בקשת רשות לערער על פסק דין בעניין מזונות ודמי מדור זמניים

הבקשה הוגשה לצד בקשת רשות ערעור על פסק הדין.

להשלמת התמונה יצוין כי עוד קודם לכן התנהלו הליכים בין הצדדים בעינייני משמורת ומזונות, כמו גם בנוגע לטענות שעניינן אלימות שכתוצאה מהן אף הוצא צו מניעה זמני כנגד כניסת המשיב לדירה (ה"ט 24139-09-16, השופט נ' סילמן).

בכל הנוגע לסוגיית דמי השמוש, קבע בית המשפט המחוזי כי מעת שהסכימו הצדדים לפירוק השתוף בדירה (בשלב הסיכומים בבית המשפט לעינייני מישפחה), אין לראות עוד את המשיב כמי שויתר על זכויותיו לעניין זה, ובהתאם לכך יש לפסוק לו דמי שימוש ראויים ממועד זה ועד לפירוק השתוף בפועל, בנכוי דמי מדור בשיעור של 40%.

עוד טוען המשיב כי סכויי בקשת רשות העירעור אינם גבוהים מאחר שהסתירה בפסק הדין לגביה טוענת המבקשת נובעת אך מהבנתה השגויה שלו.

...

אשר על כן: אני מורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין שנתן בית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שהוגשה עליו.

לצד זאת, בשים לב לאי-הבהירות שהמשך ההתדיינות מטילה על הצדדים אני מורה כי התיק יועבר לדיון בפני הרכב לא יאוחר ממחצית חודש אוגוסט 2020.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת.

בסיכומו של דבר, בשים לב ליחס בין הכנסותיהם של הצדדים ולזמני השהות שלהם עם הקטינים, קבע בית המשפט לעינייני מישפחה כי דמי המזונות שישלם המבקש יעמדו על 2,950 שקלים לחודש, לרבות דמי מדור והוצאות החזקה, וזאת החל מחודש מרס 2020.

בקשת רשות העירעור היתמקדה כאמור בהשלכותיה של ההלכה שנקבעה ב-בע"ם 919/15 על פסקי דין חלוטים בעיניין מזונות.

...

מנגד, המשיבה טענה כי דין התביעה להידחות, בהדגישה כי המבקש לא הציג הסבר לשינוי שחל בכושר השתכרותו, וכי ממילא אין מדובר בשינוי נסיבות מהותי המצדיק הפחתה של המזונות.

בסיכומו של דבר, בשים לב ליחס בין הכנסותיהם של הצדדים ולזמני השהות שלהם עם הקטינים, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי דמי המזונות שישלם המבקש יעמדו על 2,950 שקלים לחודש, לרבות דמי מדור והוצאות החזקה, וזאת החל מחודש מרס 2020.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, ובשים לב לפסק דינו האמור של בית משפט זה ב-בע"ם 7670/18, מצאתי כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

לצד האמור, דחה בית המשפט את תביעת המשיבה למזונות אשה; פסק מזונות לטובת הקטין וכן דמי מדור; וקבע בתביעת הרכוש כי יש לאזן רק את הזכויות הסוציאליות שנצברו למבקש ולמשיבה במהלך חייהם המשותפים.

בו ביום ניתן פסק דין חלקי של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ש' שוחט, וכב' השופטים ע' רביד ונ' שילה), שדחה את ערעור המבקש בנוגע למעבר מקום המגורים, לזמני השהות ולנטל הנשיאה בהם, זאת בהתאם לתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

בסופו של דבר, נקבע כי בית המשפט לעינייני מישפחה איזן בין האינטרסים הרלוואנטיים, ואישר את מעברה של המשיבה לעיר הסמוכה, המצויה במרחק של כ-20 קלומטר מעיר המגורים, וזאת תוך שהורה על שמירת מאזן זמני השהות של המבקש עם הקטין (להלן: פסק הדין בעירעור).

כידוע, רשות לערער ב"גילגול שלישי" על פסק דין של בית משפט לעינייני מישפחה תנתן במשורה, מקום שבו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית כללית, אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או כאשר המנעות ממתן רשות לערער תיגרום למבקש עוות דין חמור (בע"ם 2127/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (6.5.2021); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3), 123, 128 (1982)).

...

בסופו של דבר, נקבע כי בית המשפט לענייני משפחה איזן בין האינטרסים הרלוונטיים, ואישר את מעברה של המשיבה לעיר הסמוכה, המצויה במרחק של כ-20 קילומטר מעיר המגורים, וזאת תוך שהורה על שמירת מאזן זמני השהות של המבקש עם הקטין (להלן: פסק הדין בערעור).

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.

עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לעינייני מישפחה בחיפה (כב' השופטת ענבל קצב-קרן) שניתנו ביום 11.7.2023 בתיק תלה"מ 45102-03-23 (להלן: "ההחלטה קמא" ו- "התיק קמא" בהתאמה), אשר במסגרתה נפסק כי בית משפט קמא ידון בבקשה שהגיש המבקש בתיק קמא למזונות זמניים, בדיון שנקבע ליום 30.11.2023 ולא קודם לכן.

המבקש ערער על פסק הדין הנ"ל לבית משפט זה (המשיבה ערערה אף היא בעירעור שכנגד), ובית משפט זה דחה את העירעור והערעור שכנגד שהוגשו, בקבעו כי "דוקא טענות כל אחד מן הצדדים בערעורו הוא, מלמדות כי פסק הדין קמא מצא את 'קו האמצע' הנכון והראוי בין הצדדים, בכל הקשור לשאלת קביעת סכום המזונות, לאחר שינוי הנסיבות המהותי שמצא הנוגע לשכרם של הצדדים...". המבקש לא אמר נואש, והגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט זה בעירעור הנ"ל לבית המשפט העליון (בע"מ 9204/18), שנדחתה בהחלטת כב' השופט ניל הנדל מיום 30.3.2020.

ביום 20.3.2023 הגיש המבקש את התובענה קמא, "תביעה למזונות ולמדור", במסגרתה ביקש את ביטול חיובו בתשלום דמי מזונות עבור הקטינות לידי המשיבה; חיוב המשיבה בתשלום דמי מזונות ומדור הקטינות לידי המבקש וקביעת תשלום הוצאות חריגות ומחציות בהתאם ליחס ההכנסות ולמצב הכלכלי של הצדדים.

במסגרת הבקשה ביקש להורות על הקפאת תשלום מזונות הקטינות ע"י המבקש לידי המשיבה והקפאת הריביות בתיק ההוצל"פ עד למתן פס"ד בתביעה; להורות על חיוב המשיבה בתשלום מזונות זמניים ומדור עבור הקטינות לידי המבקש, בסך של 2,400 ₪ לחודש (1,200 ₪ עבור כל קטינה) עד הגיע כל אחד מהקטינות לגיל 18 ושליש מהסכום מהגיע הקטינות לגיל 18 ועד גיל 21; לחייב המשיבה בתשלום 40% מהוצאות המדור של הקטינות בעת שהותן אצל המבקש בסך של 1,040 ₪ לחודש; לחייב את המשיבה בתשלום 75% מהוצאת החריגות של הקטינות נוכח יחס הכנסות הצדדים ומצבה הכלכלי של המשיבה.

...

המשיבה הגישה תגובתה בתיק קמא, ולטענתה יש לדחות את הבקשה.

עיון בפרוטוקול הדיון מלמד, כי טרם מתן ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור דנן, פנה בית המשפט קמא אל התובע כדלקמן: "לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו בפניי עד כה, בפסה"ד שניתן ביום 20.3.18, בהעדר שינוי נסיבות לכאורה שחל על יסוד החומר שבפניי בשלב זה ובהתחשב בגובה המזונות שנפסקו (הופחתו בפסה"ד שניתן ביום 20.3.18), בית המשפט פונה אל התובע על מנת שיתן הסכמתו למחיקת העתירה ללא צו להוצאות בשלב זה וייתר המשך הדיונים" (עמ' 3 לפרוט', שו 22-26).

אין כל הצדקה לעכב דיון בבקשה קמא עקב מחדליה של המשיבה בחוסר תום לב. דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא שוכנעתי לדחות הערעור אף ללא צורך בתשובה, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות.

התוצאה היא, כי קביעת בית המשפט קמא בנושא מזונות זמניים ניזונה מממצאים עובדתיים חלקיים.

יושם אל לב, כי בית משפט קמא התרשם כבר בהחלטתו מיום 16.5.23, כי "....טענות המבקש בדבר שינוי הנסיבות שחל בהשתכרותה ומצבה הכלכלי של המשיבה, טעונות הוכחה ותתבררנה במהלך ההליכים המשפטיים. לא ניתן להכריע בהן בשלב זה, טרם התקיים דיון ענייני ומעמיק". אף בהחלטה קמא שניתנה כחודשיים לאחר ההחלטה הנ"ל, התרשם בית המשפט מטיעוני הצדדים וקבע כי לצורך המשך בירור הבקשה קמא יש "לברר את מצבת הנכסים והמצב הכלכלי של כל אחד מהצדדים לעומק, לקבל השלמת הנתונים הנדרשים לצורך כך". פעמיים נדרש בית משפט קמא והבהיר לאחר התרשמותו מטענות הצדדים, כי החלטתו בבקשה קמא תינתן אך לאחר שמיעת הוכחות (ההחלטה הראשונה אף אושררה ברמ"ש 47195-05-23 כמצוין בסעיף 13 לעיל); סבורני כי טוב יעשה המבקש לו ימתין לבירור עובדתי של טענותיו ושל טענות המשיבה.

אף מטעם זה סבורני כי אין להתערב בהחלטה קמא.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

על הפרק: בקשת רשות ערעור על החלטה שלא להפחית באופן זמני ומיידי (בטרם קיום דיון ובירור) את דמי מזונות הקטינות עד לתום בירור התביעה העיקרית (להקטנת או ביטול למזונות).

כן נקבע כי פסק הדין המוסכם בין הצדדים בעיניין המזונות ניתן לאחר הילכת בע"מ 919/15 ועל כן הטענה כי אחת הקטינות הגיעה לגיל 6 שנים אינה מהוה שינוי נסיבות המצדיק הפחתת מזונות באופן זמני.

המבקש מוסיף, כי בהסדר של משמורת משותפת אין "חיוב במדור". ולכן שגה בימ"ש קמא בכך שקבע כי כעת דמי המזונות כוללים מדור והחזקתו בעוד שבעת שנערכו ההסכמות בעיניין המזונות הוצאה זו לא הייתה קיימת.

אם כך, בנגוד לפסיקה שצוינה על ידי המבקש בסעיפים 69-71 לבקשת רשות העירעור (מבתי משפט לעינייני מישפחה בחיפה ובקריות משנת 2018 שניתנו קודם ההלכה המחייבת בבע"מ 7670/18), הרי שמבחן שינוי הנסיבות המהותי בתביעות לשינוי מזונות שנקבעו בפסק דין חלוט טרם הילכת בע"מ 919/15 עומד בעינו (ועל כך אוסיף משלי כי לא כל שכן פסק דין או הסכמות שנעשו לאחר הילכת בע"מ 919/15).

...

ביום 11/10/23 הגיש המבקש בקשת סעד זמני בה עתר בדחיפות לבטל החיוב במזונות או להפחיתם מהטעמים המפורטים בכתב התביעה וביום 4/1/24 הוגשה תגובת המשיבה.

טענות המשיבה: המשיבה סבורה, כי דין בקשה להידחות על הסף ולעיצומה וכי לא נפלה כל שגגה מלפני בית משפט קמא.

המשיבה סבורה כי מדובר בסעד זמני שלא היה מקום להעניק בנסיבות העניין וכי אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא שנדרש במסלול של "סעד זמני" או "מזונות זמניים". לבסוף טוענת המשיבה, כי המבקש נוהג בשיטת התשה כלפיה בכך שגורר אותה בכל פעם לערכאות, נוכח כי "אין לו מה להפסיד" בעוד היא נאלצת לשאת בשכר טרחת באת כוחה ובהוצאות המשפט וכי יש להניח שהוצאות המשפט של המבקש עצמו עולות עשרות מונים על סכום הפחתת המזונות שלשיטתו יכול היה לזכות בו. דיון והכרעה: לאחר שבחנתי בקשת רשות הערעור והתשובה לה, המסמכים בתיק בית משפט קמא, השלב הדיוני בו ניתנה ההחלטה נושא הבקשה, הדין והפסיקה לעניין שינוי חיוב פסוק ומוסכם במזונות, באתי לכלל דעה ומסקנה כי אין כל מקום ליתן רשות ערעור על ההחלטה וכי היא מוצדקת לחלוטין.

בהקשר זה אציין, כי מקובלת עלי טענת המשיבה כי המבקש פועל בחוסר תם לב בכל הנוגע להצגת מצבו הכלכלי האמיתי.

סיכומו של דבר, המבקש הגיש תביעה לביטול או הפחתת מזונות בנותיו הקטינות, מזונות שנקבעו בהסכמה לצד הסכמות אחרות בפן הרכושי.

אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות תוך שאני מחייב המבקש בתשלום הוצאות למשיבה בסך 7,500 ₪ (שישולמו לה באמצעות העברת הערובה/פקדון לבאת כוחה בעוד 10 ימים מהיום).