] לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בעמ"ש 6246-10-21 (השופטות מ' ברנט, ו' פלאוט ו-י' טויסטר ישראלי), מיום 3.3.2022, במסגרתו נדחה ערעור המבקשים על פסק-דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה בפתח תקוה ) בתמ"ש 39613-10-16 ותמ"ש 4969-01-17 (השופטת נ' גדיש), מיום 5.9.2021, שדחה את טענות המבקשים, כי יש לראותם כבעלי הזכויות במשק במושב ---- וקיבל את טענות המשיבים, כי הם בעלי הזכויות באותו המשק.
לאב המנוח היו זכויות של "בר רשות" במשק חקלאי במושב ---- שנקבעו במסגרת הסכם משבצת בין מנהל מקרקעי ישראל (להלן: המנהל) לבין האגודה השיתופית בה היה חבר (להלן: האגודה השיתופית).
בית המשפט לעינייני מישפחה מצא, כי ההיתחייבות הראשונה בזמן, זו לטובת המשיב, גוברת על ההיתחייבות המאוחרת, לטובת המבקשים, כשלגבי האחרונה אף מצא כי זו בוטלה על-ידי המנוח בשנת 1997.
לטענת המבקשים בקשת רשות העירעור מעלה שאלות עקרוניות שחורגות מעבר למחלוקות בין הצדדים: האחת, האם ניתן לראות בפרוטוקול ישיבת ועד הנהלת האגודה כעונה על דרישת הכתב שבחוק המתנה למרות שזו נערכה על ידי צד ג' (ועד ההנהלה) וללא נוכחות המתחייב (האב המנוח).
...
והשנייה, בהנחה שניתנה התחייבות לתת מתנה קודמת בזמן, האם היא יכולה לגבור על מתנה שהקנייתה הושלמה בחתימת המתחייב על ייפוי כוח בלתי חוזר ותצהיר העברה ללא תמורה?
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות זאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבים.
במקרה דנן, מצא בית המשפט לענייני משפחה כי דרישת הכתב, ביחס להתחייבות משנת 1987, התקיימה על סמך מגוון ראיות ועדויות: פרוטוקול ועד האגודה השיתופית מיום 6.7.1987 בו נכתב כי הוחלט לאשר העברת המשק מהאב המנוח למשיב וזאת לאור הצהרת האב בפני הוועד; החלטת ועד האגודה השיתופית שנשלחה למשיב בשנת 1987 בעקבות אותו דיון לפני ועד האגודה; ועדות נציג האגודה, לפיה ועד האגודה לא היה רושם את הדברים שנרשמו בפרוטוקול (ההחלטה לאשר את ההעברה) ללא פנייה כתובה מהאב המנוח (בעמ' 63 לפרוטוקול).
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.
