כן העיר בית המשפט המחוזי, בין היתר, כי "גם מנקודת מבט נוחה למערער, כי תקופת המאסר אינה נמנית לעניין ההתיישנות, במקרה דנן היה מקום למנותה, בהנתן הממצאים העובדתיים שנקבעו לגבי תקופה זו".
על פסק דין זה נסבה בקשת רשות העירעור שלפנינו.
לגוף העניין חוזר המבקש על עיקר טענותיו בערכאות קמא ואף הוא מסתמך, בין היתר, על פסק הדין בעיניין צ'סר, שבו נקבע כי די בכך ששהותו של תובע בחו"ל תקים קושי ממשי לנהל תביעה במדינת ישראל בדרך תקינה ויעילה, על מנת להשעות את מירוץ ההתיישנות מכוח הוראת סעיף 14 לחוק.
מנגד, המשיבה טוענת כי הבקשה דנן אינה מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גילגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שכן בפסק דין זה אך יושמה הלכה קיימת על ממצאים שבעובדה אשר נוגעים למחלוקת הפרטנית שבין הצדדים להליך דנן.
...
בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' יעקובי, מ' בר-עם ו-ח' מרים לומפ) בע"א 57289-10-20 מיום 15.2.2021, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ג' ארנברג) בת"א 64885-12-15 מיום 7.9.2020.
ואולם, משהגענו לכלל מסקנה כי ככלל, יש להשעות את מרוץ התיישנותה של תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף למשך תקופת שהייתו של תובע במאסר במדינה זרה, הרי שאין להביא במניין תקופת ההתיישנות של התביעה השנייה אף את תקופת המאסר בחו"ל – אשר ארכה כשנתיים ו-11 חודשים.
נמצאנו למדים, אפוא, כי תקופת התיישנותה של התביעה השנייה אינה עולה על שבע שנים, ומשכך תביעה זו לא התיישנה.
סוף דבר: לו תישמע דעתי, כי אז נורה על קבלת הערעור, כך שפסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי יבוטלו, והדיון יוחזר לבית משפט השלום לשם בירור תביעת המבקש לגופה.
