ביום 31.03.22 הגישו המערערים "בקשה דחופה והודעה בכתב" שאליה צורף "ערעור מינהלי בקשה בהולה לעיכוב ביצוע הרחקה". בקשה זו הוגשה בתיק רשות העירעור, ולכן החלטתי כי התיק הסתיים וכי לא ניתן להגיש את העירעור במסגרתו, אלא המערערים רשאים להגיש את העירעור בתיק חדש בכפוף לתשלום אגרה ופיקדון כדין, ולבקש סעד זמני לערעור וארכה ככל שלא יספיקו להגישו בתוך 14 יום בהתאם להחלטתי הקודמת.
בהקשר זה ביקשו המערערים לראות בבקשת רשות העירעור על החלטת בית הדין בצו הביניים כחלק בלתי נפרד מהערעור, להוכיח כי היא נשואה וכי נפלה קרבן לעוקץ מאכרים ועורכי דין.
לטענת הרשות לא נפל כל פגם בהחלטת בית הדין לעררים, וממילא לא הוגשה כל בקשה לאיחוד מישפחות בשל הנישואין הנטענים, וגם משום כך דין העירעור להדחות.
בתוך כך מונה הרשות את המעשים והפעולות הבאים: שהייה לא חוקית לאחר פקיעת רשיון הישיבה מיום 11.06.17 ועד יציאה מישראל ביום 21.01.18; כניסה לישראל ביום 29.12.19 בשם מישפחה שונה כדי להערים על הרשויות בישראל לאחר שסורבה כניסתה בפעם הקודמת; הגשת בקשה למקלט מדיני שנועדה להאריך את שהייתה בישראל ללא צורך כפי שהודתה בעצמה במסגרת הראיון לסגירת בקשת המקלט; דרכון המערערת הכיל אשרה מזוייפת שהודתה כי שילמה עליה 2,500 דולר, בנוסף להצהרת אמה בדבר תשלום 40,000 ₪ לאדם שהבטיח להעביר את התשלום לאיש ממשרד הפנים שיאריך את שהייתה בישראל שלא כדין (תצהיר שהוגש שוב בעירעור הנוכחי לאחר שב"כ המערערים ביקש לחזור מהנאמר בו בדיון בפני בית הדין לעררים); עבודה במשך כשנה בבית אבות באופן לא חוקי תוך שימוש באשרה המזויפת, ובנוסף תפיסת המערערת כשהיא "נימצאת עם מטופל" בחנות של אמה לפי ניסוח דו"ח הפעולה של יחידת האכיפה (אף כי המערערת טענה שלא קיבלה תשלום אלא רק סייעה בחנות); המשך שהייה בישראל לאחר שבקשה מכח החיים המשותפים נדחתה ביום 01.11.21 למרות שנדרשה לצאת מישראל, ואף שלא הגישה ערר על החלטה זו. בנוסף ציטטה הרשות מפסק הדין של בית הדין לגבי ההיתנהגות הבלתי חוקית המתמשכת השיטתית של המערערת שאינה לוקחת אחריות על מעשיה, אלא טוענת שהיתה קטינה במועדים הרלוואנטיים אף כי היתה בגירה במועד שינוי דרכונה וכניסתה האחרונה לישראל, ומאשימה שורה ארוכה של עורכי-דין ומאכרים שפנתה אליהם לעזרה, אף כי טענתה כי פעלה בתום לב מוקשת ביותר "בין היתר לאור תצהירה של אמה אשר צורף לערר, ממנו עולה מודעות של ממש לנסיונות לרכישת אשרה שלא כדין והצורך להשמיד ראיות מהמחשב, ולאור התכתבות עם עורכי דינה הקודמים של העוררת, בה מלינים העוררים על כך שעורכי הדין אמרו ש'יש להם קומבינות' אך לא עמדו במילתם". הרשות מוסיפה כי מלבד עשיית דין לעצמה, המערערת הסתירה מידע רלוואנטי מבית המשפט, וגם משום כך יש להורות על סילוק העירעור על הסף.
ולמעלה מן הדרוש – בנוסף לכך שאין לנקות את אחריותן של המערערת ואמה לפעולות הבלתי חוקיות שנעשו בשמן, לבקשתן, הן מיצטברות לפעולות שעשו בעצמן – לרבות הכניסה לישראל בתרמית והעבודה במשך שנה במסגרת אשרה מזויפת (אף בהיתעלם מהשאלה, האם המערערת עבדה או לא עבדה או עבדה פעם אחת במכון היופי של אמה), שגם אותן לא נעשה כל ניסיון להסביר או להצטער עליהן, אלא כל הטענות הן בבחינת אמתלות הנסוגות מלקיחת אחריות על מעשיהן שלהן ועל מעשי מי שנשלחו מטעמן גם יחד.
...
אין לאפשר לקושי הנוכחי של המערערים להתמודד עם תוצאות מעשיהם לגבור על התנהלותה הבלתי חוקית של המערערת, וכמו כן לא ניתן לדון בבקשה שמעולם לא הוגשה.
יתרה מכך, אף בערעור לא מצאתי הצדקה, קודמת או חדשה, להיעתר לבקשת המערערים להמשיך בהליך אשר טרם נולד.
סוף דבר
לאור כל האמור הערעור נדחה, פסק דינו של בית הדין לעררים נותר על כנו.
