בקשת רשות לערער על פסק דין בערעור על תביעה בסדר דין מקוצר

]השופטת ר' רונן: לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיא א' פרקש וכב' השופטים ע' שחם ו-א' רובין) מיום 30.6.2020 בע"א 32182-11-19, במסגרתו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' קסלסי) מיום 20.9.2019 בת"א 12797-05, אשר קיבל את תביעת הפינוי שהגישה המשיבה נגד המבקשים, והורה על פינויים של האחרונים מנכס המקרקעין בו מתגוררים חלקם מזה שנים.

עם העברת הבעלות בנכס לידיה, הגישה הימנותא תביעה בסדר דין מקוצר לפינוי מוחמד ובני משפחתו מהנכס, בטענה כי הם פלשו לנכס שלא כדין, ואין להם כל זכות או רשות להחזיק בו (ת"א (שלום ירושלים) 5980/91 הימנותא בע"מ נ' סומרין (להלן: תביעת הפינוי הראשונה)).

לטעמי, משקלן המצטבר של הנסיבות המתקיימות בעניינינו – ובכללן, הקרבה המשפחתית ההדוקה בין מוחמד למערערים; זהות האינטרסים הקיימת בן מוחמד לבין המערערים ביחס לנכס; העובדה שהמערערים התגוררו עם מוחמד בנכס עת הוגשה והוכרעה תביעת הפינוי הראשונה (ואף שנים רבות לפני כן); וכן קביעות פסק הדין בתביעת הפינוי הראשונה מהן עולה כי הרשות שהעניק מוסא למוחמד להתגורר בנכס התפרשה גם על המערערים (אישתו וילדיו) – מצדיק להחיל גם ביחס אליהם את השתק העילה שנוצר מכוח פסק הדין בתביעת הבעלות הראשונה, המונע את הגשתה של תביעת פינוי נוספת מצד הימנותא (ראו והשוו: עניין צמרות, בפיסקה 32; עניין חאמד, בפיסקה 16).

...

עם זאת, אני סבורה כי יש מקום לחשיבה ולהפקת לקחים מהתנהלותה של המדינה במקרה זה. כפי שכבר ציינתי, הנכס, שהמחלוקות כולן נסבו עליו, הוכרז פעם אחת כנכס נפקד, מבלי שהיה לכך בסיס בדין, שהרי הבעלים היה ללא ספק תושב ירושלים במועד ההכרזה הראשוני עליו.

סוף דבר – לנוכח כל האמור, ובשים לב לנסיבותיו הייחודיות של המקרה דנן, לשיטתי יש לראות במערערים שבפנינו – הם בני משפחתו של מוחמד – בני-רשות בנכס מושא ההליך.

מסקנה זו מבססת טעם חלופי נוסף לדחיית תביעת הפינוי שהגישה הימנותא, לצד ההנמקה שהציגה חברתי השופטת רונן הנסמכת על הכלל של מעשה בית דין.

בבית המשפט העליון רע"א 3825/23 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקש: שלמה עמר נ ג ד המשיבים: 1. **** ניסן מגן 2. חגי יוסף מגן בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים ע' רביד, נ' שילה ו-ס' רסלר-זכאי) מיום 13.3.2023 ב-ע"א 6218-04-22 בשם המבקש: עו"ד אחיקם גריידי ][]החלטה

בפסק הדין נדחה ערעור על החלטה ופסק דין של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' הדר), מיום 29.12.2021 ומיום 3.3.2022, בהתאמה, ב-תא"ק 37243-09-20.

רקע והחלטות קודמות ביום 15.9.2020 הגישו המשיבים כתב תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקש (לפי פרק ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות)), על סך של 450,000 ש"ח, בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (תא"ק 37243-09-20).

...

הערעור נדחה בפסק דין מיום 13.3.2023 (כב' השופטים ע' רביד, נ' שילה ו-ס' רסלר-זכאי).

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

אשר על כן – בקשת רשות הערעור נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 5183/23 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקשת: רחלי רפפורט נ ג ד המשיבים: 1. החברה לניהול התחנה המרכזית החדשה בתל אביב 1988 בע"מ 2. ציפורה ליטנר 3. אפרים קראוטהמר 4. שלמה אלקיים בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' כהן (ס"נ)) מיום 9.5.2023 בע"א 61983-01-23 בשם המבקשת: עו"ד יוסי רפפורט ][]החלטה

ביום 5.1.2017 הגישה חברת הניהול תביעה בסדר דין מקוצר, נגד אישתו של מר קרוטהאמר (להלן: גב' קרוטהאמר), שירשה אותו לאחר פטירתו, ונגד מר אלקיים (להלן, יחד: הנתבעים), לתשלום חוב בגין דמי ניהול ובגין דמי שימוש (בגין הצבת כיסאות בשטח הצבורי), מהשנים 2016-2012, בתוספת ריבית פיגורים.

המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, בגדריו העלתה שלל טענות נגד הקביעות בפסק הדין הנ"ל, וכן טענה להתיישנות התביעה בהתבסס על מועד כריתת הסכם הניהול הראשון בשנת 1991 והמנעותה של המשיבה לגבות מבעלי החנות את דמי הניהול לאורך עשרות שנים.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ללא צורך בתשובה, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

מלבד זאת, לא שוכנעתי כי בנסיבות דנן יש ליתן רשות ערעור על מנת למנוע עיוות דין.

סיכומו של דבר: הבקשה נדחית.

בשם המבקש: עו"ד יובל פלדה ][]החלטה בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 4.6.2023, בע"א 35609-06-22 (השופטים ר' שפירא – נשיא, ב' טאובר – סג"נ ו-ת' נאות פרי), שבגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק הדין של בית המשפט השלום בקריות, מיום 22.4.2022, בת"א 22221-10-14 (השופט מ' ארדמן).

ביום 18.10.2014, הגישה החברה כתב תביעה בסדר דין מקוצר ובו נטען כי כץ "נטל מאת [החברה] כספים בסכום של 1,563,299 ₪ ולא החזירם". את התביעה ביססה החברה על כרטסת הנהלת חשבונות; כץ הכחיש את תוקפה.

...

אחר זאת, פנה בית המשפט המחוזי לדחות את יתר טענותיו הערעוריות של כץ, וסיכם: "לאור כל האמור סבורים אנו כי לא נפלה כל שגגה בפסק דינו של בית משפט קמא המבוסס היטב עובדתית ומשפטית ואין להתערב בקביעותיו או בתוצאה אליה הגיע ומשכך אנו מורים על דחיית הערעור". כץ לא השלים עם פסק הדין, ולאחר גלגולים שונים של התיק בבית משפט זה (ראו: רע"א 5922/23 כץ נ' ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ (6.8.2023); רע"א 6377/23 כץ נ' ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ (13.9.2023)) הגיש את הבקשה שלפנַי, שבגדרה מלִין כץ, בעיקר, על סטייתו של בית משפט השלום מעמדת המומחית במספר נקודות.

המקרה אינו מציף שאלה משפטית כללית, החורגת מעניינם של הצדדים, ואף לא נעשה ניסיון לטעון כך; לאחר שעיינתי בפסקי הדין, סבורני כי גם חשש שמא נגרם עיוות דין – אינו מתעורר.

סוגיות אלה אינן מצדיקות להיעתר לבקשה ב'גלגול שלישי' (ראו, למשל: רע"א 4705/22 אליהו נ' אליהו, פסקה 9 (29.9.2022); רע"א 5293/23 חייט נ' גפנר, פסקה 12 (26.7.2023); בע"מ 1966/23 פלוני נ' פלונים, פסקה 9 (27.8.2023)).

יתרה מזו, גם לוּ הייתי מניח, ואיני עושה כן, כי צודק כץ בטענתו, שבית משפט השלום סטה מהלכות שנקבעו בבית משפט זה לעניין מעמדה של חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, ולא יִשמם כהלכה – גם בכך אין כדי להצדיק דיון ב'גלגול שלישי' (ראו: ראו, למשל: רע"א 2334/23 תנועת מכבי ישראל נ' קרנקורס ביגוד בע"מ, פסקה 3 (23.3.2023)) הבקשה נדחית אפוא בזאת.

בבית המשפט העליון רע"א 305/24 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקשים: 1. חיים גביש 2. חנן זלצמן נ ג ד המשיב: "גלי תכלת נכסים" – אורן פרנס בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגנית הנשיא א' כהן), בע"א 6663-05-23, מיום 19.10.2023 בשם המבקשים: עו"ד תומר פרסלר ][]החלטה

בפסק הדין נושא הבקשה נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט א' ברקאי), בתא"ק 69359-12-19, במסגרתו התקבלה תביעת המשיב לתשלום פיצוי מוסכם בסכום אשר עמד על סך של 214,110 ש"ח. וזה ורקע הדברים, בתמצית: ביום 30.10.2019 נחתם הסכם תיווך בלעדי (להלן: ההסכם או הסכם התיווך), אשר על פי הכתוב בו שכר המבקש 2, מר חנן גביש (להלן: חנן), בשם אחיו, מר חיים גביש (להלן: חיים), את שירותי המשיב, מר אורן פרנס דרך חברת התיווך שבבעלותו – גלי תכלת נכסים (להלן: המשיב), על מנת שיסייע במכירת דירה בבעלותו של חיים ברחוב הקוממיות 3 בהרצליה (להלן: הדירה).

מאוחר יותר, בהודעה מיום 27.11.2019, הודיע חנן למשיב כי הדירה נמכרה בסכום של 6.1 מיליון ש"ח. בעקבות זאת, ביום 29.12.2019, הגיש המשיב תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, במסגרתה עתר כי ישולם לו הפצוי המוסכם (בסך של 214,110 ש"ח), או לחלופין כי ישולמו לו דמי התיווך (בסך של 107,055 ש"ח).

...

על רקע האמור לעיל דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, וחייב את המבקשים בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ש"ח. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הוגשה בקשת הרשות לערער שבפניי.

דין הבקשה להידחות.

סיכומו של דבר: הבקשה נדחית בזאת.