בקשת רשות לתיקון כתב תביעה בתביעת רשלנות רפואית

המבקש תמך את כתב תביעתו בחוות דעת רפואית של פרופ' קוט, אשר קבעה כי הטיפול הרשלני במהלך הניתוח הראשון ולאחריו, הביא לכך שנוצר צורך בבצוע ניתוח שני.

ביום 11.3.2019, בעקבות חוות דעתו של שילוני, המבקש הגיש בקשה על פי תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א הישנות), לתיקון כתב תביעתו, בדרך של הוספת עילת תביעה בגין רשלנות המשיבה, ביחס למועד ביצוע הניתוח השני.

בהחלטתו מיום 20.12.2020 (להלן: ההחלטה הראשונה), בית המשפט השלום קיבל את הבקשה וקבע, בין היתר, כי הגם שהתביעה הוגשה בשנת 2014, היא עוד נימצאת בראשיתה – טרם הוגשו תחשיבי נזק וטרם נשמעו ראיות, כך שבמכלול הדברים "לא יהא במתן רשות לתקן את כתב התביעה כמבוקש מעבר לטרחה דיונית, אם בכלל". נקבע איפוא כי "התובע יגיש כתב תביעה מתוקן מטעמו וזאת עד ליום 20/1/21; הנתבעת תגיש כתב הגנה מתוקן וחוות דעת מעודכנת ככל שתחפוץ בכך, וזאת עד ליום 20/3/21. על התובע לשתף פעולה ככל שיידרש לכך". ביום 27.12.2020 המשיבה הגישה בקשה להבהרת ההחלטה הראשונה.

...

(וראו גם עניין פלוני, שם נזכרה החלטתי הנ"ל בהסכמה, הגם שבאותו מקרה מינוי המומחה מטעם בית המשפט היה בהסכמה).

במקרה דנן, בנסיבות המיוחדות שנוצרו, כאשר בית המשפט נעתר לבקשתו של המבקש-התובע, לתקן את כתב תביעתו בעקבות חוות דעת מומחה בית המשפט, ואף להסתמך על אותה חוות דעת – אין מקום לחסום את דרכה של המשיבה, להתגונן מפני עילה חדשה, שנוצרה בעקבות חוות דעתו של מומחה בית המשפט, על ידי הבאת חוות דעת נוספת מטעמה.

סוף דבר, הבקשה נדחית ללא צורך בתשובה.

בבית המשפט העליון רע"א 8383/21 לפני: כבוד השופט י' עמית המבקשת: הסתדרות מדיצינית הדסה נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלונית 3. עיזבון המנוחה פלונית 4. קופת חולים מאוחדת 5. בית חולים שערי צדק בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים בת"א 008858-10-18 שניתנה ביום 18.10.2021 על ידי כבוד השופט א' רון בשם המבקשת: עו"ד י' עוזיאל בשם המשיבים 3-1: עו"ד ד"ר אסף פוזנר, עו"ד גלעד לסר ][]פסק-דין

בחודש אוקטובר 2018 הגישה הגב' י.א ז"ל (להלן: המנוחה) תביעת רשלנות רפואית נגד המשיבה 4 (להלן: קופ"ח מאוחדת) והמשיב 5 (להלן: ביה"ח שערי צדק), בטענה לאיחור באיבחון מחלתה.

ביום 3.2.2020 הגישו המשיבים-התובעים בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של הוספת הדסה כנתבעת.

עם זאת, בהיתחשב בנסיבות המקרה דנן כמפורט לעיל, איני סבור כי יש להורות כן בשלב זה, ולטעמי ניתן לרפא את הליקויים בהתנהלותה הדיונית של המבקשת בדרך של פסיקת הוצאות בגדריו של ההליך העקרי (היתייחסות לשאלה אם דרך המלך למשיכת חוות דעת היא באופן של הגשת בקשה לתיקון כתב הטענות, ועל קשיים הטמונים באפשרות זו, ראו רע"א 4047/18 פלונית נ' המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי, פסקה 9ב (6.11.2018)).

...

עוד טוענת הדסה כי אין בהגשת חוות הדעת כדי לפגוע במשיבים (שהרי זו כבר מצויה בתיק בית המשפט מזה זמן), בעוד שאי הגשתה צפויה לפגוע בהגנתה, וכי לנוכח מועדי ההוכחות הקבועים יש מקום להיעתר לבקשתה.

עוד טוענים המשיבים כי בקשת המבקשת הוגשה באיחור רב ללא נימוק וללא תצהיר, וכי אף אילו הגישה בקשה לתיקון כתב הגנתה, לא היה מקום להיעתר לכך; כי בזמן אמת, המבקשת לקחה בחשבון את האפשרות להגיש חוות דעת נגדית לחוות דעתו של ד"ר אדלמן, אך בחרה שלא לעשות כן; וכי בניגוד לאופן שבו הוצגו הדברים בבקשה, המשיבים ביקשו להעיד רופאה מטעם קופ"ח מאוחדת שטיפלה במנוחה, כעדה עובדתית ולא כמומחית, וזאת כבר בקדם המשפט ובסמוך לאחר גיבוש הסכם הפשרה, ולא חודשים לאחר מכן, וכי הם כלל לא יכלו להעיד אותה במועד הגשת ראיותיהם כל עוד קופ"ח מאוחדת היתה צד לתיק.

אי לכך, הערעור מתקבל.

בתשובה לתגובה טענו התובעים שהתיקון המבוקש אינו מהוה הרחבת חזית ובכל הנוגע לדיסקים של הסקירות הבהירו התובעים שבניגוד לנטען הדיסקים לא היו ברשותם, אלא ברשות הנתבעים.

במקרה אחר, בו הוגשה בקשה לתיקון כתב תביעה בתביעת רשלנות רפואית באיבחון בלידה, שבו ביקשו התובעים להוסיף טענה בדבר מיקרוצפלוס (הקף ראש קטן באופן חריג) העיר בית המשפט, שניתן לפרש את המונח עילת התביעה בצורה רחבה לפי "מבחן העסקה או המעשה המובא לדיון". מכאן כאשר כבר בכתב התביעה המקורי נטען שהמשיבה התרשלה בטיפולה הרפואי, על אף שהמונח 'מיקרוצפלוס' לא אוזכר בכתב התביעה המקורי, אוזכרו ממצאים בדבר הקף ראש קטן ובדיקות אולטרסאונד שלפי התיקון היה ניתן ללמוד מהן על קיומו.

...

ובהנתן הפרשנות הרחבה למושג "עילת תביעה" בהקשר זה ולנסיבות שפורטו, המסקנה המתבקשת היא שאין המדובר בעילה חדשה שהתיישנה אלא כתב התביעה המקורי יכול להכיל גם את הטענות הנוספות ואת חוות הדעת הנוספת, שמהווה ראיה ופירוט של הטענות שכבר נטענו.

הנתבעים טוענים שהתובעים לא צרפו תצהיר לבקשתם, לא הסבירו את מחדלם מלעלות את הטענות בעת הגשת כתב התביעה המקורי ואין לאפשר להם כעת מקצה שיפורים לאחר שמונה חודשים בהם התביעה תלויה ועומדת.

סוף דבר אחר כל האמור לעיל, ומשנקבע שהטענות הנוספות בכתב התביעה המתוקן אינן בבחינת עילת תביעה שהתיישנה, דינה של הבקשה לתיקון כתב תביעה וצירוף חוות דעת נוספת להתקבל.

עוד טוען המבקש כי בית משפט קמא טעה ביישום פסק הדין שניתן בתביעה הראשונה, שכן לפי פסה"ד ככל שתוגש תביעה חדשה על ידי היורשים היא תמשיך ממקום אליו הגיעה התביעה זו. ככל והיה המבקש מגיש כתב תביעה מתוקן הכולל את הטענות לקשר סיבתי בין הרשלנות הרפואית לבין ההתדרדרות הרפואית המצב הסיעודי ופטירתה של המנוחה במועד בו נמחקה התביעה בהליך הקודם, הרי שלא ניתן היה להעלות טענת היתיישנות בנקודת זמן זו. בנוסף טוען המבקש כי שגה בימ"ש קמא בקביעתו כי הנזקים מושא בקשת התיקון לא הוזכרו בעילות התביעה כפי שהוגש במקור, כפי טענותיו בעיניין זה. המשיבה טוענת כי החלטת בימ"ש קמא בדין יסודה.

דיון והכרעה: כאמור לעיל, בקשת רשות העירעור הוגשה רק כנגד ההחלטה שלא להתיר את תיקון כתב התביעה בנוגע למותה של המנוחה והדרדרות במצבה/החמרת נכותה, וקשר סיבתי בינם לבין ההתרשלות הנטענת.

...

המבחן שנקבע בהקשר זה בפסיקה הוא "העסקה או המעשה המובא לדיון". לסיכום ההלכה בעניין זה ראו פסה"ד בע"א 5316/20 רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל ואח' (2021), פסקה 18: " לצורך הכרעה בשאלה מהי "עילת תביעה" בתחום של בקשות לתיקון כתב תביעה, אומץ בפסיקה מבחן רחב שעניינו "העִסקה או המעשה המובא לדיון" (ראו, בין היתר, רע"א 7330/17 תומא נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקאות 25-24 והאסמכתאות שם (19.3.2018) (להלן: עניין תומא); יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 346-345 (מהדורה שביעית, 1995 (להלן: זוסמן)).

בחינת ענייננו על רקע עקרונות אלה, מביא לטעמי מסקנה כי אין מדובר בתיקון שיש בו משום הוספת עילות תביעה חדשות.

הערעור מתקבל אפוא בהתאם למפורט לעיל (ביחס לתיקונים עליהם נסבה בקשת רשות הערעור).

המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי תביעה בעילה של רשלנות רפואית.

לחלופין, המשיבה ביקשה את "מחיקת התביעה והתרת הגשתה מחדש ללא מיגבלות החוסמות את המשיבה מהעלאת מלוא טענותיה כפי שתימצא לנכון". בתגובה לכך, המבקשת הגישה היתנגדות לתיקון כתב התביעה, אך הסכימה למחיקת התביעה, ובילבד שייקבע כי ככל שהתביעה תוגש מחדש, הדיון בתביעה יימשך מהשלב שבו נמחקה התביעה הנוכחית, מבלי שהמשיבה תוכל להגיש חוות דעת נוספות או חליפיות.

בקביעה זו של בית המשפט המחוזי, שמכיר את התפתחותו של התיק למן שלביו הראשונים והתרשם מדרך התנהלותם של הצדדים, אין מקום להתערב בגדרה של בקשת רשות ערעור זו. לנוכח האמור, הגם חלק מהטענות שמעלה המבקשת אינן לחלוטין נטולות טעם, והגם שלכאורה קיים קושי מסוים ליישב בין החלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.11.2023 לבין האמור בהחלטתו מיום 7.9.2023 – הרי שבהנתן השלב הדיוני שבו ניתנה החלטת המחיקה, בטרם הגיע שלב ההוכחות; בהנתן שבית המשפט המחוזי ראה את החלטתו מיום 7.9.2023 ככזו שלא הכריעה בבירור בשאלת האפשרות להגיש תביעה מתוקנת; בהנתן האפשרות לרפא את "ניזקה" של המבקשת בגין הטירחה שתגרם לה באמצעות פסיקת הוצאות בגדריו של ההליך שיוגש מחדש (ככל שיוגש); ובהנתן קביעתו של בית המשפט המחוזי באשר לעיוות דין שעלול להגרם למשיבה, איני סבור כי קמה הצדקה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

...

לאחר עיון בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי ובבקשה למתן רשות ערעור, איני סבור כי יש מקום להיעתר לבקשה.

אי לכך, הבקשה נדחית.