תמצית טענות המבקש בבית משפט קמא:
המבקש טען בבקשתו לביטול פסק הבורר, כי המשיב סירב לבקשתו ליישוב הסיכסוך העיסקי ביניהם (שלא מצאתי כי פרטיו רלוואנטיים לבקשה שבפני) בפני רב המועצה האזורית שומרון, הרב לבנון.
בבחינה של עילת הביטול מחמת הכרות מוקדמת של הבורר את המשיב בנוגע לשותפות בעסק, זו לא הובאה בגדר הבקשה לביטול הפסק ולפיכך, אין לתן רשות לערער לגביה.
הלכה היא כי "רשות ערעור על החלטות בעינייני בוררות תנתן רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או ציבורית בעלת השלכות החורגות מעניינם של הצדדים לבקשה, או מקום בו הדבר נידרש מפאת שקולי צדק או לשם מניעת עוות דין... דברים אלו מקבלים משנה תוקף כאשר הבקשה נסובה על החלטות שעניינן אישור או ביטול פסק בוררות" (רע"א 8397/20 מקס אנקונינה נ' דוד נוריאלי (03.01.2021); רע"א 8625/21 חיים יואבי רבינוביץ נ' עזרא אברהם (2.12.2021)).
...
מקובלת עלי מסקנת בית המשפט קמא על כך שמעורבותו של אילוז בהליך והתנהלותו, היתה בהסכמת הצדדים ולא מצאתי כי יש להתערב בה. ודאי, לאור המסקנות לעיל כי הלכה למעשה, לא נגרם עיוות דין למבקש משניתנה לו ההזדמנות להעלות טענותיו בפני הבורר ואף בפני אילוז באמצעות מרום לפני הפסק האחרון והתאפשר העיון שלו באנליזה שהגיש אילוז לבורר, גם זאת – לפני הפסק האחרון.
סוף דבר: לא מצאתי כי עניינו של המבקש, נכנס לגדר אותם המקרים חריגים שהצדיקו התערבות של בית המשפט קמא בפסק הבורר בעילה של עיוות דין ופגיעה בכללי הצדק הטבעי.
לפיכך, נדחה הערעור.
