בקשת רשות ערעור על אישור תובענה ייצוגית בשירות דואר 24

לפניי []בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת מ' נד"ב) בת"צ 21638-11-16 מיום 20.6.2021 (להלן: פסק הדין), עד להכרעה בעירעור על פסק הדין.

טענתה של הערייה היא כי היא פעלה כדין לעניין חיוב אגרת השמירה ואין המדובר בגבייה ללא אישור או בגבייה אסורה, אלא פרשנותה של הערייה היא סבירה, ובהתאם לכך הערייה אף סיפקה בפועל שירותי שמירה בשנה זו. לחלופין, גם לו ייקבע כי נפל פגם בפעולותיה לגביית היטל השמירה לשנת 2016, היה מקום להורות על קבלת טענות הערייה ביחס לבטלות יחסית ולקבוע כי אין להשיב את הסכומים שגבתה הערייה, וזאת מכוח פרשנות סבירה של הערייה את הוראות הדין ומכוח ההגנות העומדות לה עת סיפקה בפועל שירותי שמירה לתושביה.

ההלכה לעניין עיכוב ביצוע קובעת כדלקמן: "כידוע, כלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 החלה גם על תובענות ייצוגיות מכוח תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010). חריג לכלל זה מיתקיים כאשר ישנו חשש שאם לא יעוכב פסק הדין לפני ההכרעה בעירעור, לא יהיה ניתן לממש את ההכרעה הסופית אם יתקבל העירעור. במצב זה, נידרש המערער, המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין, לעמוד בשני תנאים מצטברים: הראשון הוא שיש לערעור סיכוי להיתקבל, והשני הוא שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, היינו שהנזק שייגרם למבקש כתוצאה מאי-העתרות לבקשתו לעיכוב ביצוע עולה על הנזק שייגרם למשיב כתוצאה מהיעתרות לה... הנחת המוצא בכל הנוגע לפסקי דין אשר מטילים חיובים כספיים היא כי התשלום הכספי לזוכה אינו יוצר מצב בלתי הפיך וכספים ששולמו ניתנים להשבה אם בסופו של דבר יתקבל עירעורו של המבקש... חריג לכך הוא, אם בית המשפט משתכנע כי קיים חשש של ממש שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו בחזרה מהמשיב במידה שערעורו יתקבל..." (ע"א 2090/19 חברת דואר ישראל בע"מ נ' לבנשטיין, פסקה 9 (8.4.2019)).

אף שלכאורה טענותיה של הערייה בעירעור אינן משוללות כל יסוד, יש לציין בהקשר זה את קביעות בית משפט זה בהחלטה הדוחה את בקשת רשות העירעור שהוגשה על החלטת בית המשפט המחוזי לאשר את התובענה כייצוגית (השופטת ע' ברון, בר"ם 1571/18 מיום ‏20.11.2019, פסקה 16).

...

המשיב טוען בתשובתו כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

ההלכה לעניין עיכוב ביצוע קובעת כדלקמן: "כידוע, כלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 החלה גם על תובענות ייצוגיות מכוח תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010). חריג לכלל זה מתקיים כאשר ישנו חשש שאם לא יעוכב פסק הדין לפני ההכרעה בערעור, לא יהיה ניתן לממש את ההכרעה הסופית אם יתקבל הערעור. במצב זה, נדרש המערער, המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין, לעמוד בשני תנאים מצטברים: הראשון הוא שיש לערעור סיכוי להתקבל, והשני הוא שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, היינו שהנזק שייגרם למבקש כתוצאה מאי-היעתרות לבקשתו לעיכוב ביצוע עולה על הנזק שייגרם למשיב כתוצאה מהיעתרות לה... הנחת המוצא בכל הנוגע לפסקי דין אשר מטילים חיובים כספיים היא כי התשלום הכספי לזוכה אינו יוצר מצב בלתי הפיך וכספים ששולמו ניתנים להשבה אם בסופו של דבר יתקבל ערעורו של המבקש... חריג לכך הוא, אם בית המשפט משתכנע כי קיים חשש של ממש שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו בחזרה מהמשיב במידה שערעורו יתקבל..." (ע"א 2090/19 חברת דואר ישראל בע"מ נ' לבנשטיין, פסקה 9 (8.4.2019)).

סוף דבר, הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת בחלקה, כמפורט בפסקה 5.

עוד נקבע כי הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית תוגדר באופן הבא: "מי שנירשם לשירותי הדיגיטל שמפעילה הנתבעת באמצעות חשבון הפייסבוק שלו במהלך שבע השנים שקדמו להגשת בקשת האישור, קיבל ממנה דברי פירסומת בדואר אלקטרוני תוך הפרה של סעיפים 30א(ב) ו-30א(ה)(1) לחוק התיקשורת, וספג כתוצאה מכך נזק המזכה בפצוי". ביום 18.2.2021 הגישה הנתבעת בקשת רשות ערעור על החלטת האישור (רע"א 40542-02-21).

מאפייני ההודעות; קלות ההסרה; העובדה שאין מדובר בהפרות חמורות (במיוחד אם תובא בחשבון הפסיקה בעיניין בן-עמי, שהחילה את חובת תום-הלב על מימוש אפשרות ההסרה); מספר ההודעות שהתובעת קיבלה (24); פרק הזמן הארוך שבמהלכו הן נשלחו (שנתיים); העובדה שזולת אדם אחד (שהודיע על יציאה מהקבוצה כדי לנהל תביעה אישית) לא הוגשו תביעות "רגילות" נגד הנתבעת בעילה זו; והעובדה שזולת הודעה אחת (או שתיים) יתר ההודעות שנשלחו לתובעת סוננו לתיבת "דואר הזבל" והיא לא הבחינה בהן כשהתקבלו – מוליכים למסקנה שהנזק שניגרם לחברי הקבוצה בפועל הוא קטן ביותר ועומד, כנראה, על שקלים בודדים לכל אחד מחבריה.

...

לא שוכנעתי שיש בנמצא טעמים כאלה.

שלישית, ספק אם תרומתו של בודק להערכת הוגנות הפשרה תהיה משמעותית בתיק מסוג זה. סוף דבר הבקשה לאישור הסדר הפשרה המתוקן מתקבלת.

גמול מיוחד לתובעים ושכר טרחה לבא כוח מייצג: הנתבעת תשלם לתובעים גמול מיוחד בסך של 6,000 ש"ח ושכר טרחה לבאי כוחם בסך של 28,080 ש"ח (סכום זה מגלם מע"מ).

][]לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופט מיכל נד"ב) בת"צ 1836-02-17 מיום 14.11.2022, במסגרתה אושר המשיב כתובע ייצוגי חלופי בהליך.

עוד יצוין כי במסגרת החלטת האישור, הוגדרה הקבוצה כדלהלן: "כל מי שרכש [מהמבקשת] כתבי שירות במסגרת פוליסת ביטוח הרכב, לרבות כתבי שירות מסוג שירותי גרירה ו/או כסוי לתיקון פנסים ומראות ו/או שירות תיקון שמשות ו/או שירות רכב חלופי במקרה של תאונה או גניבה, החל מיום 30.6.2016 ועד לאישור הבקשה לאישור תובענה ייצוגית" (פסקה 112 להחלטת האישור).

שנית, באשר לטענות המבקשת הנוגעות לנזק שניגרם למשיב, סעיף 4(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות מסתפק בדרישה כי "די בכך שהמבקש יראה כי לכאורה נגרם לו נזק" (וראו גם: רע"א 94/17 חברת דואר ישראל בע"מ נ' רוזנהיים, פסקה 6 (19.4.2017); רע"א 9811/17 אל על נתיבי אוויר בישראל בע"מ נ' מנירב, פסקה 16 (24.10.2019) (להלן: עניין אל על)).

...

עוד נקבע כי גם דין טענות המבקשת ביחס להיעדרו של נזק להידחות, וזאת מן הטעם שאין זו סוגיה רלוונטית לשלב בקשת האישור, וכפועל יוצא, אין בה כדי להשפיע על שאלת כשירותו של המשיב לשמש כתובע ייצוגי בהליך דנן.

עוד טוענת המבקשת כי החלטתו של בית משפט קמא אינה מנומקת, ואף מטעם זה יש לקבל את בקשת רשות הערעור.

עם זאת, לערכאה המבררת שמור שיקול דעת רחב האם להיעתר לבקשות מסוג זה, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (השוו: רע"א 1361/18 אסם השקעות בע"מ נ' סורוקר, פסקה 9 (26.6.2018); רע"א 4773/20 מסאלחה נ' עיריית עפולה, פסקה 8 (10.11.2020)).

בהתנגדות המבקשת לבקשה לאישור תובע חלופי לא מצא בית המשפט קמא טעמים המצריכים בירור עובדתי.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

ככל שסברו הנתבעות שיש כשל בהחלטה, היתה פתוחה בפניהן הדרך להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה, ולא להמתין עד לסוף ההליכים כדי לטעון שבתחילתם נפלה טעות.

ב"כ התובע המייצג השיב וצרף מסמכים לפיהם המתנגד פנה אליו בדואר אלקטרוני ביום 26.7.22, בשעה 18:10 וקיבל מענה ביום 28.7.22 בשעה 08:42, כולל הסברים מלאים ומפורטים ודף למילוי פרטים אישיים.

אדם יכול להכין את התצהיר בעצמו, או להסתייע בשרותי עורך דין, ובמקרה זה חל האמור בכללי לישכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), תש"ס-2000, סעיף 11 (4)(ה) לפיו התעריף המינימאלי המומלץ להכנת תצהיר והחתמתו הוא 453 ₪.

כפי שנפסק שרע"א 582/20 עו"ד אוהד תלרז נ' שופרסל בע"מ (נבו 25.07.2021): "השיקול שראוי שינחה את בתי המשפט בעת פסיקת גמול ושכר טירחה בהתנגדות הוא מידת התועלת שתרמה ההיתנגדות לחברי הקבוצה המיוצגת (כמצוות סעיף 18(ד)(1) לחוק תובענות ייצוגיות). כאשר היתנגדות הביאה תועלת כאמור, ראוי לפסוק למתנגדים גמול ושכר טירחה הולם; לצד זאת, בפסיקת שכר הטירחה והגמול למתנגדים, על בתי המשפט להדרש גם לשאלה אם ההיתנגדות גרמה לעיכוב וסרבול אישור הסדר הפשרה, ובכך למעשה הזיקה לחברי הקבוצה המיוצגת; ובהתאם ייתכנו מקרים שבהם יהיה מקום לפסוק הוצאות לחובת מתנגדים שהגישו התנגדויות סרק. כך או אחרת, שומה על בתי המשפט לעשות שימוש מושכל בפסיקת גמול ושכר טירחה לזכות או לחובת מיתנגד. זאת, כדי למנוע מצב שבו עלולה להווצר תופעה של הגשת התנגדויות סרק להסדרי פשרה או תופעה שלילית אחרת שבה שכר הטירחה והגמול למתנגדים יהפכו למוקד המחלוקת במסגרת אישור הסדר הפשרה; ומן העבר השני יש להזהר שמא תווצר הרתעת יתר להגשת התנגדויות ראויות. בהחלט ייתכן כי המנגנונים השונים שהוצעו על ידי המבקשים לחישוב שכר טירחה וגמול למתנגד ובא-כוחו עשויים לסייע ולשמש את בתי המשפט במקרים מסוימים. ואולם, אין מקום לקבוע במסגרת בקשת רשות העירעור דנן מנגנון אחיד שלפיו יש לחשב את הגמול ושכר הטירחה למתנגד ובא-כוחו; לכשעצמי אני סבורה שיש לאפשר לבית משפט גמישות בנושא, כל מקרה ונסיבותיו ." ניתן לראות בחלק נכבד מטענותיו של המתנגד טענות סרק, כפי שפירטתי לעיל.

...

אני דוחה את הטענה שהפיצוי שקבעתי הוא כעין פרס למי שלא טרח להגיש תביעה.

בשקילת הטענות שהועלו והתועלת שהביאו (לרבות דחיית טענת המתנגד שיש להפחית את הפיצוי ל-300 ₪ לכל חשיפה) אל מול הזהירות הדרושה מפני הרתעת יתר להגשת התנגדויות ראויות, אני מחייב את המתנגד לשלם לכל אחד מהצדדים, התובע המייצג ושתי הנתבעות, הוצאות משפט בסך 4,680 ₪.

פירסום הודעות על אישור הסדר הפשרה אני מורה על פרסום הודעה על אישור הסדר הפשרה, על פי סעיף 25 (א) (4) לחוק תובענות ייצוגיות, אשר תכלול את הפרטים המנויים בסעיף 19 (ג) (1) ו- (2) בשני עיתונים יומיים מבין העיתונים הארץ, ידיעות אחרונות וישראל היום, ביום שישי, וכן באחד מבין העיתונים כלכליסט או גלובס, וכן בעיתונים המקומיים הנפוצים בעכו ובנהריה, הכל בגופן שלא יפחת בגודלו וברווחיו מגודל הגופן ורווחיו שבו מפורסם החומר המערכתי באותו עיתון.

אני קובע תזכורת פנימית ליום 10.7.23 לבדיקת הגשת דו"ח סופי.

][ ענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"צ 45354-02-18, השופטת א' רבינוביץ ברון) מיום 24.3.2022, שניתנה במסגרת בקשה לאישור תובענה כייצוגית, ועניינה בשאלת הדין החל עליה (להלן: ההחלטה ו-בקשת האישור, בהתאמה); כך בהנתן תניית בררת הדין שקבועה במסמך התנאים הכלליים של המבקשת, Traveljigsaw Limited, שלפיה "תנאי שירות אלה תקפים תחת החוקים השולטים באנגליה" (להלן: הסכם תנאי השמוש או ההסכם ו-תניית בררת הדין או התניה, בהתאמה).

ביום 20.2.2019 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת מ' בן-ארי בסמכותה כרשמת) את הבקשה לביטול היתר המצאה, וקבע כי מתקיימת עילת המצאה, בין היתר בשים לב לכך ש"ההצעה נשלחה מהמחשב המצוי בארץ, והקיבול נעשה באמצעות משלוח השובר והאשור בדואר האלקטרוני, למחשב [המשיב] המצוי בארץ" (להלן: ההחלטה בבקשה לביטול המצאה).

...

לנוכח כל האמור, לא מצאתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלפיה לא ניתן לראות בתניה האמורה משום תניית ברירת דין מחייבת המחילה את הדין האנגלי על ההתקשרות שבין הצדדים.

במצב דברים זה, ובהיעדר הסכמה גלויה וברורה של הצדדים להחלת דין זר על הסכם תנאי השימוש, מקובלת עליי הקביעה שהדין המקיים את הזיקה הקרובה וההדוקה ביותר להסכם הוא הדין הישראלי.

סוף דבר התוצאה היא שהבקשה למתן רשות ערעור נדחית, ומשמע שהדין שחל על בקשת האישור הוא הדין הישראלי כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי.