקשה למתן עיקול זמני, על כן לא מצאתי מקום להתערב בהתרשמותו זו. יצוין כי היתרשמות זו לטובת התובעים לא הייתה היתרשמות גורפת (ר' למשל ההערה לעיל בעיניין תום הלב) אולם במכלול רשמיו מצא בית המשפט קמא כי הכף נוטה לעבר הותרת העיקולים על כנם ולא מצאתי סיבה לשנות מסקנה זו. ביחס למאזן הנוחות, לא עלה בידי המבקשת להצביע על הנזק שיגרם לה באופן ממשי מהותרת צו העיקול הזמני בתוקפו, וכך גם בבקשת רשות העירעור בגדרה מופנות טענות בעלמא ביחס לפגיעה בזכויותיה הקנייניות והחוקתיות.

...

לגופו של ענין, מקובלת עלי החלטתו של בית המשפט קמא על נימוקיה.

בית המשפט קמא בחן וסקר את מכלול הטענות והראיות שהוגשו, וכאלה שלא הוגשו כאמור, התרשם מהעדויות באופן בלתי אמצעי, ומצא כי קיימת תשתית ראייתית להוכחת עילת תביעה ברמה הנדרשת בשלב זה באופן שמצדיק היענות לבקשה למתן עיקול זמני, על כן לא מצאתי מקום להתערב בהתרשמותו זו. יצוין כי התרשמות זו לטובת התובעים לא הייתה התרשמות גורפת (ר' למשל ההערה לעיל בעניין תום הלב) אולם במכלול רשמיו מצא בית המשפט קמא כי הכף נוטה לעבר הותרת העיקולים על כנם ולא מצאתי סיבה לשנות מסקנה זו. ביחס למאזן הנוחות, לא עלה בידי המבקשת להצביע על הנזק שיגרם לה באופן ממשי מהותרת צו העיקול הזמני בתוקפו, וכך גם בבקשת רשות הערעור בגדרה מופנות טענות בעלמא ביחס לפגיעה בזכויותיה הקנייניות והחוקתיות.

בהקשר זה נפסק בענין זיו, בפסקה 10: "ומעבר לכל האמור, לא למותר לציין, כי החלטת ביניים בעניין סעדים זמניים אינה יוצרת מעשה בית-דין (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 728 (מהדורה 13, 2020); רע"א 8734/13 עבדאללה נ' מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל, פסקה 15 [פורסם בנבו] (12.1.2014); רע"א 909/07 ניסנוב נ' שבתאי, פסקה 3 [פורסם בנבו] (16.11.2008)). על כן החלטות קודמות שניתנו בעניין אינן כובלות את שיקול דעתו של בית המשפט." על יסוד האמור, בקשת רשות הערעור נדחית.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתיק ע"ר 50934-04-13 (כב' השופטת אנה שניידר) שניתן ביום 28.7.13, לפיו נקבע כי החלטת כב' הרשם א' פוני בדבר ביטול העיקול הגורף של צוי העיקול שניתנו בזמנו, הכול כפי שיפורט להלן, מבוטלת.

כמו כן נקבע כי במקום צוי העיקול שבוטלו, ניתן צו עיקול ברשום על זכויות ו/או כספים מכל סוג שהוא של המערערת אצל המחזיקים שצוינו בבקשה המקורית שהגישה המשיבה להטלת עיקולים זמניים כנגד המבקשת, כאשר סכום העיקול הזמני מוגבל עד לסך של 650,000 ₪.

...

לאור כל האמור, אני מקבל את בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת.

בנסיבות העניין, ולאור דחיפות הנושא שעלול כאמור לגרום לקריסת המבקשת, החלטתי לדון בבקשה כבערעור עצמו.

לפיכך אני מורה על ביטול פסק דינו של בית משפט השלום וקובע כי דין העיקולים הזמניים שהוטלו להתבטל.

לפנינו ערעור על החלטת כב' הרשם אורי פוני מיום 23.4.13, בתיק 12299-03-13, במסגרתה נעתר כב' הרשם לבקשת המשיבה/הנתבעת (להלן – טירה פארם) והורה על ביטול עיקולים זמניים שהוטלו לבקשת המערערת/התובעת (להלן – חברת אחים אלעז או החברה ), וכן הורה על מתן רשות להיתגונן (להלן – ההחלטה).

טירה פארם הגישה בקשת רשות ערעור (61654-05-13), ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט ברעם) מיום 26.6.13 נקבע, בהסכמת הצדדים, כי החלטת העיכוב תבוטל, אולם הביטול ייכנס לתוקפו רק ביום 26.6.13, וזאת על מנת לאפשר לחברת אחים אלעז להגיש בקשה למתן סעד זמני בעירעור, בהתאם לתקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולא עתירה לעיכוב ביצוע.

לטענת החברה , היא אוחזת בשטר המשוך על חשבון טירה פארם, אשר אין לה כל נכסים וחשבונה מוגבל, ולכן אי מתן הסעד הזמני יביא לסיכול התביעה בכללותה, וכן לסיכול העירעור מבלי שתהיה כל אפשרות להשיב את המצב לקדמותו.

התוצאה היא אם כן כדלקמן: (א) החלטת כב' הרשם פוני בדבר ביטול גורף של צוי העיקול – מבוטלת.

...

לפנינו ערעור על החלטת כב' הרשם אורי פוני מיום 23.4.13, בתיק 12299-03-13, במסגרתה נעתר כב' הרשם לבקשת המשיבה/הנתבעת (להלן – טירה פארם) והורה על ביטול עיקולים זמניים שהוטלו לבקשת המערערת/התובעת (להלן – חברת אחים אלעז או החברה ), וכן הורה על מתן רשות להתגונן (להלן – ההחלטה).

לאחר עיון בכל טענות הצדדים, כפי שפורטו לעיל , ולאחר שקילת כל השיקולים הרלבנטיים – הגעתי למסקנה כי יהא זה ראוי וצודק, בנסיבות העניין ובשלב מוקדם זה של ההליך העיקרי, לא לבטל כליל את צווי העיקול , אלא להפחית את סכום העיקול ולהעמידו על סך של 650,000 ₪ בלבד.

התוצאה היא אם כן כדלקמן: (א) החלטת כב' הרשם פוני בדבר ביטול גורף של צווי העיקול – מבוטלת.

עם זאת, נדחתה הבקשה למתן צו כנוס זמני, צווי העיקול הזמניים הושארו על כנם וניתן צו-מניעה זמני כמבוקש על-ידי התובעת, תוך חיוב התובעת בהמצאת ערובה עצמית על סך 100,000 ש"ח. לפניי עותרת התובעת למתן רשות לערער על דחיית בקשתה למינוי כונס נכסים זמני, ואילו הנתבע עותר למתן רשות לערער על דחיית בקשתו לבטל את העיקולים הזמניים, על מתן צו המניעה הזמני ועל טיבה של הערובה שנקבעה וסכומה.

עוד נטען, שאין מקום לעיקולים על קופות הגמל של הנתבע; אך התשתית העובדתית וההלכות בעיניין זה לא נתבררו כל צורכן, והדיון בבית המשפט המחוזי לא מוקד בשאלה האמורה; בנסיבות אלה יש לדחות את העירעור אף בעיניין זה. צו המניעה הומני לעניין צו המניעה הזמני טען הנתבע כמה טענות, ואדון בהן שלא לפי סדרן: הצו שניתן חורג ממסגרת העתירה; לא מצאתי ממש בחלק מטענה זו, משום שלדעתי אין נוסח העתירה בהודעת הבקשה מוגבל למתן צו משלים לגבי אותם הנכסים שלגביהם נתבקשו העיקולים; מאידך גיסא אין מקום למתן צוי-מניעה זמניים לגבי הנכסים שלגביהם ניתנו צוי העיקול.

צו המניעה גורף מדי, משום שהוא אוסר על הנתבע לעשות דיספוזיציות בנכסים שהם רק בשליטתו ללא זיקה קניינית כלשהי.

העירעור ברע"א 4078/90: לעניין העיקולים הזמניים בכפיפות לביטולו של העיקול שהוטל על שני בתי המגורים הנזכרים בסעיף 2 לבקשה למתן צו העיקול הראשון-העירעור נדחה.

...

כוונת הברחה השופט המלומד סבר, שטענות התובעת על ניסיונותיו של הנתבע להעלים נכסים או להבריחם "אינן מעמידות את היתנהגות (הנתבע), בענין זה באור חיובי"; לעניין זה טענו הפרקליטים המלומדים לפניי זה בכה וזה בכה, וחרף טענות פרקליט הנתבע נחה דעתי, שיש יסוד, בין השאר, לקביעתו הלכאורית של השופט המלומד, כי לאחר הגשת התובענה עשה התובע דיספוזיציות מסוימות בחשבונות משותפים שלו ושל אחיו, המצדיקות את המובאה האמורה.

העיקולים הזמניים הגעתי לכלל המסקנה שיש לדחות את העירעור לעניין זה, למעט שלושה עניינים המחייבים היתייחסות: הנתבע טוען, שלא היה מקום להטיל עיקולים על מחצית מחלקו בשני בתי המגורים הנזכרים בסעיף 2 לבקשה למתן צו העיקול הראשון; הטעם לדבר: שני בתי מגורים אלה רשומים ממילא בלשכת רישום המקרקעין על שם שני בני הזוג.

עוד נטען, שאין מקום לעיקולים על קופות הגמל של הנתבע; אך התשתית העובדתית וההלכות בעניין זה לא נתבררו כל צורכן, והדיון בבית המשפט המחוזי לא מוקד בשאלה האמורה; בנסיבות אלה יש לדחות את הערעור אף בעניין זה. צו המניעה הומני לעניין צו המניעה הזמני טען הנתבע כמה טענות, ואדון בהן שלא לפי סדרן: הצוו שניתן חורג ממסגרת העתירה; לא מצאתי ממש בחלק מטענה זו, משום שלדעתי אין נוסח העתירה בהודעת הבקשה מוגבל למתן צו משלים לגבי אותם הנכסים שלגביהם נתבקשו העיקולים; מאידך גיסא אין מקום למתן צווי-מניעה זמניים לגבי הנכסים שלגביהם ניתנו צווי העיקול.

עיינתי בטענות אלה ונחה דעתי שאין הן מצדיקות קבלת הערעור.

הערעור ברע"א 4078/90: לעניין העיקולים הזמניים בכפיפות לביטולו של העיקול שהוטל על שני בתי המגורים הנזכרים בסעיף 2 לבקשה למתן צו העיקול הראשון-הערעור נדחה.