בקשת רשות ערעור על אי הכרה בליקוי בברך כנזק מעבודה

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופט טל גולן; ב"ל 27887-09-23) במסגרתו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הועדה) מיום 20.7.23.

הועדה נימקה את החלטה כך: "הוועדה עברה על המסמכים שבתיק, כאשר מנגנון החבלה המוכר הוא כאבים בגב בעת התכופפות להרמת רמפה, לאחר הארוע אובחנה היצרות של התעלה המותנית ולא בוצעו טיפולים ספציפים לגב שבו יש שינוי נווני רב שנים מלפני התאונה הנדונה, ועיקרו במפרקים האחוריים כולל ספונדילוליסטזיס נווני. לפי האישור שהוגש מהאורטופד המטפל מיום 2.1.2020, בבסיס הטענה להחמרה נרשם בס[ע]יפא "בזמן האחרון הכאבים התגברו, מוסר על אי שליטה במתן שתן ויציאות". בכרטיסו הרפואי אישור מגסטרואנרולוג מתאריך 18.12.2017 (שנה אחרי הארוע) ואורולוג מיום 13.12.2017, אשר מזכירים כריתת ערמונית ועיסוק אבנים בשופכן ונשלח למרות הטענה של טמזמוס לקולונוסקופיה סקר ופיזיותרפיה של ריצפת האגן.

דברי המבקש תועדו בפרוטוקול הועדה כך: "לקוח: נפגעתי בגב והכירו בי 10% נכות במק[ב]יל עשיתי בדיקות EMG וגילו שיש לי פגיעה עצבית. אני סובל מכאבים שמפריעים לי בחיי היום יום (גב) מפריע לי בעבודה, מפריע לי בלילה, לא ישן. בגלל הפגיעה העצבית יש לי זרמים ברגליים ובלילה מגיע עד כדי רעידות. בנוסף יש לי בעיה בסוגרים (אי שליטה על צואה ושתן) ובעיות בתיפקוד המיני.

מימצאי בדיקתה תועדו בפרוטוקול כך: "בבדיקה נוירולוגית – מתהלך ללא צליעה ועזרים, הולך על עקבים ובהונות וכן על בסיס צר ללא גוון מיילופטי לדבריו מרגיש את המנח בריצפה, כיפוף קדמי מגיע עד הבירכיים, הטיה סיבוב ויישור עם כאב בקצה הטווח. יושב על ספת הבדיקה ומעביר את ידיו לברכיים, מיקוש הגב התחתון מזהה לורדוזיס שמורה ללא ספזם וקיום כאב כחגורה בגב התחתון. בעת המעבר לשכיבה הכאב לא משתנה. הרמת רגל ישרה, סימן לסג שלילי, עובר 70 מעלות ללא שנוי בעת כיפוף הירך והברך. אין הפרעה בכח הגס בכל קבוצות השרירים, אין הפרעה בקונוס, החזרים הופקו שוים, אין החזרים פתולוגיים, מוסר על קרינת הכאב יותר בקדמת הירך, ברך ושוק ימין שלא בהתאם לפיזור האנטומי. תפקודים גבוהים, שמורים." מסקנות הועדה תועדו בפרוטוקול הועדה כך: "הועדה תתייחס למסמכים החדשים שהוצעו [כך במקור – א.א.] בטענת החמרה כאשר הקביעה הראשונית היא שמבחינת תנועתיות הגב התחתון אין זהוי של הגבלה מעבר לנקבע (הגבלה קלה) ואין סימני גירוי שורשי כלל. מכיוון שהוגשו מסמכים חדשים שלא היו בבסיס החלטת דיון ההחמרה מ-2/2022 – הוגשו מסמכים מ18.12.22 ו- 30.12.22 הועדה תתייחס לכך כשיומצאו שאר המסמכים לעניין הבירור הגסטרואנתרולוגי ואורולוגי." הועדה לא סיכמה את מסקנותיה במועד זה אלא החליטה לעצור את הדיון עקב מורכבותו ולשבצו כתיק בודד בועדה.

בית הדין הפנה בפסק דינו להחלטת הועדה לפיה לא אובחן נזק לחוט השידרה ולשורשים וכי המבקש לא טופל ספציפית בגב, וכן לכך שאין תעוד רפואי על הפרעה בעצבוב הסוגרים.

הכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות העירעור, בתיק האיזורי ובכלל החומר שבתיק, נחה דעתי כי דין בקשת רשות העירעור להדחות, גם ללא תשובת המוסד, להלן אפרט את טעמיי: בתביעת ההחמרה השנייה, בדומה לתביעת ההחמרה הראשונה, ביקש המבקש לייחס את הליקוי הנורולוגי ממנו הוא סובל – הפרעה בסוגרים, להחמרת מצב הנובעת ממצבו האורתופדי.

...

הכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתיק האזורי ובכלל החומר שבתיק, נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, גם ללא תשובת המוסד, להלן אפרט את טעמיי: בתביעת ההחמרה השנייה, בדומה לתביעת ההחמרה הראשונה, ביקש המבקש לייחס את הליקוי הנוירולוגי ממנו הוא סובל – הפרעה בסוגרים, להחמרת מצב הנובעת ממצבו האורתופדי.

ועל כן בהעדר פגם מהותי לא ראיתי ליתן הוראות בעניין זה. בשים לב לכך שבתיק מצוי מידע רפואי אודות המבקש, אני מורה בזאת כי שמו של המבקש ייאסר לפרסום, וזאת מכוח סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד -1984.

סוף דבר - דין בקשת רשות הערעור להידחות.

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת מירב קליימן; ב"ל 48638-08-21), בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ניידות) (להלן - הועדה) מיום 11.7.2021, אשר הותירה על כנה את החלטת הועדה הקודמת בעיניינו, לפיה למבקש מוגבלות בניידות בשיעור 50% לפי פריט ליקוי ג.3 לתוספת א' להסכם בדבר גימלת ניידות (להלן – רשימת הליקויים ו- הסכם הניידות, לפי העניין).

הועדה ביססה החלטתה על כך שהמבקש אינו סובל משיתוק ספסטי, בנגוד להוראת פסק הדין המחזיר והגם ששיתוק ספסטי אינו תנאי נידרש להכרה בדרגת מוגבלות בניידות לפי פריט ליקוי א.2.

בקשת רשות העירעור בבקשת רשות העירעור טוען המבקש כי נפלו מספר פגמים בעבודת הועדה המצדיקים מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין, לחילופין השבת עניינו לועדה בהרכב אחר ולחילופי חילופין, להשיב את העניין לועדה בהרכבה הקודם.

בבדיקתה מיום 23.7.2020 מצאה הועדה כי המבקש "מסוגל להזיז את אצבעות כף רגל שמאל, פרט לכך, אינו מסוגל להזיז את כף הרגל, את השוק ואת הירך, לא כיפוף פנימי ולא חצוני". הועדה הייתה ערה למסמכים הרפואיים שהמציא המבקש בציינה כי "מהמסמכים בתיק נימצאו מספר אבחנות של המיפרזיס/המיפלגיה, פולינוירופאתיה וניורופתיה". לאחר בדיקתה קבעה הועדה כי "השיתוק של פלג גוף שמאל הוא אינו שיתוק ספסטי" מפני ש"אין בבינסקי, אין קלנוס, אין החזרים, קיימת סימטריה בקרתוזיס בין 2 כפות הרגליים", וכי אין מדובר "בשיתוק של פלג גוף כתוצאה מנזק במערכת העצבים ההיקפית". שכן, במקרה זה "אמור להמצא אחד או יותר מהבאים: אטרופיה, דילדול שרירים חמור של קבוצת שרירי גפה תחתונה שמאלית". עוד קבעה הועדה בהתכנסותה מיום 23.7.2020 כי "אין הסבר לקרתוזיס סימטרי בכפות הרגלים כשהגפה התחתונה השמאלית כביכול לא בשימוש". הועדה קבעה את אשר קבעה לאחר שבדקה את המבקש והגיעה לממצאים שונים מאשר אלו שבחוות הדעת מטעם המבקש.

המבקש צירף לבקשתו פרוטוקול של וועדת נכות כללית מיום 24.6.2003, אשר קבעה למבקש נכות כללית בין היתר בגין "המיפלגיה חלקית", לפי פריט ליקוי 29(1)(א)(III) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן - התקנות) בנוסחן הקודם, ובגין קשיון בברך לפי פריט ליקוי 48(2)(ג).

...

חוות דעת מטעם המבקש אינן מחייבות את הוועדה אולם במקום בו הוועדה אינה מקבלת את חוות הדעת מטעם המבקש, עליה לנמק את חוות דעתה החולקת בזיקה לפירוט ולהנמקה שבחוות הדעת המונחת בפניה ובכלל ל"נתח את חוות-הדעת הרפואית אשר בפניה, להצביע על הנראה בעיניה כטעות בחוות-דעת, ולנמק שלילת מסקנה שבחוות-הדעת"[footnoteRef:5].

קביעת ממצאים רפואיים העומדים ביסוד החלטת הוועדה, היא עניין רפואי המצוי בסמכות הוועדה, אשר בית הדין לא יתערב בו. משכך, אף אין בידי לקבל את טענות המבקש כי יש להעדיף את עמדת הגורם המטפל על פני עמדת הוועדה.

סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית.

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי באר שבע (השופטת רחל גרוס; ב"ל 9205-02-22) שבו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הועדה) מיום 15.12.2021.

התאונה הוכרה על ידי המוסד כתאונת עבודה.

" הועדה קבעה למבקש נכות רפואית בשיעור של 0% בגין הליקוי בקרסול ימין, לפי פריט ליקוי 32(5)(א), שעניינו "פגימה בעצב TIBIAL הפרעה תפקודית קלה – חולשת פלנטרפלקסיה בדרגה 4/5" ובשעור של 5% בגין הליקוי בברך ימין, לפי פריט מותאם - פריט ליקוי 48(2)ז(Í), שעניינו "נזק במנסקוס בצורה קלה". פסק דינו של בית הדין האיזורי המבקש ערער על החלטת הועדה לבית הדין האיזורי.

...

טענת המבקש כי נכותו חמורה יותר מזו שנקבעה לו על ידי הוועדה, היא טענה רפואית מובהקת המצויה בסמכות הוועדה ואין בסמכותו של בית הדין להידרש לה. דינה של טענת המבקש בנוגע לבדיקת ה-MRI להידחות.

מכאן שאין בידי לקבל את טענת המבקש בדבר אי התאמת מצבו לפריט הליקוי שהותאם לו. התאמת פריט ליקוי למצב רפואי כמו גם החלטת הוועדה על התאמת פריט הליקוי במחצית למצבו של המבקש, מצויה בסמכות הוועדה, בהתאם לסעיף 14 לתקנות.

טענת המבקש בעניין זה חותרת תחת שיקול דעתה המקצועי - רפואי של הוועדה ובית הדין לא יתערב בה. אף אין בידי לקבל את טענת המבקש כי הוועדה לא התייחסה לממצאי בדיקת ה-MRI.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת אסנת רובוביץ-ברכש; ב"ל 70482-03-22) בו נדחה עירעורו של המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הועדה) מיום 27.1.22, אשר היתכנסה בעקבות פסק דין מחזיר.

בדיקתה תוארה בפרוטוקול כך: "הוועדה עיינה בתעודת שיחרור מלר"ד 'מאיר' מ-4.5.17 - יום הפגיעה. מצוין חבלה בברך שמאל. צלום מפורט ללא חבלה גרמית. הועדה עיינה בסיכום אישפוז מבי"ח מאיר מ-1.8.18, מצוין ארתוסקופיה בברך שמאל. אין פרוט מימצאי הניתוח. הוועדה עיינה בMRI ברך שמאל מ-26.2.17 שפורש רצועות צולבות שמורות, רצועות קולטראליות שמורות, קרע אורכי במנסקוס הפנימי. ללא שינויים מלשד המבנים הגרמיים בבדיקה ברך שמאל. ללא נפיחות. ללא נוזל חופשי. ללא דילדול שרירים. טווח תנועה, אפס מעלות בשכיבה. כפוף תשעים בישיבה. יציבות צדדים שמורה באפס ובשלושים מעלות. לכמן שלילי. מבחן מגרה קדמי ואחורי שלילים." הועדה לתום זמניות סיכמה מסקנותיה כך: "המצב סופי. לאחר כריתת קרע במנסקוס הפנימי בברך שמאל. בבדיקתו, ללא נוזל חופשי. ברך יציבה. לא נותרה נכות עקב הפגיעה. הועדה עיינה בחווד דר מוסטפא 18.07.19 לעניין נכויות שקבע לגבי פגימות שלא הוכרו. לא מתייחסת. לגבי נכות שנקבעה לגבי ברך שמאל, בדיקתו בועדה תקינה, אין מקום לקביעת נכות." לבסוף, הועדה לתום הזמניות קבעה למבקש נכות יציבה משוקללת בשיעור 14.5% בגין חבלה בברך (0%), הפרעת היסתגלות (10%) וכאבי ראש (5%), מיום 1.7.19 ואילך.

משבקשת רשות העירעור סבה על הליקוי בברך יפורט להלן רק הנוגע לליקוי זה. בין היתר, קבעה הועדה למבקש נכות צמיתה בשיעור 0% לפי פריט ליקוי 48(2)(ז)(III) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן - התקנות), שעניינה "מצב לאחר הוצאת המיניסקוס ללא הפרעות תפקודיות". על החלטה זו הגיש המבקש ערר לועדה.

פירוט הליקויים מפי המבקש ובא כוחו תוארו בפרוטוקול הועדה כך: "מפנה לנימוקי הערר, לחו"ד ד"ר עופר זקס וד"ר מוסטפא. מסמכים עדכניים מ 08/01. מדברים על 2 דברים: ברך שמאל ותקנה 15. מנגנון הפגיעה - החליק עם פיסוק רחב ובירכיים פנימה. נפגע בברך שמאל. עבר ארתרוסקופיה. תעוד רפואי לכל אורך הדרך על כאבים, קליקים, רגישות, מקבל טפול של זריקות לברך. הולך עם אביזר הליכה, מקל או קביים כי הבירכיים נתקעות אחת בשנייה ונופל. אין שינוי במצב לפני ואחרי הניתוח. תקנה 15 - מאז התאונה לא חזר לעבודה. גם אם מתייחסים למה שכן הכירו בדרג ראשון לנכות הנפשית, הוא אח סיעודי שצריך הרבה סבלנות, הוא לא ישן טוב בלילה ועייף ביום. אם נצרף את הנכות של הברך זה מפריע לו לעבוד ולכן יש מקום לבדוק נושא תקנה 15. מפנה למימצאי הרופאים בחוו"ד ולגבי בדיקת MRI." הועדה בדקה את המבקש ותיארה את בדיקתה כך: "תלונות של רגישות בברך שמאל לאחר חבלה. במסגרת המעקב בוצע MRI ברך שמאל בתאריך 26/08/17 אשר הדגים שינויים בצקתיים בגומה האחורית המתאימה לקרע בעבר של ציסטה ע"ש בייקר, אי סדירות של הסחוס הפטלופמוראלי, רצועות תקינות. MCL עם מבנה וסקולארי - מלפורמציה. המיניסקוס הפנימי הודגם קרע אורכי המערב את הגוף והקרן האחורית עם הווצרות ציסטה מיניסקאלית קטנה. בבדיקה: ברך שמאל - אין חום מקומי. אין תפליט. יישור מלא. כיפוף 140 מעלות. יציבות קידמית אחורית וצידית שמורה. אין דילדול שרירים. תלונות של כאבים בסוף יישור." הועדה סיכמה את מסקנותיה כך: "הועדה מקבלת את הערר וקובעת נכות צמיתה בשיעור 5% בגין רגישות בברך בסוף, יישור של הברך השמאלית, ללא הפרעה ביציבות וללא הגבלה בתנועות. לציין שענין הציסטה ע"ש בייקר והממצאים אינם תוצאה של [ש]חיקה ניוונית ואינם קשורים לחבלה טראומטית. הועדה עיינה בחוו"ד המצורפות של ד"ר יאסין מתאריך 18/7/19 וד"ר זקס מתאריך 10/7/18, אך אינה מקבלת מסקנותיהן כי לא מצאה את המיגבלות המתוארות בחוו"ד ובודאי לא התרשמה מנעילת ברך ולא מצאה תעוד לפגיעה כזו ברישומים." בהתאם למסקנותיה, קבעה הועדה למבקש נכות צמיתה בשיעור 5% לפי לפריט ליקוי 35(1)(א) לתוספת לתקנות מותאם, שעניינו "ארטריטיס רבמטואידית או ניוונית, אין השפעה על כושר הפעולה הכללי ואין הגבלה בתנועות". על החלטה זו ערער המבקש לבית הדין האיזורי.

הליקוי שהוכר על ידי המוסד הוא "חבלה בברך" ללא היתייחסות לנזקים פנימיים אלה או אחרים בברך, ומכאן שאין בהחלטת הועדה משום שלילת קשר סיבתי, אלא התאמת פריט ליקוי למצבו של המבקש, כפי סמכותה[footnoteRef:1].

...

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת אסנת רובוביץ-ברכש; ב"ל 70482-03-22) בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הוועדה) מיום 27.1.22, אשר התכנסה בעקבות פסק דין מחזיר.

הוועדה קבעה כי הקרע הינו ניווני ונוצר מפגיעות חוזרות ונשנות אך לא נימקה כיצד הגיע למסקנה זו. בנוסף, הוועדה התעלמה מנסיבות התאונה, ולא נתנה מספיק משקל לתיק הרפואי, והתייחסה לתלונות שהמבקש לא העלה כגון נעילת ברך.

] אין בידי לקבל את טענת המבקש כאילו בהחלטתה השנייה חידשה הוועדה חידוש בנוגע למיניסקוס.

דין טענות המבקש ביחס להתעלמות הוועדה מבדיקת ה-MRI וממסמכים רפואיים נוספים להידחות.

סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית.

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי ירושלים (השופט עמי רוטמן; ב"ל 41045-11-23) במסגרתו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הועדה) מיום 14.11.23, אשר קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המבקש.

התאונה הוכרה על ידי המשיב (להלן - המוסד) כתאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

הדרג הראשון קבע כי החל מיום 1.7.22 למבקש נכות צמיתה בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 48(2)(ב) מותאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן - התקנות), שעניינו "אי יציבות של הברך, אחורית קידמית עם התעקמות הברך תחת כובד משקל הגוף". לשלמות התמונה יובאו להלן מסקנות הדרג הראשון: "מצב לאחר חבלת ברך שמאל, בבדיקת MRI – קרע חלקי של ACL, בבדיקה ללא סימני אי יציבות, נותר[ה] נזק קל לברך, עבר ארטרוסקופיה -HOUSE CLEANING בלבד." ביום 25.6.23 הגיש המבקש למוסד תביעה לדיון מחדש לפי תקנה 36 לתקנות (להלן - תביעת החמרה).

...

באישור ההחמרה מיום 15.6.23 שניתן על ידי ד"ר איגור מנילוב וצורף לתביעת ההחמרה נכתב כך: "לאחר שעיינתי במסמכיו/ה הרפואיים, ובהשוואה לממצאים המתוארים בדו"ח הוועדה הרפואית מיום 23/08/2022, אשר קבעה את דרגת נכותו/ה עקב תאונת עבודה מיום: 07/07/2021 הגעתי למסקנה כי: חלה החמרה בפגימה כמפורט להלן: יש סיבה רפואית מוצדקת לזמן את הנ"ל לוועדה רפואית בביטוח לאומי לדיון על החמרת מצב רפואי בעקבות פגיעה בברך שמאל כתוצאה מתאונת עבודה בשנת 2021. לצורך הוכחה על החמרת מצב הוצגו

הכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור שבפני, בפסק הדין האזורי ובכלל החומר שבתיק, אני סבור כי דין בקשת רשות הערעור להידחות ביחס להחלפת הרכב הוועדה וביחס להרכב הוועדה ואילו ביחס לשאר טענות המבקש, נדרשת תגובת הצדדים להצעת בית הדין.

להלן יפורטו הטעמים העומדים ביסוד החלטתי לדחייה: אשר להחלפת הרכב הוועדה - לפי ההלכה, דרך המלך במקרה בו נפלה טעות בעבודת הוועדה, הינה השבת עניינו של המבוטח לוועדה בהרכבה הקודם.