בקשת רשות ערעור על אי גילוי דו"ח חקירה פנימי

בית הדין האיזורי בהחלטה מיום 15.8.2021 – ההחלטה מושא בקשת רשות העירעור - דחה את הבקשה לעיון חוזר, וקבע כך: "ראשית, מקובלת עלי עמדת הנתבע כי מדובר במסמכים המהוים היתייעצות פנימית. בהקשר לזאת, התובעת משליכה יהבה על פסק דין רוזן (בר"ע 321115-09-20 רוזן נ' המוסד לביטוח לאומי (5.4.21)) בו עמד בית הדין הארצי על הצורך בקיום הליך גילוי נרחב. אולם, פסק הדין בעיניין רוזן מכיר בקיומם של חריגים לכלל הגילוי המצדיק את אי גילויים ובהם מסמכים המהוים היתייעצות פנימית ועל כן אין בידי לקבל את עמדתה בהקשר זה;

גם פסקי הדין אליהם הפניתה התובעת בתגובות מאוחרות יותר אינן תומכים בעמדתה שכן הן בעיניין סורני והן בעיניין גריבובסקי דובר על גילוי של בדו"חות חקירה והקלטות שאינם בנמצא בעניינינו.

עוד אציין כי גם פסק דין רוזן אליו הפניתה התובעת, קובע כי יש לעניין חובת הגילוי יש להבחין בין מצב שבו יתכן שבידי המוסד ראיות שאין בידי התובע בעקבות שאלונים שהופנו למעסיק או חקירה שנערכה אצלו- שאז אין הצדקה שלא לגלות לתובע את כל מימצאי החקירה לבין "תביעה שבה שנוי במחלוקת עצם היתרחשות ארוע תאונתי, שלגביה ככלל בידי המבוטח ולא בידי המוסד המידע בנוגע לעצם היתרחשות הארוע התאונתי ואופן התרחשותו" כפי המתקיים בעניננו.

ראשית נותרה על כנה ההחלטה כי הבקשה תדון בפתח ישיבת ההוכחות ולא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטה זו. זאת ועוד ומבלי למצות, אציין כי בהחלטה מיום 12.3.2020 נקבעו הפלוגתאות בהליך והמבקשת לא הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו. יתירה על כך, המבקשת נדרשה בהחלטה מיום 12.3.2020 להגיש את תצהיריה עד ליום 1.5.2020 אולם רק ביולי 2020 הגישה את הבקשות הדיוניות (גילוי מסמכים, מחיקת סעיפים מכתב ההגנה).

...

ביום 12.3.2020 ניתנה החלטת השופטת (בדימוס) שרה מאירי בה נקבע כי "...התיק יועבר להוכחות בשאלת קיומה של תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה/מחלת מקצוע בעבודת התובעת ובשאלת הקשר הסיבתי בין תשתית כאמור אם תוכח, וליקוי/מחלת התובעת כנטען בכתף ימין. התובעת תגיש כל תצהיריה עד ליום 1.5.20...". ביום 12.7.2020 הגישה המבקשת בקשת ארכה להגשת תצהירים, בקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה ובקשה לגילוי מסמכים ספציפיים: התשתית העובדתית שנקבעה על ידי פקיד התביעות; השאלות שהועברו לד"ר אדיר גלוקמן היועץ הרפואי לפקיד התביעות ואשר על בסיסה נדחתה התביעה; חוזר מטעם המוסד "נוהל טיפול בתביעות בגין מחלות הנגרמות עקב תנא עבודה". ביום 26.2.2021 ניתנה ההחלטה הבאה: "לאחר עיון בבקשה ולמחיקת סעיפים מכתב ההגנה כמו גם לגילוי מסמכים ספציפיים, אני קובע כי בקשה זו תידון ע"י המותב בפתח דיון ההוכחות (לצורך כך מתבקש ב"כ הנתבע להגיע לדיון כשבאמתחתו כל המסמכים הספציפיים שגילויים מתבקש על מנת שהמותב יוכל לעיין בהם בטרם תינתן החלטה)

על מנת לייעל את ההליך, ולמרות שטרם ניתנה החלטה בבקשה המקדמית, סבור אני שיש מקום לחייב את התובעת בהגשת תצהירי עדות ראשית (שיוגשו בכפוף ותוך שמירה על כל טענותיה המקדמיות) התצהירים יוגשו עד ליום 1.5.21..

בית הדין האזורי בהחלטה מיום 15.8.2021 – ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור - דחה את הבקשה לעיון חוזר, וקבע כך: "ראשית, מקובלת עלי עמדת הנתבע כי מדובר במסמכים המהווים התייעצות פנימית. בהקשר לזאת, התובעת משליכה יהבה על פסק דין רוזן (בר"ע 321115-09-20 רוזן נ' המוסד לביטוח לאומי (5.4.21)) בו עמד בית הדין הארצי על הצורך בקיום הליך גילוי נרחב. אולם, פסק הדין בעניין רוזן מכיר בקיומם של חריגים לכלל הגילוי המצדיק את אי גילויים ובהם מסמכים המהווים התייעצות פנימית ועל כן אין בידי לקבל את עמדתה בהקשר זה;

" על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפני ובמסגרתה טוענת המבקשת כי החלטת בית הדין אינה מנומקת וכי לא ניתן כל הסבר מדוע סבור בית הדין שמדובר בהתייעצות פנימית; אין הצדקה לחריגה מהכלל של גילוי מסמכים; מדובר במסמכים שהוגשו לצורך בירור התביעה של המבקשת למוסד ואין מדובר במסמכים שהוכנו לצורך משפט; גם אם מדובר במסמכים המהווים תרשומת פנימית מפנה המבקש לנפסק בבית משפט השלום בעניין ת.א 1952-11-12 יעקבי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ שם נקבע כי על חברת ביטוח להמציא עותק מכל התרשומות הפנימיות בתיק עד למועד דחיית התביעה וטוענת כי מקל וחומר יש להחיל את אותו עיקרון על המוסד; בית הדין האזורי התעלם מהבקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה; מדובר במקרה בו אין לאפשר למוסד להעלות נימוקי דחייה נוספים בכתב ההגנה מעבר לאלו שהועלו על ידו במכתב הדחייה וקבלת הבקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה תחסוך את הצורך בניהול דיון הוכחות.

לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל החומר שבתיק מצאתי כי דין הבקשה להדחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המוסד.

בנסיבות אלה לא מצאתי הצדקה לבקשת רשות הערעור בעניין זה. לא שוכנעתי כי מתקיים האמור בסעיף 26(א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, לפיו רשות ערעור תינתן "אם שוכנע בית הדין כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". סוף דבר – הבקשה נדחית, לפנים משורת הדין איני עושה צו להוצאות.

בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ס' יעקבי) בתנ"ג 44766-04-22 מיום 09.02.2023, במסגרתה הורה בית משפט קמא על מחיקת סעיפים מתשובת המבקשת (להלן: שופרסל) לבקשת המשיב (להלן: ספיר) לגילוי ועיון במסמכים מכוח סעיף 198א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות).

בתמצית, עניינה של בקשת הגילוי בטענות שונות שהעלה ספיר, בקשר לפעילות מחלקת ה"נון-פוד" של שופרסל, אשר על-פי הנטען בבקשה, מסווה צמיחה נמוכה והפסדים על-ידי העמסת הוצאותיה של מחלקה זו על פעילות החברה בתחום המזון; ובקשר עם מערכת היחסים העסקית שבין שופרסל לחברת ניופאן בע"מ. במסגרת בקשת הגילוי נטען, בין היתר, כי בעקבות טענות שהעלה יו"ר שופרסל לשעבר בעניינים שבבסיס בקשת הגילוי, פתחה שופרסל בחקירת הפרשה באמצעות מבקר הפנים שלה.

שופרסל מוסיפה וטוענת כי אין הצדקה לעשות כן, שעה שבקשת הגילוי "משוללת יסוד, [ו]נעדרת כל עילה ובסיס עובדתי". לא מצאתי ממש בטענה זו. סעיף 10(א) לחוק הבקורת הפנימית, קובע את הכלל בדבר העדר קבילותו של דוח ביקורת פנימי, וזה מכבר נפסק כי "לשם הוכחת תוכנו תדרשנה ראיות עצמאיות" (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54, 65 (1995; להלן: עניין אזולאי)).

...

יוצא אפוא כי הטענה בדבר קבילות הדוח 'ריחפה באוויר' עוד בטרם נחשף ספיר לתוכן הדוח, ואם שופרסל סברה כי טענות במישור זה יכולות להשפיע על זכותו של ספיר לעיין בדוח – היה בידה לטעון לכך בטרם הסכימה למסור את הדוח לעיונו של ספיר.

ברם, גם דין טענה זו, כקודמותיה, להידחות.

סוף דבר הבקשה למתן רשות ערעור – נדחית.

התובע חזר על האמור בכתב התביעה והעיד כי בהכשרה חברה לביטוח אמרו לו שישלמו את הנזק הפנימי אבל לא את החצוני.

נקבע כי: "מותב זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו". תמצית טענות הכשרה חברה לביטוח בבקשת רשות העירעור: בימ"ש קמא לא היתייחס בהחלטה לטענת הכשרה חברה לביטוח כי לא התקבלה אצלה החלטה על מועד הדיון הנדחה.

מהחומר המונח בפני- הבקשה לביטול פס"ד והתצהיר שצורף לה במסגרתם נטען כי מועד הדיון הנדחה לא היתקבל אצל הנתבעת בשל תקלה ואי ההתייצבות לדיון לא נבעה מזלזול בבימ"ש או בצדדים, ובשים לב לכך שלא הוגשה תגובה לבקשה מטעם התובע לבקשת לביטול פס"ד וממילא המצהיר לא נחקר על תצהירו; אין מקום לדחות את ההסבר של התובע לאי התייצבות לדיון, כך שהתנהגותו אינה עולה לכדי היתעלמות מההליך המשפטי ואינה מגלה יחס של זילזול באשר לחובתו כבעל דין והיא בגדר היתנהגות רשלנית.

אני סבורה כי די בכך כדי להגיע למסקנה לפיה עומדת להכשרה חברה לביטוח הגנה אפשרית, בהיתחשב גם בכך, שאכן, כפי שטוענת הכשרה בבקשת רשות העירעור, התובע אינו טוען כי רכוש זה מבוטח במסגרת הפוליסה, אלא מדובר בעלות בה נשא לצימצום הנזק (ראה בעיניין זה עדות התובע והשמאי בפרוטוקול הדיון מיום 12.3.23 וכן דו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה).

...

אני סבורה כי די בכך כדי להגיע למסקנה לפיה עומדת להכשרה חברה לביטוח הגנה אפשרית, בהתחשב גם בכך, שאכן, כפי שטוענת הכשרה בבקשת רשות הערעור, התובע אינו טוען כי רכוש זה מבוטח במסגרת הפוליסה, אלא מדובר בעלות בה נשא לצמצום הנזק (ראה בעניין זה עדות התובע והשמאי בפרוטוקול הדיון מיום 12.3.23 וכן דו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה).

לפיכך אני סבורה כי היה מקום לבטל את פסה"ד תוך אפשרות לחייב את הכשרה חברה לביטוח בהוצאות בגין מחדלה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, יש לתת רשות לערער ולקבל את הערעור לגופו.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב יפו (כב' השופט רז נבון) מיום 11.9.23 בת"א 53999-10-21 ות"א 49789-10-21 שאוחדו, ועניינה גילוי מסמכים ספציפיים.

בימ"ש קמא מצא כי אין מדובר במקרה קיצון בו יש להפוך את הליך גילוי המסמכים להליך של חקירות ושמיעת עדויות, וככל שהמבקשות סבורות שהבנק מסר מידע לא נכון הן רשאיות לעמת את עדי הבנק עם הממצאים שלהן בשלב החקירה הנגדית.

ביחס למסמך מס' 1 "דו"ח אובליגו (גיליון אשראי מקוצר-מכתב אישור) משנת 2014 בעסקי", מיסמך מס' 2 "דו"ח אובליגו (גליון אשראי מקוצר-מכתב אישור) מיום פתיחת החשבון בפרטי", מיסמך מס' 8 "נהלי התובע בקשר לחשבון עסקי וחשבון פרטי בבנק, כשאחד מהם מועבר לגבייה ביחס לאיחוד וללא קשר", מיסמך מס' 11 "תיכתובות בעיניין מי מהנתבעות לרבות הודעות דוא"ל בין הגב' ברקת לוי והגב' פנינה רוטשילד", מיסמך מס' 12 "כל מיסמך הנוגע לחילוקי דיעות שנתגלעו בין הצדדים עליהם העידה הגב' לוי", מיסמך מס' 13 "כל מיסמך הנוגע לחילוקי [צ.ל- דיעות] שנתגלעו בין הצדדים כפי שצוין על ידי דוברות הבנק הבנלאומי הראשון הגב' עידית סיאס קפלן ולימור בר עם במכתבן מיום 28.6.21 או במועד אחד", מיסמך מס' 14 "תיכתובות פנימיות של פקידי הבנק בעיניין חילוקי הדיעות שנתגלעו". מיסמך מס' 16 "דו"ח ניכיונות והלוואות מ2014 ועד ליום הגשת תביעה" –נקבע כי מעת שהמסמכים לא קיימים לשיטת הבנק, הרי שיש להסתפק בכך ולא ניתן צו. אין לקיים חקירה בשלב זה, כי אם במידת הצורך בשלב ההוכחות .

כמו כן, בימ"ש קמא אפשר לתובע להיתחמק מגילוי מסמכים 3 פעמים והדבר מהוה היתערבות והנחייה פסולה וכן לגבי מסמכים מסוימים הורה להגיש תצהיר שלא על דרך הפניה ואף קיבל את הסברי הבנק על סתירות לכאורה מול תצהירים.

...

אין בידי לקבל את טענת המבקשות כי מדובר עסקינן במקרה קיצון ועל כן לא ניתן להמתין לטענות בנוגע להימצאות המסמכים לשלב ההוכחות ולאפשר את חקירת המצהירה בדיון.

אני סבורה כי במקרה דנן, החלטת בימ"ש קמא לסיים את שלב הליך גילוי המסמכים ולקדם את התיק לשלב הגשת הראיות, תוך התרת פתח למבקשות להידרש למסמכים המבוקשים במידת הצורך בהמשך, מהווה איזון נכון והולם.

לסיכום: לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

עוד ובנוסף גם לאחר שהליך פשיטת הרגל שהתנהל כנגד המבקש בוטל ביום 28/05/13, עקב אי עמידת המבקש בצו התשלומים החודשיים ובחובת הגשת דוחות בגין הכנסות והוצאות, לא הוגשה על ידי המבקש בקשה לביטול פסק הדין וזו הוגשה לראשונה בחלוף 3 שנים ויותר לאחר ביטול הליך פשיטת הרגל.

ביום 26.6.2017 קבעה כבוד השופטת לוקיץ כי הבקשה הקודמת שהגיש התובע לביטול פסק דין, נדחתה על ידה בהחלטה אשר אושרה ע"י ביהמ"ש המחוזי: "אין מקום להדרש לבקשה נוספת שאינה מגלה עילה שלא נטענה בבקשה הקודמת, ולפיכך ככל שמדובר בבקשה לביטול פסק דין היא נדחית ללא קבלת תגובה." עם זאת, קבעה השופטת לוקיץ כי ככל שבדעת התובע להגיש תביעה לביטול פסק דין, באפשרותו לעשות כן. ביום 25.7.2017, הגיש התובע את התביעה דנן, תביעה לביטול פסק הדין מחמת מירמה.

דיון והכרעה ביטול פסק דין מחמת מירמה "הסוגיה של ביטול הכרעה שיפוטית חלוטה בשל תרמית אינה מעוגנת בדבר חקיקה כלשהוא, ולפיכך ההלכות בעיניין זה מקורן בפסיקה המתפתחת. באופן כללי ניתן לומר כי הסוגיה מעוררת מתח בין שני ערכים מתחרים של מערכת המשפט: האחד, הנו עקרון סופיות הדיון, והשני עניינו ברצון להגיע לחקר האמת ולא לתת לאדם להנות מפירות עוולתו." "... על מנת לא לפרוץ לחלוטין את עקרון סופיות הדיון ועל מנת לאזן בין שני העקרונות נקבעו כללים ותנאים לביסוס עילה לביטול פסק דין בשל מירמה, ואף צוין כי הענות לבקשה מעין זו תישקל במשורה ובכפוף לתנאים מחמירים." (ראו: ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר בע"מ (25.2.2010) (להלן: "עניין טורג'מן") הפסיקה הבחינה לעניין זה בין תרמית פנימית לתרמית חיצונית.

בשלב זה, הגיש התובע בקשת רשות ערעור על החלטתה של כבוד השופטת לוקיץ שלא לבטל את פסק הדין וכאמור כבוד השופטת טאובר דנה בבקשה וגם היא החליטה לדחות אותה.

...

כאמור לעיל, שוכנעתי שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה להוכיח את טענת המרמה.

לאור כל האמור, הרי שיש לדחות את התביעה.

בנסיבות תיק זה ולאור התוצאה אליה הגעתי, אני סבור שיש מקום להטיל הוצאות בסך 15,000 ₪ על התובע.