בקשת רשות ערעור על אחוזי נכות נפשית לנכה צה"ל

בפסק הדין, נדחה ערעור שהגיש המבקש, על החלטת הועדה הרפואית העליונה (להלן: הועדה), מיום 2.3.2021, בה הוחלט שלא לקבוע לו דרגת נכות מיוחדת לפי תקנה 5(א)(4א) לתקנות הנכים (כללים לקביעת דרגת נכות מיוחדת), התשכ"ו-1965 (להלן: תקנות הנכות המיוחדת).

בית המשפט המחוזי הוסיף: "לא ניתן שלא להתפעל ולהעריך את עוצמות הנפש הטמונות [במבקש]. [המבקש] פעל בגבורה עילאית במלחמת יום הכיפורים ופועל בגבורה לא פחותה מכך בקרב חייו – קרב מתמשך וסיזיפי לבצע פעולות יומיומיות פשוטות, שאנו לוקחים כמובן מאליו, כגון אכילה, שתייה, נהיגה וכדומה. הוא עשה כן במשך שנים ארוכות מבלי לבקש דרגת נכות מיוחדת. [המבקש] הסביר בדיון את הנסיבות האישיות שהובילו אותו להגיש לראשונה בקשה כאמור. מן הראוי כי הגורמים הרלבאנטיים יקחו את דבריו לתשומת לב ויבחנו באופן מעמיק ומושכל את הצורך לתקן את תקנות הנכות המיוחדת למען [המבקש] ולמען אחרים במצבו". מכאן הבקשה שלפנַי.

כידוע, רשות ערעור על פסק דין שניתן על-ידי בית משפט מחוזי, בשבתו כערכאת ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה, שמורה למקרים נדירים, שבהם מתעוררת שאלה משפטית כללית ועקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר הדבר נידרש על מנת למנוע עוות דין (ראו: רע"א 2006/22 פלוני נ' קצין תגמולים משרד הבטחון אגף השקום, פסקה 4 (26.5.2022); רע"א 7358/16 פלוני נ' קצין התמלוגים אגף שקום נכים היחידה לתביעות וקביעת זכאות משרד הבטחון, פסקה 8 (8.12.2016)).

מדובר בקביעות רפואיות עובדתיות; בדין ובצדק לא מצא בית המשפט המחוזי עילה להתערבות בהן, בפרט נוכח הוראותיו המפורשת של סעיף 12א לחוק הנכים (תגמולים ושקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] המקנה זכות ערעור "בנקודה משפטית בלבד". ואם כך בבית המשפט המחוזי, הדברים קל וחומר שעה שמצויים אנו בבקשת רשות ערעור (רע"א 2321/21 פלוני נ' קצין התגמולים – משרד הבטחון (8.4.2021)).

גם בעיניין עמפלי במחוזי, ממנו שואף המבקש להיבנות, נקבע: "הועדה קבעה כי מתוך התרשמותה שלה מתפקוד המערער הוא אינו מצוי במצב של אובדן מוחלט של תיפקוד הגפה השמאלית. זו לכל הדיעות קביעה רפואית שהיא בסמכות הועדה. כאשר בפניי ממצא עובדתי זה לצד לשונו של החוק כפשוטה, נראה לי שלא ניתן לומר שנפל פגם משפטי בהחלטת הועדה שיהיה בו כדי להצדיק התערבותו של בית המשפט". המבקש מַפנה לניסיון שנעשה, במסגרת הצעת יו"ר ארגון נכי צה"ל, להביא לשינוי התקנות; ואולם, מבלי לנקוט כל עמדה ביחס להצעה זו, אין מחלוקת שהתיקון המוצע – לא היתקבל.

...

בהקשר זה פירט המבקש על חשיבות השוויון, וטען כי הפליה "מהווה טעם לקבלת עתירה גם בהיעדר זכות עצמאית של העותר לקבל את טובת ההנאה". לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה שניתנה לה, בנספחים שצורפו להן, בהחלטות הוועדות הרפואיות, ובפסק הדין של בית המשפט המחוזי – באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

משהגעתי למסקנה כי בהחלטת הוועדה ובפסק הדין של בית המשפט המחוזי לא נפל פגם ביישום התקנות על עניינו של המבקש, אזי אין בכוחה של הטענה כי אדם אחר הופלה לטובה, להוליך למסקנה כי על המדינה לסטות מן השורה גם בעניינו של המבקש, ולהעניק לו דרגת נכות מיוחדת בניגוד להוראת התקנות.

"זאת מאחר שכידוע, מקום שבו ניתנה טובת הנאה בחוסר סמכות, אין בעקרון השוויון להוליך למסקנה שיש לחייב את הרשות לפעול בחוסר סמכות ביחס לאחרים" (דנג"ץ 7335/21 שרת הפנים נ' מרינצ'בה, פסקה 17 והאסמכתאות שם (13.11.2023)).

בקשת הרשות לערער נדחית אפוא בזאת.

שם נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה ערעור על החלטת ועדת ערר, אשר מצידה דחתה את עירעורו על החלטת קצין התגמולים לדחות את התביעה לפי חוק הנכים שהגיש המבקש בשנת 2006, באמצעות אפוטרופסו, לאחר שבשנת 1989 (ארבע שנים לאחר שיחרורו מהשרות הצבאי), עוד בטרם מונה לו אפוטרופוס, הוא הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לקיצבת נכות כללית עקב מחלת נפש שבה לקה, והחל לקבל קצבת נכות חודשית.

בתעוד שהוגש מצוי מיסמך של הביטוח לאומי, ובו סיכום דיון מיום 14.10.1997 בנוכחות המערער ואבחונו על-ידי מומחה בכיר בפסיכיאטריה כמי שסובל מהפרעות אישיות, ומסמך מיום 18.10.1998, שאף הוא סיכום דיון בביטוח הלאומי בנוכחות המערער, ובו נקבעה לו דרגת נכות נפשית יציבה בשיעור 40%.

...

בכתב התשובה טען המשיב, בין היתר, כי יש לדחות את הערעור מאחר וזכותו של המערער לקבלת תגמול לפי חוק הנכים נשללה היות ובשנות התשעים הוא פנה לקבלת זכויות לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי).

אף אם יש מקום לפתוח את השער במידת מה, מקרה זה, על נסיבותיו, אינו עומד בקצה, אלא מאפיין מקרים דומים שנדונו על ידי בית משפט זה. לכן, עם כל ההבנה למצבו של המבקש, דין הבקשה להידחות".

הוא הפנה לסיכום דברי המערער באוזני פסיכיאטר של הביטוח הלאומי ביום 8.8.2013: "עברתי בצבא הרבה בלגן ... נזכר באירועים שהיו בצבא", וציין כי קביעת שיעור הנכות בביטוח הלאומי נובעת מהתמכרותו לסמים.

אשר על כן, הננו דוחים את הערעור.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת (השופטים א' קולה, ס"נ, ד' צרפתי ור' גלפז-מוקדי) שניתן ביום 2.3.2022 בע"ו 30686-10-21, ואשר דחה את עירעורו של המבקש על פסק דינה של ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) [נוסח משולב], התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים) (השופט בדימ' י' שדמי וחברי הועדה, ד"ר ה' ירדני ומר א' ציליק), אשר ניתן ביום 31.8.2021 בע"נ 29870-01-21 (בכפוף לביטול חיובו של המבקש בהוצאות לטובת המשיב).

ועדת הערר דחתה את עירעורו של המבקש על החלטת קצין התגמולים מיום 23.12.2020 לדחות את בקשתו של המבקש לתשלום תגמול טפול רפואי (להלן: תגמול תט"ר) למפרע מיום 11.11.2016 – המועד בו הגיש תביעה להכרה בו כנכה לפי חוק הנכים, בגין נזקים נפשיים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מארוע במהלך מלחמת לבנון השנייה.

חלף זאת, אישר קצין התגמולים למבקש תגמול תט"ר, לפנים משורת הדין, ובאופן רטרואקטיבי החל מיום 1.6.2020 – מועד ההכרה במבקש כנכה צה"ל – ועד ליום 31.3.2021.

לדבריו: "תכליתו של התגמול הנצרך היא "לספק לאותם הנכים, מעל דרגת נכות מסוימת, ואשר בנוסף לכך אינם מסוגלים ומצליחים לכלכל את עצמם - את היכולת להגיע לדרגה של קיום מינימאלי בכבוד, על דרך של קבלת תגמול מעבר לזה שניתן להם במסלול התגמול הבסיסי" (רע"א 5563/07 דמיר נ' קצין התגמולים (2011) בפיסקה 18, מפי השופט מלצר).

...

" (שם, פס' י' לחוות דעתו) אשר על כן, עם כל ההבנה למצבו המורכב של המבקש; וחרף ההשלכות המצערות של משך הטיפול בבקשתו על תקופת זכאותו לתגמול נצרך, בקשת רשות הערעור נדחית" (ראו: רע"א 7645/19 פלוני נ' משרד הביטחון - אגף שיקום, פסקאות 7-5 (31.12.2020)) (חלק מההדגשות הוספו – א.ש.).

אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

בבית המשפט העליון רע"א 2920/21 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: פלוני נ ג ד המשיב: קצין תגמולים - אגף שקום נכים משרד הבטחון בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 25.3.2021 בע"ו 50690-09-20 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' שמולביץ

אלו הן עקרי העובדות הצריכות לעניין: המבקש נפגע בתאונת דרכים בתקופת שרותו הסדיר, וכתוצאה מהתאונה הוכר כנכה צה"ל בדרגת נכות של 24%.

המבקש ערער על החלטת הועדה הרפואית המחוזית לועדה הרפואית העליונה, וביום 28.4.2019 החליטה הועדה הרפואית העליונה להפחית את אחוזי הנכות המוכרים לו ולהעמידם על 20% (להלן: "החלטת הועדה מיום 28.4.2019").

עם זאת, נדחתה בקשת המבקש לשנות את הרכב הועדה ולקבעה במחוז אחר, לאור היתרשמות בית המשפט כי זו לא "תתקשה לבחון את הסוגיות הנדרשות נוכח החלטותיה הקודמות", ותוך שצוין כי חזקה על הועדה הרפואית העליונה שתיבחן את עניינו של המבקש "בלב פתוח ובנפש חפצה". מכאן בקשת רשות העירעור שלפנַי.

...

למקרא הבקשה, לאחר עיון בנספחיה, ושקילת נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך בתשובה מאת המשיב.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

כיוון שהמבקשת הגישה תביעה לקיצבת נכות מעבודה, נבדקה המבקשת ע"י הוועדה הרפואית של המל"ל, אשר קבעה כדלקמן: (1) בהחלטת הועדה מיום 10.5.23 נקבע: (2) בהחלטת הועדה מיום 20.7.23 נקבע: (3) בהחלטת הועדה המסכמת מיום 26.7.23 נקבע: היינו, למבקשת נקבע נכות לצמיתות במל"ל בגובה 10% נכות לצמיתות בתחום האורתופדי ו-10% נכות בתחום הפסיכיאטרי.

ביום 1.8.23 נשלח למבקשת מכתב מטעם המל"ל שתוכנו היה החלטת הועדה הרפואית המסכמת מיום 26.7.23 שקבעה כדלקמן: בנקודת זמן זו- לית מאן דפליג כי למבקשת היתה הזכות להגיש ערר לועדת העררים על קביעת אחוזי נכויותיה הרפואיות תוך 60 יום מהמכתב דנן, ולית מאן דפליג כי המבקשת, מטעמיה השמורים עמה, בחרה שלא להשתמש בזכות זו ולא הגישה ערר לועדת העררים! >> נקודה זו חשובה עד מאד, שכן היא שימשה בסיס ונימוק להחלטת בימ"ש קמא מושא העירעור כפי שנפרט להלן.

טענות המבקשת ביום 28.1.24 הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש קמא בטענה שעתרה למינוי מומחים רפואיים שלא זכו למענה מהועדה הרפואית– הן בתחום הקרדיולוגי/ פנימאי והן בתחום הראומטולוגי והכאב וזאת על אף שעמדו בפניה מסמכים מתאימים (לדוגמה בתחום הפנימאי/ קרדיולוגי עמדו בפני הועדה מיסמכי אישפוז מבית החולים ממחלקה פנימית ומכתב שיחרור).

רשימת המסמכים המלאה שעמדה בפני הועדה נימצאת בנספח בדיקה הגיעה בלווי עורך דין, מדובר באשה בת 40 נשואה בשנית אם ל-6 ילדים ילידת הארץ קבלה פטור משרות צבאי מטעמי דת. למדה ייבוא ומלאי עבדה במספר חברות ב-7 שנים האחרונות בתפקיד מתאמת לוגיסטיקה.

שוללת פניות לבריאות הנפש עד לתאונה הנדונה.

...

[הערה: ההדגשות בציטוטים שיובאו בפסה"ד להלן, אינן במקור ונועדו לשם ההדגשה בלבד] לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, ומכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, שוכנעתי לדחות את הבקשה אף ללא צורך בתשובה, מהטעמים שיפורטו.

מסקנתו של בימ"ש קמא, כמו גם מסקנתי מעיון בפרוטוקולי הוועדה, הינה כי לא נפל כל פגם בעבודת הוועדה רפואית ולא קמה כל עילה שבדין המצדיקה בנדון את הפעלת החריג של מתן היתר להבאת ראיות לסתור ומינוי מומחים בניגוד לחוק הפלת"ד. סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.