בקשת רשות ערעור על אישור תובענה ייצוגית בגין הפרת חוק התקשורת

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט עדי הדר) מיום 18.4.2023 בת"צ 52119-04-22 ולפיה התקבלה בקשת המשיב (להלן גם: "מבקש האישור") לאשר תובענה כייצוגית בגין משלוח הודעות בנגוד לחוק התיקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ב – 19892 (להלן: "חוק התיקשורת").

ד) לאחר הגשת בקשת האישור הוגשו תביעות קטנות נגד המועדון בגין הפרת חוק התיקשורת.

...

יחד עם זאת, אני סבורה, שהעניינים הניהוליים – דיוניים שציינתי לעיל, אין בהם כדי לשנות את התוצאה האופרטיבית.

לפיכך, לא מצאתי כי יש הצדקה להתערבות ערכאת ערעור בתוכן ההחלטה ודין בקשת רשות הערעור להידחות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

ביום 23.2.17 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית בגין העילות: ביצוע הפקדות לפנסיה לפי צו ההרחבה הכללי ולא בשיעור גבוה יותר כנדרש לפי צו ההרחבה בענף היבוא, היצוא והמסחר בסיטונאות; וכן הפרת חובה חקוקה בגין העסקה נטענת מעל לארבע שעות נוספות בכל יום עבודה ומעל 12 שעות בשבוע עבודה (להלן גם: הבקשה לאישור).

הבקשה שלפני במסגרת הבקשה שלפני טוען המבקש, בין היתר, כי שגה בית הדין האיזורי עת קבע כי מאחר שהתבקש גילוי מסמכים לקבוצה בת 20 עובדים, לא יוכל המבקש להוכיח את קיומה של קבוצה בת מאות עובדים; שגה בית הדין האיזורי עת הניח כי המבקש צימצם בקשתו לקבוצה בת 20 עובדים; שגה בית הדין עת קבע שעילות הבקשה לאישור בנוגע להפרות חוק שעות עבודה ומנוחה אינן מתאימות לבירור בתובענה ייצוגית, הגם שאין צורך בבירור ארוך ופרטני ביחס לכל עובד ועובד אלא בבדיקת שעות העבודה על פי דוחות הנוכחות ללא צורך בחישוב מורכב; שגה בית הדין כאשר קבע שהמבקש לא הניח תשתית עובדתית ראשונית להפרה של הוראות החוק.

ביום 7.10.18 ניתנה החלטה כדלקמן: בהיתחשב בכך שההחלטה ניתנה לאחר תום דיון ההוכחות, וכעת ממתינים לסיכומי הצדדים כך שהבקשה לאישור התובענה הייצוגית מצויה ממילא בשלב קרוב מאוד להכרעה, מוצע למבקש - מבלי להביע עמדה לגוף הדברים ומטעמי יעילות - למחוק כעת את בקשת רשות העירעור, מבלי לפגוע בטענותיו וללא צו להוצאות ולהעלות את טענותיו - ככל שיהיה צורך בכך - במסגרת ערעור על החלטת בית הדין האיזורי לגוף הבקשה לאישור התובענה הייצוגית.

ערכאת העירעור אינה נוטה להתערב בהחלטות מסוג זה ועושה כן במקרים חריגים בלבד; כך גם כאשר מדובר בהחלטה בנוגע לגילוי ועיון במסמכים הנתנת במסגרת דיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית (ע"ע (ארצי) 48860-07-14 אופיר מיכלביץ' - קבוצת השומרים שמירה ובטחון בע"מ (21.3.16); בר"ע (ארצי) 38046-04-17 מוחמדין חמיד אדהם - ז'ט ניהול בע"מ (15.4.18); רע"א 8649/17 חברת פרטנר תיקשורת בע"מ נ' תגר (16.4.18)).

...

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובחנתי את טענות המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיבה, מהטעמים שיפורטו להלן.

למבקש אמנם טענות על כל אחת ואחת מהנמקותיו של בית הדין האזורי, אך לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בפרטי ההנמקה וההליך בשלב זה של הדיון.

סוף דבר - לא מצאתי הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בהחלטתו הדיונית של בית הדין האזורי ועל כן בקשת רשות הערעור נדחית.

בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת האישור בהחלטה מיום 23.6.2016, וקבע כי מתקיימים התנאים לאישור תובענה כייצוגית נגד החברות ואימייליון בגין הפרת סעיפים מחוק התיקשורת (להלן: החלטת האישור הראשונה).

הדיון הוחזר איפוא לבית המשפט המחוזי על מנת לברר את שאלת תחולת החריג שבסעיף 15(3) לפקודת הנזיקין, תוך שהודגש כי אין בכך משום היתר לידון מחדש באישור התובענה כייצוגית נגד אימייליון, שלא הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת האישור הראשונה.

...

נמצאנו למדים, כי מקום שבו יוכח שמזמין היה מודע לכך שהקבלן שעימו התקשר לצורך מתן שירותי שיווק ופרסום פועל בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת ולא ניסה למנוע זאת, לרבות אם "רק" עצם את עיניו – יראו במזמין כמי שהרשה או אישרר את מעשיו המזיקים של הקבלן והוא לא יוכל ליהנות עוד מן ההגנה שבסעיף 15 לפקודת הנזיקין.

מסקנה זו מתבקשת לנוכח התכליות של סעיף 30א לחוק התקשורת, בראשן השאיפה למגר את התופעה הפסולה של הפצה המונית של הודעות פרסומת בלתי רצויות ומכבידות, ויש בה כדי ליתן מענה לחשש שגורמים מסחריים ינצלו לרעה את "דרישת השיגור" על מנת לעקוף את האיסור על משלוח ספאם.

סוף דבר התוצאה היא שהערעור נדחה.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט עדי הדר) בת"צ 37227-09-20 מיום 19.1.22, לפיה אושרה הגשת תובענה ייצוגית כנגד המבקשים, ס. נוי בע"מ ועו"ד אלי סלמן (להלן בהתאמה: "המבקשת" ו- "המבקש", להלן ייקראו שניהם ביחד: "המבקשים"), בשל הפרת סעיף 30א' לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב- 1982 (להלן: "החוק").

...

ראשית, אין בידי לקבל את טענת המבקשים כי אין מקום לברר את התובענה במסגרת תובענה ייצוגית.

בעניין זה אין לי אלא להפנות לדבריו של כבוד השופט זילברטל ברע"א 4546/12 שירותי בריאות כללית נ' יעל מימון, ניתן ביום 14.7.13: "מושכלות יסוד, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית. זאת, בשל היתרון שיש לערכאה הדיונית אשר התרשמה ישירות מן העדים שהופיעו בפניה וממכלול הראיות בתיק. התערבות כזו תיעשה במשורה ורק במקרים חריגים וקיצוניים בהם מתגלים פגמים מהותיים היורדים לשורש העניין (ע"א 5373/02 נבון נ' קופת חולים כללית, פ"ד נז(5) 35, 43 (2003); ע"א 1303/09 קדוש נ' בית החולים ביקור חולים, פסקה 10 (5.3.2012) [פורסם בנבו] ).". בענייננו, קביעותיו העובדתיות, של בית משפט קמא כמו גם המסקנות העולות מהן, מתיישבות עם המבחנים בפסיקה ובחוק והן מעוגנות היטב בחומר הראיות.

בנוגע לטענת המבקשים כי בית משפט קמא עשה שימוש במסמך אשר הוא הורה להוציאו מתיק בית המשפט (ת/משיב/1), הרי שהחלטתו כי קיימת קבוצה של נפגעים לא הסתמכה רק על אותו מסמך ולמסקנתו זו היו עוד מספר טעמים אשר גם אלמלא אותו מסמך יכול היה בית משפט קמא להגיע לאותה מסקנה.

לאור כל דבריי שלעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

]השופטת ע' ברון: האם מדיניות של בית חולים פרטי הנעוצה בטעמים דתיים-הלכתיים שלפיה לא יינתנו על ידו טפולי פוריות לנשים שאינן נשואות מקימה עילה לניהול תובענה כייצוגית? איזו מסגרת נורמאטיבית חלה על תובענה כאמור? אלו השאלות המרכזיות המתעוררת בהליך דנן, שעניינו בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ה' עובדיה) ב-ת"צ 13451-09-15 מיום 23.10.2017, במסגרתה ניתנה למשיבה רשות לנהל תובענה כייצוגית נגד המבקש.

בתום דיון שנערך לפני בית המשפט המחוזי, הורה בית המשפט על צרופו של משרד הבריאות כצד להליך בייצוגו של היועמ"ש, זאת בין היתר "לצורך הצעת פיתרונות גישוריים אם הדבר בגדר האפשרי ולביטוי עמדתו ביחס לסוגיות המתעוררות בתובענה". במאמר מוסגר יצוין כי חרף נוסח החלטת בית המשפט הרואה ביועמ"ש כמשיב וצד להליך, דומה כי הן הצדדים הן היועמ"ש עצמו ואף בית המשפט המחוזי ראו בו רק כמי שהגיש עמדה בהליך – ביטוי לתפיסה זו ניתן בהחלטת בית המשפט לאשר את ניהול התובענה כייצוגית ובבקשת רשות העירעור דנן, כאשר היועמ"ש אינו מופיע בהן כצד להליך.

בהתאם, בית המשפט התיר למשיבה לנהל את בקשת האישור כתובענה ייצוגית בגין שתי עילות – הפרה של חוק איסור הפליה והפרת חובה חקוקה הקבועה בחוק זכויות החולה.

עוד יודגש בהקשר לעמדת היועמ"ש כי עניין קול ברמה נסב על הפרת חוק איסור הפליה, ואין לגזור גזירה שווה בין איסור ההפליה שבחוק זכויות החולה ובין חוק איסור הפליה, שכן האחרון מסייג את האיסור בהתייחס למצבים מסוימים התלויים בין היתר בגורם המעניק את השרות הצבורי או המוצר (לשאלת היחס בין חוק איסור הפליה ובין חופש הדת והמצפון ראו: רונן אברהם ודני סטטמן "מתי סרוב לספק שירות לקבוצות חשודות איננו בגדר הפליה אסורה" משפטים נב (צפוי להתפרסם)).

מכל מקום, אין לשעות בנקודת הזמן הזאת לטענות בית החולים בנוגע לגודלה של הקבוצה, שכן זה עוד יתברר ויתבהר במסגרת הדיון בתובענה הייצוגית לגופה ואין מקום להתערבותנו בנושא בשלב זה (רע"א 3717/20 רמי לוי שיווק השקמה תיקשורת בע"מ נ' דור, פסקה 17 (3.3.2021)).

...

בכל הנוגע לטענת המשיבה כי מדיניות בית החולים פוגעת בזכות לשוויון, משרד הבריאות השיב: "מדובר על סירוב למתן הטיפול במקרה שאינו באופן ברור חלק מהזכות לשוויון (כגון סירוב למתן טיפול מטעמי גזע או מין), ולכן, במקרה זה אנו סבורים כי ניתן לקבל סירוב זה כחלק מהתפיסה הערכית בו מתנהל המוסד, והואיל וקיימת אלטרנטיבה סבירה לטיפול, איננו רואים מקום לכפות על המוסד לפעול בניגוד לתפיסתו הערכית" (להלן: המכתב מאת משרד הבריאות).

הבקשה לאישור תובענה כייצוגית על רקע האמור, הגישה המשיבה ביום 7.9.2015 בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד בית החולים בטענה שמדיניותו פוגעת בזכותה לשוויון (להלן: בקשת האישור).

עוד הגעתי למסקנה כי למרות שסעיף 4(א) לחוק זכויות החולה אינו אוסר באופן מפורש להפלות מטעמים של מעמד אישי, האיסור שבסעיף חל גם הפליה ממין זה. על כן אציע לחבריי כי תינתן רשות ערעור לבית החולים וכי ייקבע שהערעור שנדון על פי הרשות שניתנה יידחה.

די בכל אלה כדי להגיע למסקנה שענייננו בגוף דו-מהותי על כל הכרוך בכך (וראו אסף הראל גופים ונושאי משרה דו-מהותיים 73-72, 94-91 (2019); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ג 491-479 (2013); והשוו לחברת קדישא המקומית בע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א 'קהילת ירושלים' נ' קסטנבאום, פ"ד מו(2) 464 (1992)).

ככלל, יש להתייחס בזהירות לטיעון של "מדרון חלקלק", אך במקרה דנן אני סבור כי לטיעון זה יש משקל של ממש ושומה עלינו להישמר ולעצור עוד טרם תחילת ההחלקה במדרון.