מחדלי חקירה:
דברי כב' השופט ג'ובראן בע"פ 2842/10 נוי קלדרון נ' מדינת ישראל [פורסם נבו] פסקה 21 לפסה"ד:
"אכן, לא כל כיוון חקירה או אפשרות היפותטית לפעולת חקירה שלא מוצו עולים כדי מחדל חקירתי. מטבע הדברים, חקירת המישטרה אינה מושלמת לעולם ומוגבלת היא במשאבים. נכון הוא כי המטרה שצריכה לעמוד לנגד החוקרים היא חקר האמת. על החוקרים להפעיל את מיטב כשרונם ולבדוק בשקידה ובמאמץ כווני חקירה שנשלל על ידם בראיות מוצקות ומספקות. הקביעה כי היתקיימו מחדלי חקירה בעיניינו של פלוני אינה מביאה באופן אוטומאטי לזיכויו, בכל מקרה ומקרה מעריך ביהמ"ש באופן פרטני את השפעתם והשלכותיהם של מחדלי החקירה. במקרה דנן, אין בכוחם של מחדלי החקירה להביא לזיכויו של המערער, בין היתר משום שלא מדובר בפגמים חמורים המביאים לפגיעה בזכותו של המערער להליך הוגן".
זאת ועוד, בע"פ 987/02 מדינת ישראל נ' איסמאעיל בן מחמוד זביידה נקבע כי אין לומר כי פגמים בניהול חקירה ובכלל זה ליקויים בסימון מוצגים ובתיעוד שרשרת העברתם בהכרח יורדים לשורש ההליך המשפטי וכי יש לבחון את קבילותה ומשקלה של כל ראיה על פי מכלול נסיבות העניין וביחוד לפי סוג הפעמים, בהיתחשב בשאלה אם היה בפגמים אלה כדי לקפח את הגנת הנאשם.
מפנה להכרעת הדין של כב' השו' שור מבית משפט לתעבורה מחוז תל אביב (בת-ים) בת"ד 3092-10-18 בעיניין מדינת ישראל נ' שמעוני מיום 28.2.20 וכן לפסק הדין של כב' השו' בן יוסף מבית המשפט המחוזי בתל אביב בעפ"ת 46018-12-20 מיום 1.2.21 בו נדחה ערעור ההגנה על הכרעת הדין.
על פסק הדין בעירעור הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט עליון ברע"פ 1479/21 אשר נדחתה אף היא ביום 4.3.21.
...
זאת ועוד, בראיות המאשימה, נתגלו כשלים וחסרים כמו גם סתירות בעדות הנהגת המעורבת עצמה, אשר אלה ובמצטבר לטענות נוספות, די בהן כדי להורות על זיכוי הנאשם מהמיוחס לו.
תמצית הכרעת הדין:
לאחר שבחנתי חומר הראיות המונח בפניי, תוך שקילת העדויות והתרשמותי מהעדים שהופיעו בפניי, כמו גם הנטען בסיכומי הצדדים, הוראות החוק והפסיקה המחייבת, הגעתי למסקנה כי עלה בידי המאשימה להוכיח את הנטען על ידה בכתב האישום ברמה הנדרשת במשפט פלילי.
השאלה העומדת לדיון:
האם בחומר הראיות יש די, כדי להוביל למסקנה לה טוענת המאשימה ולפיה הנאשם, אשר רכב על אופנוע, כלל לא התכוון לפנות שמאלה, אלא לנסוע ישר הוא האחראי לתאונה, עת עקף את רכב המעורבת משמאל בהיותו בתוך הצומת, כאשר זו נסעה בנתיב המיועד לפנייה שמאלה?
או שמא, חומר הראיות מלמד אחרת כטענת ההגנה, ולפיה המעורבת היא זו אשר סטתה מנתיב נסיעתה עת בקשה לפנות שמאלה ופגעה בנאשם, אשר היה בנתיב נסיעתו והתכוון לפנות שמאלה, מסלול נסיעתו למקום עבודתו.
ואולם וזה העיקר, אין בכך בנסיבות תיק זה כדי לשלול מבית המשפט לקבוע אחריות הנאשם לתאונה על בסיס הראיות והעדויות האחרות עליהן התבסס הבוחן עצמו ואשר הובאו בפניי כאמור לעיל ואשר הביאוני למסקנה הגיונית אחת והיא כי התנהגות הנאשם עת ביקש לנסוע ישר בנתיב המורה שמאלה בלבד , במהירות בה נסע תוך עקיפת רכב המעורבת משמאל היא זו שגרמה לתאונה כמפורט בכתב האישום.
חוות דעת הבוחן מבוססת ברובה על חומר הראיות אשר ממילא מוגש לתיק בית המשפט ואין הכרח כי בכל תיק תאונת דרכים בית המשפט לא יוכל להסיק את המסקנה אליה היה מגיע הבוחן על סמך אותו חומר הראיות.
משכך, ולאחר שנתתי דעתי לכל הנמצא בחומר הראיות טענות הצדדים הוראות החוק והפסיקה הגעתי למסקנה כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה ברמה הנדרשת במשפט פלילי ואני מרשיעה את הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום.
