בקשת רשות ערעור על אי התרת הגשת ראיות בעדות ראשית

בבית המשפט העליון רע"א 3137/24 לפני: כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המבקשים: 1. מ.י. שחם נדל"ן בע"מ 2. גביש שחם פיתוח ובניה בע"מ 3. עו"ד מעיין בכר 4. ליאור חן נ ג ד המשיבה: ברקן אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית של משקי חרות בית"ר בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ח' מאק-קלמנוביץ) מהימים 14.2.2024 ו-26.2.2024 בת"א 34971-11-21 בשם המבקשים 2-1 ו-4: עו"ד אביחי ורדי בשם המבקשת 3: עו"ד גיורא בן-טל; עו"ד עדי יוגב ][]החלטה

ביום 30.1.2024 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה "לצרוף תצהירי תשובה משלימים" מטעמם, בגדרה ביקשו להתיר להם להגיש תצהירים משלימים של מר קיריל אלנברג, המהנדס הראשי מטעם שחם, ושל אינג' עבד אללטיף אבו חיט, מתכנן מערכת הביוב בפרויקט – אשר תצהיריהם הוגשו על-ידי המבקשים ביום 12.12.2022.

עוד נקבע כי עיקר הראיות הנוגעות להשלמת העבודות של קו הביוב המזרחי לא הובאו על-ידי המשיבה, אלא על-ידי המבקשים, שחקרו בהרחבה את העד תומר אברהמי בנושא ובקשו מיוזמתם צו להמצאת התכניות המאוחרות – כך ש"אין מדובר בבקשה של בעל דין להגיב לראיות מפתיעות שהביא הצד שכנגד, אלא שב"כ [המבקשים] הם שיזמו את הגשת הראיות ואת חקירת העד, ועתה הם מבקשים להביא ראיות נוגדות".

התרת הגשתן של חוות דעת מומחה, מחייבת מתן היזדמנות לצד שכנגד להגיש חוות דעת נגדית מטעמו, ולעיתים גם ראיות נוספות שנועדו להיתמודד עם העובדות הנטענות בחוות הדעת.

טענתם כי הצורך בחוות הדעת עלה בעקבות "ראיות מפתיעות" מטעם המשיבה נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי ולא נמצא טעם להתערב בקביעתו זו. צדק בית המשפט המחוזי גם בקביעתו כי תרומתן של הראיות החדשות לבירור המחלוקת אינה ברורה, מקום שביצוע חיוביה של שחם נבחן על יסוד התכניות המקוריות ולא על יסוד התכניות המאוחרות.

...

בהחלטתו מיום 14.2.2024 – היא ההחלטה העומדת במוקד הבקשה שלפניי – דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים לצירוף תצהירים משלימים, בקבעו כי "לא שוכנעתי כי מתקיימות נסיבות כה חריגות המצדיקות הגשת ראיות נוספות בעיצומה של שמיעת הראיות. במיוחד כשהדבר יחייב גם מתן זכות תגובה לתובעת, ויביא להארכה וסרבול משמעותיים. לפיכך הבקשה נדחית". בעקבות החלטה זו, הגישו המבקשים "בקשה לביטול החלטה ולמתן זכות תשובה", הפעם תוך תמיכתה בתצהיר, בה ביקשו לבטל את החלטת בית המשפט מיום 14.2.2024 וליתן להם זכות להשיב לתגובת המשיבה.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

השופטת יעל אנגלברג שהם לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב-יפו (השופט ד"ר יצחק לובוצקי; ב"ל 30512-07-10; החלטה מיום 12.8.2013), שבמסגרתה נדחתה בקשת המבקשת להגיש תצהיר משלים בעקבות חוות הדעת המשלימה של המומחה הרפואי שמונה לחוות דעתו באשר לפגיעתה בגב התחתון.

תביעת המבקשת התבררה בבית הדין ובמהלכה הגישה המבקשת תצהירי עדות ראשית, נשמעו ראיות הצדדים ולאחר מכן, על סמך עובדות שהוסכמו בין הצדדים, מונה ד"ר נ' בלומברג כמומחה מטעם בית הדין (להלן - "המומחה הרפואי").

המבקשת מוסיפה וטוענת כי דחיית בקשתה עלולה לגרום לה נזק בלתי הפיך, שכן העובדות לגבי משקל הקלסרים לא יעמדו בפני בית הדין ומנגד בהתרת הגשת התצהיר המשלים יש משום הצגת התמונה המלאה מבלי לפגוע בזכויות המשיב.

...

לפיכך, ומכוח הסמכות הקבועה בתקנה 82 האמורה, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור.

הכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, לרבות ההחלטה שביסוד הבקשה, וכן בתגובות הצדדים, מצאנו כי דין הערעור להתקבל.

בנסיבות אלה, משמטרתו של בית הדין היא להגיע לבירור אמיתי ומלא של העובדות השנויות במחלוקת בין הצדדים; משעולה כי עד למתן חוות הדעת המשלימה לא היו הצדדים ערים לחשיבות הנתון של המשקל המדויק של הקלסרים, אף שכאמור לא הייתה מחלוקת כי מדובר בקלסרים כבדים וכי המבקשת נהגה להרים מספר קלסרים בבת אחת; ומתוך איזון בין זכויות הצדדים, בין היתר בהתחשב בכך שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי - מצאנו כי יש לאפשר למבקשת להבהיר ולהשלים את ראיותיה בעניין משקלם המדויק של הקלסרים, תוך שמירת זכותו של המשיב לבחון את גרסת המבקשת.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור מתקבל.

לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים ובטרם נקבע מועד לשמיעת הראיות, הגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי בקשה לתקן את כתב הגנתן ולהגיש חוות דעת רפואית נוספת של ד"ר ליטל גורדין קופילוב, מומחית בתחום קרדיולוגיית ילדים (להלן: המומחית).

הבקשה דנן לטענת המבקשות, בנגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי, הפסיקה מגלה גמישות בכל הנוגע להתרת הגשת ראיות בשלבים מאוחרים.

המבקשות טוענות גם כי לא עלה בידיהן להגיש את חוות הדעת הנוספת קודם לכן, שכן בדיקת האקו בה צוין כי ה- VSD "גדול" הועברה לידיהן רק לאחר שהגישו את חוות הדעת מטעמן, ורק במסגרת תצהירי העדות הראשית של המשיבים.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות העירעור ובתשובות לה, נתתי לצדדים היזדמנות לטעון בעיניין החלת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ושוכנעתי כי לא ייפגעו זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לאמור בתקנה זו, החלטתי לידון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על-פיה.

...

בנסיבות אלה, כך נקבע, יש לדחות את הבקשה.

אשר על כן, אני מורה על ביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי.

המבקשות ישלמו למשיבים הוצאות בסך של 5,000 ש"ח בגין ההוצאות שיגרמו להם כתוצאה מתיקון כתב ההגנה.

סוף דבר – הערעור מתקבל.

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בפ"ת (כב' הש' ע. יוסף –קוזין) מיום 8.2.17 במסגרתה הורה בית המשפט כי אין מקום להתיר למבקש לזמן כעדים מטעמו את הגב' אלה שמלוב, מנהלת המטבח של המשיבה 1 (להלן- הישיבה) ומר מוטי מילר, מורה ספורט בישיבה.

לטענת המבקש טעה בית משפט קמא באי התרת זמונם של העדים עניין המהוה סטיה באופן חד מהמדיניות המשפטית הליבראלית המתירה צירוף ראיות אף בשלבים מאוחרים של הדיון בפרט לאור קביעתו של בית המשפט כי עסקינן בראיות מהותיות.

בית המשפט דחה באותה ישיבה את בקשות ב"כ המבקש וממילא הגשת בקשה נוספת לזימון עדים נוספים דומה לבקשה לעיון חוזר אשר המועד על הגשת ערעור או בר"ע בעיניינה הוא ממועד החלטת בית המשפט המקורית.

העובדה שבית משפט קמא עשה שימוש בסמכותו להורות על הגשת תצהירי עדות ראשית אינה משנה את סדר הבאת הראיות לפיכך אין מקום להתיר למבקש להגיש כעת תצהירים נוספים למרות שתצהירי המשיבים כבר הוגשו.

...

דין הערעור להתקבל.

בית-המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל -דין, ובנסיבות מסוימות, אף כאשר הגשתה מתבקשת בשלב הערעור (ראו תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984), ובוודאי נכונים הדברים בעניין דנן בו הליך ההוכחות טרם החל.

כיוון שכך הערעור מתקבל באופן שיותר זימון העדים המבוקשים ע"י המבקש ואולם זאת כנגד תשלום הוצאות משפט בסך 2500 ₪ למשיבים 1-2 יחדיו ו2500 ₪ למשיבה 3 .

בבית המשפט העליון ע"א 10763/05 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים: 1. יורם חכם, עו"ד 2. עובדיה גולסטני נ ג ד המשיבים: 1. אלי סיאג 2. ישעיהו חשכורי 3. חברת פרידמן חכשורי חב' לבניין בע"מ ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ד' מארק-הורנצ'יק) מיום 8.11.05 שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 12214/05 בשם המערערים: עו"ד גור עמרם ][]החלטה

החלטה זו באה בעקבות בקשות חוזרות ונישנות של המערער לוודא כי דברים שנאמרו בעדות נרשמו בפרוטוקול הדיון.

ראשית יש לציין כי בכל הנוגע להחלטות מיום 8.8.05, לרבות ובעיקר ההחלטה שהורתה למערער לעמוד מול מסך המחשב למשך כל הדיון, הגישו המערערים בקשת פסלות כבר במועד הדיון, בקשה אשר נדחתה בהחלטה מפורטת ומנומקת של בית המשפט.

אשר ליתר טענות המערערים, בדבר דחית הבקשה לצוו מניעה, אי התרת הגשת תצהיר, החיוב בהוצאות, נטל הבאת הראיות וכו', גם אם אתעלם מהשיהוי בו הן נגועות, הרי שטענות אלה מכוונות כנגד החלטות דיוניות ומשפטיות שקבל בית המשפט בהליכים.

הלכה היא כי אי שביעות רצונו של צד להליך מהחלטות שנתקבלו בעיניינו אינה מקימה עילת פסלות וכי הדרך לתקיפת החלטות אלה היא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור-על פי סדרי הדין (ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 3086/02 הדני נ' הבנק הבנלאומי הראשון בע"מ (לא פורסם); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם)).

...

לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

גם אם אתעלם מחוסר הפירוט בבקשת הפסילה ואסמוך החלטתי על טענות המערערים במסגרת הערעור, בו הם מפרטים מהו אותו עניין אישי בגינו הם סבורים כי בית המשפט נוקט משוא פנים כלפי המערער ולקוחותיו, דין הערעור להידחות.

אשר על כן, הערעור נדחה.