בקשת רשות לערער על שיעור השתתפות ברכוש משותף

לפניי ערעור על החלטת המפקחת על רישום מקרקעין (כב' המפקחת הבכירה אביטל שרייבר) מיום 7/2/2021 בתיק 1/370/2014, בה התקבלה באופן חלקי בלבד בקשת המערערת למתן צו לגילוי מסמכים.

הרקע: לפני המפקחת מתבררת מחלוקת הניטשת בין הצדדים, הנוגעת לשעור השתתפותה של המערערת בהוצאות ההחזקה והניהול של הרכוש המשותף בבניין שברחוב ביתר 2 בירושלים, המכונה "בית הטיילת". בתביעה שהגישה המשיבה נגד המערערת נטען על ידה כי על המערערת לשאת בתשלום בהתאם ליחס שבין שטח ריצפת הנכס שבבעלותה, לשטח כלל הנכסים בבניין, בהתאם להוראת סעיף 58 בחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין" או: "החוק").

זה מכבר עמד בית המשפט העליון על כך ש: "התוצאה הנזכרת, לפיה יש ערעור בזכות על החלטות ביניים ונוסף על כך גם אפשרות לערעור נוסף, ברשות, אינה התוצאה הרצויה. תוצאה כאמור תיגרום לפיצול, שאינו רצוי, של ההיתדיינות וכן להארכתה, והיא אינה עולה בקנה אחד עם השאיפה להאחדת המבנה של כללי העירעור, כפי שהותוו על-ידי המחוקק בחוק בתי המשפט. היה על-כן רצוי, שהמחוקק יסדיר את הנושא בחקיקה מפורשת ובהירה" (ר"ע 587/83 ועד הבית ברחוב תנועת המרי 2, קרית אונו נ' ירדני, פ"ד לח(4) 487, 493) חרף האמור, נוסחו של סעיף 77 בחוק המקרקעין נותר בעינו, ולפיו, כאמור, עומדת למערערת זכות ערעור על החלטת המפקחת.

...

סיכומו של דבר, די היה בכך שלא נמצא בהחלטת המפקחת הנכבדה פגם מסוג הפגמים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור על מנת לדחות את הערעור.

התוצאה: הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבה הוצאות הליך זה בסך 12,000 ₪.

58 (א) בעל דירה חייב להישתתף בהוצאות הדרושות להחזקתו התקינה ולניהולו של הרכוש המשותף ולהבטחת השירותים המחוייבים על פי דין או המקובלים על פי הנוהג, לפי יחס שטח ריצפת דירתו אל שטח הריצפה של כל הדירות שבבית המשותף, זולת אם נקבע בתקנון שיעור הישתתפות אחר; לענין זה, "החזקה תקינה" – שמירה על מצבו של הרכוש המשותף כפי שהיה בעת גמר הבניה, לרבות שיפורים שבוצעו בו לאחר מכן בהסכמת בעלי הדירות.

למותר לציין, כי בעיניין חיים נידרש בית המשפט העליון לבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בגדריו נדחה ערעור על פסק דינו של המפקח על רישום המקרקעין, בין היתר, בתביעה לשיפוי בעל דירה בבית משותף בגין הוצאות שהוציא לתיקון ליקוי ברכוש משותף.

...

. האמור לעניין סמכותו הייחודית של המפקח על רישום המקרקעין אינו חל במקרה בו מדובר בתביעה לשיפוי בגין נזקים שנגרמו לדירתו של בעל דירה בבית משותף, שאז מדובר בתביעה נזיקית אשר המפקח על רישום המקרקעין נעדר סמכות עניינית לדון בה. "בהתייחס לסעד הכספי לשיפוי המשיב בגין הוצאות לתיקון נזקי רטיבות בדירתו, הדין עם המבקשים. עניינו שיפוי בגין הוצאות לתיקון נזקים בדירה בבית המשותף, להבדיל מתיקון ליקויים ברכוש המשותף. בהעדר הוראה מפורשת בעניין זה בחוק המקרקעין ומשעילת תביעה זו היא בפקודת הנזיקין, נקבע בהלכה הפסוקה כי אין למפקח על רישום מקרקעין הסמכות לדון ולהכריע בו (ראו גם: ד"נ 20/73 שמע נ' סדובסקי, פ"ד כ"ח(1) 730, 733 (1974); ע"א (מחוזי ת"א) 2295/01 מנחמי בוני מגדלי דוד רמת גן בע"מ נ' נציגות הבית המשותף ברחוב ז'בוטינסקי, פסקה 4 לפסק הדין, פורסם ב"נבו" (30.6.2002); רע"א (מחוזי י-ם) 38744-06-16 הושיאר נ' רחמים, פסקה 14 לפסק הדין, פורסם ב"נבו" (9.3.2017); עש"א (מחוזי ת"א) 34810-10-18 רבין נ' נציגות הבית המשותף ברחוב רמז 35 תל אביב, פסקה 13 לפסק הדין, פורסם "בנבו" (15.4.2019); החלטתי בתביעה שמספרה 6/476/2018 לבקוב נ' ארואטי, פורסם ב"נבו" (2.5.2019); החלטתי בתביעה שמספרה 6/554/2019 מאירסון נ' חולי, פורסם ב"נבו" (23.1.2019)).

לאור האמור לעיל, אני מורה להעביר את התובענה למפקחת על רישום המקרקעין בחיפה.

השופט רועי פוליאק בקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן בהליך דיון מהיר על ידי בית הדין האיזורי תל אביב (הרשמת מירב שמחיוף; ד"מ 24687-12-22), שבו נפסק כי בין המשיבה לבין המבקשים שוררים יחסי עבודה והמבקשים חויבו לפיכך לשלם למשיבה תשלומים שונים.

בעוד שהמשיבה טענה כי נקתה באופן אישי את חדר המדריגות והרכוש המשותף, כשתי שעות שבועיות, פעמיים בשבוע, תוך הסתייעות לעיתים רחוקות בבנה, נטען על ידי המבקשים כי המשיבה הפעילה עסק קבלני לעבודת ניקיון של בתים משותפים בסביבה בו הועסקו בני משפחתה ואחרים בגדריו נוקה גם הבית המשותף במשך כחצי שעה בשבוע.

לנוכח התוצאה חויבו המבקשים בהישתתפות בשכר טירחת פרקליט המשיבה בסכום של 2,500 ש"ח (להלן – פסק הדין).

מבלי למצות אוסיף ואציין כי המבקשים העלו טענות רבות נוספות ובהן הטענה כי יש לראות בצדדים "שני גופים שוים בכוחם" ויש לכבד את הסכמתם החוזית בעל פה בדבר מתכונת ההיתקשרות; כי בית הדין שגה בקביעות עובדתיות לרבות הקביעה בדבר הקף משרתה של המבקשת; כי לא ניתן משקל לאספקת חומרי הניקיון על ידי המשיבה; כי הם זכאים לקזוז ולהשבה שיחושבו לפי שכר המינימום; וכי בנסיבות בהן עבדה במקומות עבודה רבים באותו איזור שיעור דמי הנסיעות שנפסק לפי חישובי המשיבה צריך היה להיות נמוך באופן משמעותי.

בשולי הדברים אעיר ביחס לטענת המבקשים לפיה תוצאות פסק הדין ישליכו על תביעות עתידיות של המבקשת כלפיהם ועל נציגויות נוספות של בתים משותפים בהם המשיבה עבדה, כי "בנסיבות בהן עולה בפני מעסיק החשש שמא להליך בדיון מהיר צפויות השלכות החורגות מגדרו של ההליך, ייטיב לעשות אם יגיש מבעוד מועד בקשה, בהתאם לסעיף 31(ה) לחוק בית הדין לעבודה, להעברת הדיון למסלול של תביעה רגילה (...) המאפשר מיצוי של הליכים דיוניים וראייתיים ומקנה זכות ערעור" (בר"ע (ארצי) 56218-06-19 שמעון זליג ושות' חברה קבלנית בע"מ – TESFALEM.

...

לעניין החלטות הביניים יצוין כי בצדק לא נעתר בית הדין לבקשת המבקשים בדיון המקדמי להעיד מטעמם כעשרים עדים והורה על העדת שלושה עדים בלבד.

במקביל, אף אם ניתן היה להיעתר לבקשות לגילוי מסמכים ולבקשה לחיוב בהמצאת דו"ח מעסיקים מהמוסד לביטוח לאומי חרף האיחור בהגשת הבקשה כקביעת בית הדין האזורי, ואיני נדרש לכך, לא מצאתי כי יש מקום - בהתחשב בתכליות הדיון המהיר - להורות על החזרת הגלגל לאחור וליתן צו גילוי אשר בעקבותיו לא מן הנמנע כי יהיה צורך לפתוח את החזית העובדתית.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת לורן אקוקה, בתלה"מ 47102-11-23), מיום 21.1.24 בבקשת המבקשת לפסיקת מזונות זמניים עבורה (מזונות אישה) ועבור ילדיהם הקטינים של הצדדים.

הצדדים יישאו בחלקים שוים בהוצאות רפואיות שאינן ממומנות באמצעות הביטוח הרפואי ו/או הביטוח הרפואי המשלים בכפוף להצגת קבלות ו/או כל הוצאה רפואית מעבר להישתתפות הקופה כפוף להפניה או מירשם רפואי.

כך גם יובהר למען הסר ספק כי חיובי המזונות דנן נקבעו תוך שבית המשפט ער לטענות הצדדים בתובענה הרכושית ואפשר כי יבוצע תחשיב כולל בזיקה לחיובים שיפסקו גם בתובענה דנן.

יפים לענייננו הדברים שנאמרו ע"י השופט הנדל בבע"מ 1078/11 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו] (ניתן ביום 27.4.11): "כאמור, הכלל הוא אי היתערבות אך אין לומר שהחלטה בנושא מזונות זמניים חסינה מביקורת ערעורית. בעשיית מלאכתה, על ערכאת העירעור לבחון את קביעותיו של בית המשפט לעינייני מישפחה גם מבעד לחסר ואי הוודאות בתשתית העובדתית המאפיינים את השלב של דיון במזונות זמניים. אף 'עזרה ראשונה' בדמות מזונות זמניים יש להעניק בסבירות ובמידתיות. כאן בחינת התוצאה הכוללת מובילה למסקנה כי שיעור המזונות הזמניים כפי שנקבע חורג באופן ברור מהאיזון הדרוש בשלב זה" (פסקה 5 לפסק הדין).

עם כל הכבוד, בחיוב שהושת על המשיב לשאת בהוצאות המדור ואחזקתו (סעיף 81א' להחלטה) ו"ההוצאות השוטפות כפי שהיו עד כה" (סעיף 81ב' להחלטה) הוא אמנם מספק מדור למבקשת, חשמל, מים וכו' אך מזונות אישה אינם מסתכמים אך בקורת גג. המגורים המשותפים של הצדדים תחת אותה קורת גג בודאי שאינם טעם לשלילת מזונות.

...

במהלך הדיון שמעתי הקשיים של כל אחד מהצדדים בדבר השתלבות בשוק העבודה בישראל ואולם אני סבורה כי בשים לב להיותם של הצדדים צעירים, נוכח גם גילאי הקטינים, אין מניעה כי התובעת תשתלב בשוק העבודה ותמצה פוטנציאל כושר השתכרותה וודאי מקום שהיא גם עותרת לחיובו של הנתבע בדמי טיפול.

לו זמני השהות של הנתבע עם הקטינים ייקבעו על דרך הצמצום , יהיה מקום לדון מחדש בסוגית דמי הטיפול ואולם לעת הזו, בקשת האם בגין רכיב זה נדחית.

יצוין כי על אף טענת הנתבע כי נתן בידי התובעת כספים בשיעור של לפחות 35,000 ₪ לחודש, הרי לא היה באמור כדי להביא את התובעת לפרוע את ההוצאות השוטפות לרבות דמי מדור ועל כן אין אני קובעת את העברת הכספים דנן לידי התובעת מדי חודש.

נוכח האמור ולעת הזו כל עוד הצדדים לא הפרידו מגורים, ולאחר שבחנתי את התא המשפחתי הספציפי, גיל הקטינים, הכנסות הצדדים כפי שהוצגו עד כה, נכסים ויכולת כלכלית, במטרה להבטיח מימון צרכי הקטינים, אני מורה, עד להחלטה אחרת, כדלקמן: כל עוד הצדדים מתגוררים תחת קורת גג אחת, על הנתבע לשאת במלוא הוצאות המדור ואחזקתו כפי שאישר כי עשה כן לפני הגשת התביעה.

התשלומים ישולמו לידי התובעת מדי 10 לכל חודש ואלו יהיו צמודים למדד הידוע ביום מתן החלטתי זו כשהם מתעדכנים מדי 3 חודשים ללא הפרשים למפרע.

יפים לענייננו הדברים שנאמרו ע"י השופט הנדל בבע"מ 1078/11 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו] (ניתן ביום 27.4.11): "כאמור, הכלל הוא אי התערבות אך אין לומר שהחלטה בנושא מזונות זמניים חסינה מביקורת ערעורית. בעשיית מלאכתה, על ערכאת הערעור לבחון את קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה גם מבעד לחסר ואי הוודאות בתשתית העובדתית המאפיינים את השלב של דיון במזונות זמניים. אף 'עזרה ראשונה' בדמות מזונות זמניים יש להעניק בסבירות ובמידתיות. כאן בחינת התוצאה הכוללת מובילה למסקנה כי שיעור המזונות הזמניים כפי שנקבע חורג באופן ברור מהאיזון הדרוש בשלב זה" (פסקה 5 לפסק הדין).

לאור כל האמור לעיל, בשים לב לרמת החיים הגבוהה בה התקיימה המשפחה וממנה נהנתה המבקשת עובר לסכסוך (ואציין בהקשר זה לא פחות מ-6 חופשות משפחתיות בחו"ל בין החודשים פברואר 2023 ועד אוקטובר 2023) אני מוצא לנכון לחייב את המשיב לשאת גם במזונות זמניים למבקשת בסך של 4,500 ₪ לחודש (וזאת בנוסף לחיובים שהושתו עליו במסגרת ההחלטה מושא הבר"ע שאת חלקם יש לזקוף גם כמזונות למבקשת) וזאת החל מחודש דצמבר 2023 (אז הוגשה הבקשה לפסיקת מזונות זמניים) ועד החלטה אחרת שתינתן ע"י ביהמ"ש קמא.

סוף דבר הערעור מתקבל באופן שבו ההחלטה מושא הבר"ע תחול בשינויים הבאים: המשיב יישא בלוא החיובים שהושתו בסעיפים 81ד' ו-81ה' להחלטה ומחודש דצמבר 2023 יישא המבקש, בנוסף ורטרואקטיבית, גם במזונות זמניים עבור המבקשת (מזונות אשה) בסך של 4,500 ₪ לחודש וזאת עד להחלטה אחרת שתינתן ע"י ביהמ"ש קמא.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב – יפו (כב' סג"נ השופט טל חבקין) מיום 20.5.24 בת"א 60851-08-19 ולפיה התקבלה בקשת כונס הנכסים – משיב 1 לקבוע שמבקש 2 – יואב נדב אינו מוסמך לפעול בשם מבקשת 1 - חברת צל ירח בע"מ ובכלל זה להגיש הצעה להתמחרות.

יואב נדב טען כי לפי פס"ד של בימ"ש לעינייני מישפחה חלקה של צל ירח במקרקעין הוא שלו בשיעור של 44% ושל אימו – משיבה 4 בשיעור של 56%.

בעוד שבעלת הנכס הנוספת – משיבה 2 רשאית להתמחר ולרכוש את זכויות צל ירח בנכס, הרי זכותה של צל ירח נחסמה.

כפי שטוענים המבקשים בבקשת רשות העירעור שלפני, כך גם בימ"ש קמא סבר כי אין מקום להכריע במחלוקת זו במסגרת ההליך שבפניו (על כך למעשה אין מחלוקת); אולם אין בידי לקבל את טענת המבקשים לפיה לא היה מקום על בסיס מחלוקת זו למנוע מצל הירח יכולת להישתתף בהתמחרות זאת כאמור מבלי שתוגש הצעה משותפת של נדב ופרץ או שיוגש צו שפוטי הכולל הוראות שיאפשרו זאת.

...

הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 2.5.24 אולם בימ"ש קמא אפשר לו "להגיש בקשה או התייחסות לענייני צל ירח". מאחר והמחלוקת המשנית שהתעוררה בתיק ודרשה הכרעה נוגעת באופן ישיר לפרץ, הרי שעל מנת שהתמונה תוצג במלואה בפני בימ"ש, גם אני סבורה כי היה מקום לאפשר לפרץ להציג את עמדתו בפני בימ"ש קמא.

משהגיע בימ"ש למסקנה כי משקלה נמוך, הרי שפועל יוצא מכך שאין מקום להסתמך עליו בשלב זה. בימ"ש קמא קבע כי הדד לוק (מצב של קיפאון בחברה) לכאורה נותר בעינו נוכח מצב הדברים שהובא בפניו.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.