מישפחת אלון סבורה כי פסק הבוררות, שניתן באותו עניין ביום 7.5.20 ניתן בחריגה חמורה מסמכות והוא נוגד את הקביעות בפסק הבוררות המקורי, שאושר על ידי בית המשפט והפך חלוט.
מישפחת אמסלם מוסיפה כי הצדדים הסכימו במסגרת הסכם הגישור כי על הליכי הבוררות לא יחולו דיני הראיות והפרוצדורה, וגם מטעם זה, יש לדחות את טענות אלון כנגד פסק הבורר, ככל שעסקינן בפגיעה בזכות הטיעון ובפגיעה בזכויות הדיוניות של אלון, מה גם שלו היו אלון סבורים כי אין סמכות לבורר, היה עליהם להעלות את טענותיהם בנידון בפני בית המשפט, על אתר, בטרם ייתן הבורר את פסקו.
אמסלם טוענים עוד כי הסכם הגישור קובע מנגנון של ערעור בעניינים מסוימים, כך שלגבי העניין נושא ענייננו, שלגביו לא הוסכם על זכות ערעור, יש לראות בהסכמת הצדדים ככזו המלמדת על רצונם כי פסק הבורר יהא סופי, ואין מקום כי בית המשפט יתערב בהכרעותיו של הבורר.
אמסלם מבקשים לדחות עוד את הטענה כי הבורר לא היה מוסמך להורות לאלון לחתום על הצעת המחיר, זאת הן מכוח הסכם הגישור, הן מכוח הקביעות בפסק הבוררות המקורי (המהוות על פי הנטען מעשה בי דין), והן מכוח הסכמת הצדדים, במספר הזדמנויות קודמות, לפנות במשותף לרשויות השונות.
ואולם, יצירת הפרדה מלאכותית זו בין חלקי הפסק המקורי מיום 6.9.18, במסגרת פסק הבוררות מיום 7.5.20, אינה מישתלבת עם תוכנו של הפסק, אשר ביקש ליצור מתוה תחבורתי כולל ושלם לאישור וועדות התיכנון והבנייה.
...
כאן המקום להפנות לדברי הבורר עצמו, במסגרת פסק הבוררות מיום 6.9.18 כי "בסופו של דבר, בעולם המשפטי חלק גדול מה'צדק המשפטי' גלום בסופיות הדיון" (זאת בהקשר אחר הנוגע לגבולות על פי מה שכונה מפת שעבאן).
בנסיבות אלה, ועל מנת שמלוא התמונה ביחס לפסק הבוררות תוצג בצורה שלמה בפסק דין זה, אני שב על קביעתי במסגרת פסק הדין החלקי מיום 4.8.20 ולפיה אני מאשר את סעיפים 1-12 לפסק הבוררות מיום 7.5.20.
סוף דבר:ו
אשר על כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, אין מנוס אלא לבטל את סעיפים 32-42 לפסק הבוררות מיום 7.5.20.
