בקשת רשות ערעור על אישור הסדר נושים בקניון "הבאר

בבית המשפט העליון רע"א 3134/17 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט י' אלרון המבקשות: 1. בניני ישקו לבניין ומקרקעיו בע"מ 2. הבאר של ישקו בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. עוה"ד אהוד גינדס, עוה"ד אמיר ברטוב ורו"ח גבריאל טרבלסי 2. רבוע כחול ישראל בע"מ 3. ח.א.א אקסטרה אחזקות בע"מ 4. הכונס הרישמי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בפר"ק 18975-05-16 מיום 6.3.2017 (השופטת ע' וינברג-נוטוביץ) תאריך הישיבה: ד' בכסלו התשע"ח (22.11.2017) בשם המבקשות: עו"ד יצחק מירון; עו"ד אלעד אלעזר בשם המשיבים 1: עו"ד יוסי מנדלבאום בשם המשבות 3-2: עו"ד רענן קליר; עו"ד עמית גולדמן בשם המשיב 4: עו"ד מיכל בן-עמי (ליבוביץ) החלטה

המבקשת 1 והמשיבה 1, אלון ריבוע כחול ישראל בע"מ (להלן: אלון הרבוע הכחול), כרתו ביום 11.10.2000 הסכם שכירות לפיו הושכר שטח מסחרי בקניון "הבאר" לאלון הרבוע הכחול.

שנית, נטען כי בית המשפט המחוזי צדק בקבעו כי לא ניתן לתקוף את הסדר הנושים בדיעבד לאחר שלא הוגשה היתנגדות "בזמן אמת" ואף לא הוגש ערעור על פסק הדין המאשר את הסדר הנושים, והוטעם כי טענות המבקשות לענין תוקפו של הסדר הנושים הן ניסיון לתקוף את הסדר הנושים "בדלת האחורית". המשיבים 1, הנאמנים לבצוע הסדר הנושים של מגה, עמדו על כך שקיבלת העירעור תוביל לקריסתם של הסדרי הנושים שאופן יישומם כבר החל והם בגדר "מעשה עשוי". אלון הרבוע הכחול וח.א.א טענו, לשיטתם מעבר לצורך, כי גם לגופן של טענות המבקשות אין מקום להעתר לבקשת רשות העירעור, ובמוקד ניצבה הטענה כי הלכה למעשה לא נפגעה כל זכות של המבקשות, לרבות זכות כלכלית, וזאת משום שבהסדר הפשרה הוסכם כי הנושים המשותפים יהיו זכאים ל- 100% מחובם המאושר.

...

תחילה דן בית המשפט בטענת המבקשות לפיה הן אינן בגדר "נושים משותפים" והגיע לכלל מסקנה כי יש לדחות את הטענה.

גם בענין זה הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את טענת המבקשות.

על רקע האמור, בחן בית המשפט המחוזי את טענות המבקשות כי הן לא באו בגדר "הנושים המשותפים" וכי בכל מקרה אין מקום להחיל את הוראות הסדר הפשרה עליהן, באספקלריה של בקשה לביטול פסק דין.

מסקנה זו של בית המשפט המחוזי מקובלת עליי במלואה.

לנוכח כל האמור לעיל, דעתי היא כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור וכך אציע לחבריי לעשות.

(לעניין זה ראה לדוגמא רע"א 154/18 לנדקו ישראל ייזום וניהול בע"מ נ' מועצה מקומית באר יעקב ( 15.3.2018); רע"א 3024/18 טי.אם.אף מדיה פורס שותפות מוגבלת נ' נחמני צפריר בע"מ (12.6.2018); רע"א 296/08 ארט-בי בערבות מוגבלת (בפרוק) נ' עיזבון המנוח ג' ליברמן ז"ל (5.12.2010); ע"א 6058/93 מנדלבליט ואח' נ' מנדלבליט פ"ד נא(4) 354; רע"א 1753/98 Bip Chemicals Ltd נ' גד כימיקלים בע"מ פ"ד נב(3) 334 ; רע"א 300/89 ולקו חב' לבניין ועבודות עפר בע"מ נ' החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ פ"ד מה(4) 497.

בהליך הפרטני המונח בפני, מקום בו עניינה של החלטת הבורר הוא במכירת הנכס היחיד והמהותי של החברה, ומקום בו בוטל במסגרת ההחלטה צו המניעה הארעי, ומשכך, יכולים רוכשי הקניון להשלים את ביצוע ההסכם ולהעביר את הזכויות באותו נכס, אני מוצאת לראות בהחלטה זו כ-"פסק ביניים", ומשכך, כזו אשר המבקשים רשאים להגיש ביחס אליה בקשת רשות ערעור.

לצד הנקוב לעיל,ולצד נקודת המוצא בהליך המשפטי על פיה המועד למתן סעד באמצעות בית המשפט הוא בסיום ההליך ובכפוף לתוצאותיו, היה עלי להוסיף ולתת את הדעת לנתונים הייחודיים של ההליך הפרטני, הטומנים בחובם שתי נקודות מרכזיות: 55.1 המדובר בבקשת רשות ערעור על החלטה אשר התקבלה במסגרת הליך בוררות, על כל המשמעויות, הסייגים והזהירות הנדרשת, בין היתר כמפורט בסעיף 29(ב) לחוק הבוררות.

בשולי הדברים אציין כי טענות ברקליס באשר להצדקה בכימות הנזק למבקשים על בסיס שיעור אחזקות של כל אחד מבעלי המניות בחברה, לא טענה היא, עת נבחנות סוגיית התועלת כמו גם החשיפה לנזק - ביחס לחברה עצמה ורק בהמשך לבעלי מניותיה, וממילא נושא חלוקת יתרת התמורה, ככל ותהא כזו, אינו נבחן אך על בסיס שיעור אחזקותיו של כל אחד מבעלי המניות, אלא כי מצטרפים לכך שיקולים נוספים לרבות אלו שעניינם סדרי קדימות בנשייה.

באשר להכרעה בבקשת רשות העירעור לגופה מוצע, כהסדר דיוני, כי יחול המתוה הבא: מקום בו תיתקבל הסכמת סאב טרמינל וברקליס כמפורט בסעיף א' לעיל, ובהנתן המשמעות המעשית של אותה הודעה - תידחה הבר"ע, תוך שמירת כלל טענות הצדדים כמפורט לעיל, אשר יתבררו בפני הבורר.

...

כפועל יוצא ומתוך ניסיון למצוא את אותה נקודת איזון בין מכלול האינטרסים והשיקולים, אני מורה בזאת כדלהלן : ברקליס וסאב טרמינל יבהירו בתוך 48 שעות האם ניתנת הסכמתם, יחד ולחוד, להפקדת הסך של 22 מיליון ₪ נוספים, מעבר לאלו אשר נקבעו בהסכם המכר ובהחלטת הבורר, בנאמנות, וזאת מייד ויחד עם הפקדת התמורה בהתאם להוראות הסכם המכר, ועד להכרעת הבורר במחלוקות נשוא הליך זה. יובהר לעניין זה כי אין בהחלטתי זו כדי לחייב את ברקליס או סאב-טרמינל בהפקדת סכום זה, ואולם ככל ותינתן ההתחייבות כפורט לעיל, בתוך 48 שעות, יינתן להתחייבותם זו תוקף של החלטה, שאז - לא יינתן צו זמני האוסר על מימוש ההתקשרות, ותוך שמובהר כי טענות כל הצדדים, שמורות להם.

בשולי החלטתי אציין כי אני ערה לעמדות הצדדים, כפי שהובעו בפני גם במסגרת הדיונים, בהתייחס לאפשרות קידומו של מתווה בדומה לזה הבא לידי ביטוי בהחלטתי דלעיל, לרבות התנגדות המשיבים, נוכח הסברה כי במקרה של הליך התמחרות, יכול והתמורה תהא גבוהה יותר מזו אשר הוצעה על ידי נקש או צים, נכון להיום.

המזכירות תתבקש להמציא העתק החלטתי זו לצדדים משימה לעיון בתוך 3 ימים.

בית משפט השלום בבאר שבע רע"צ 51909-02-15 וייס חוסיד אדריכלים ומתכנני ערים בע"מ נ' הפועלים בפני כבוד השופטת עירית קויפמן המבקשת וייס חוסיד אדריכלים ומתכנני ערים בע"מ המשיב בנק הפועלים בע"מ החלטה

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מירב גולדנר מיום 8/2/15 במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת (להלן: "החייבת" / "המבקשת"), להורות על שיחרור רכב וסגירת תיק הוצאה לפועל.

כך למשל, טענה המבקשת כי היה על הכונס לקבל את אישור רשם ההוצאה לפועל לפני ביצוע כל פעולה, ולכן משעה שהרכב שוחרר, היה על הכונס להגיש בקשה על מנת לתֹפסו שוב והכונס לא עשה כן. עוד טענה כי כונס הנכסים לא הגיש דו"ח תקופתי כל 120 ימים, ואם היה עושה זאת היה מתברר לרשם ההוצאה לפועל שהחוב נפרע זה מכבר ויש לסגור את תיק ההוצאה לפועל.

בנוסף, המשיב הכחיש את ההפרות הנטענות ובהתייחס לכך טען, כי צו הכנוס מעולם לא בוטל ועל כן הכונס היה רשאי להמשיך בהליכי המימוש; כי הכונס הגיש הודעה בדבר המשך הליכי המימוש בשל הפרת ההסכם; כי הכונס הגיש דוחות ועותק מהסדר הפשרה; כי מקום בו החייבת הפרה את ההסדר ולא תיקנה את ההפרות, אין לצפות מהכונס להגיש בקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל ולהפסקת הליכי המימוש; כי לא היה מקום להגיש בקשה לפתיחת תיק לצורך המשך הליכים, שעה שממילא התיק מעולם לא ניסגר; וכי כונס הנכסים הגיש דוחות בדבר הפרת ההסדר ויתרת החוב בתיק, וגם לאחר מכן לא שונתה החלטת רשמת ההוצאה לפועל.

ייצוגם המשותף של הנושה והכונס בהליך המשפטי, אינה הופכת אותם ליישות אחת רק בשל ייצוג זה. זכותם של בעלי דין להגיש תביעה נגד הכונס בעילת רשלנות אם נפגעו מפעילותו, ובכל מקרה אין קשר בין תביעה כזו לבין החובה לפרוע את חוב המשכנתא (השופטת י' שבח בר"ע (ת"א 1659/06) קביסה ציון ואח' נ' בנק עצמאות למשכן ופיתוח בע"מ, דינים מחוזי לו(5) 460)".

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, ובמסמכים שהוגשו לתיק, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

לאור כל האמור, טענה כי הכונס הפר הוראה מהוראות צו הכינוס אינה מעכבת את הליכי מימוש המשכון.

על כן אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד פר"ק 18975-05-16 אלון ריבוע כחול ישראל בע"מ נ' ח.א.א אקסטרה אחזקות בע"מ ואח' פר"ק 31163-01-16 לפני כבוד השופטת עירית וינברג-נוטוביץ בעיניין: פקודת החברות ובעניין: אלון ריבוע כחול ישראל בע"מ (בהסדר נושים), ח.פ. 520042847 מגה קמעונות בע"מ (בהסדר נושים), ח.פ 520036187 המבקשות: 1. בניני ישקו לבניין ומקרקעין בע"מ 2. הבאר של ישקו בע"מ ע"י עו"ד יהודה ברמי המשיבים: 1. אלון ריבוע כחול ישראל בע"מ 2. ח.א.א אקסטרה אחזקות בע"מ ע"י עו"ד רענן קליר 3. רו"ח גבריאל טרבלסי, עו"ד אהוד גינדס ועו"ד אמיר ברטוב (נאמנים לבצוע הסדר הנושים של מגה) (מבקשים בבקשה 147) 4. כונס נכסים רישמי תל אביב ע"י עו"ד גלי עטרון ועו"ד הילה פישלוביץ טייב פסק דין

רקע עובדתי בבסיס הבקשות עומד הסכם שכירות שנחתם ביום 11.10.00 בין המבקשת 1 לבין אלון הרבוע הכחול (להלן: "הסכם השכירות") ביחס לשטח מסחרי בקניון "הבאר" בראשון לציון למטרת הפעלת מרכול (להלן: "המושכר").

בהקשר זה יצויין, כי הסדר הפשרה אף הוצג באספות הנושים של מגה שהתקיימו ביום 26.5.16, בהן נכח ב"כ המבקשות ואף היתנגד להסדר הנושים, אולם גם במקרה זה, הסדר הנושים של מגה אושר, למרות היתנגדות המבקשות, אשר נימנעו מלהגיש בקשה לעיכוב ביצוע וערעור על פסק הדין המאשר את הסדר הנושים.

זאת, לצד פרסומים פומביים שביצעה אלון הרבוע הכחול בדבר ההסדר ומועד הדיון שנקבע בו, הכוללים גם פירסום פומבי באמצעות דיווחים מיידיים באתרי הרשות לני"ע והבורסה לניירות ערך.

...

מאחר שהכרעת הנאמנים ממילא אינה בבחינת "סוף פסוק" והיא נתונה לערעור בזכות, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשת המבקשות למנות בעל תפקיד חיצוני לבדיקת תביעת החוב.

לאחר שעיינתי בפסק הדין נושא הערעור בבית המשפט העליון, ובהתחשב במכלול התביעות התלויות ועומדות, הגעתי לכלל מסקנה כי אין להתיר את המשך ניהול הערעור בבית המשפט העליון, שכן עסקינן בערעור על פסק דין שניתן בתביעה כספית, לגביה נקבע על ידי בית המשפט המחוזי שהתובעת (המבקשת 1) לא הוכיחה את תביעתה על מרכיביה השונים, בעיקר בשל מחסור בראיות ואסמכתאות.

לפיכך, איני נעתרת לבקשת המבקשות למתן היתר להמשיך בניהול ההליכים המשפטיים השונים, ובכלל זה בהליך הערעור בבית המשפט העליון.