בפיסקה 16 של החלטת כב' השופט נ' סולברג נקבע כך:
"16. זאת ועוד. המבקשים לא ביקשו לערער על החלטת בית משפט קמא מיום 3.12.2019, בגדרה עוכבו תביעות החוב שהוגשו בקשר עם עבודות הפיתוח וניתנה בה הוראה למפרקים לקבל הצעת מחיר להשלמת ביצוען. תחת זאת, העדיפו המבקשים 'לשבת על הגדר' ולהמתין לחוות הדעת מטעם המפרקים, אולי מתוך מחשבה שחוות דעת זו עשויה להיות לטובתם; אך לא כך היה. למעשה, החליטו המבקשים להגיש את הבקשה להתיר לנקוט בהליך נפרד רק לאחר שנתקבלה חוות דעתו של קליין מטעם המפרקים, אשר אמדה את עלות העבודות בסכום נמוך במידה משמעותית מכפי שצוין בחוות דעתו של קורן, ולאחר שהוברר להם כי עבודות אלו עתידות להתבצע כאשר יופקדו הכספים בקופת החברה, דבר שעשוי להשפיע אף על התובענה שהוגשה. בנסיבות אלו, נדמה כי ניסיונם של המבקשים לעתור כעת בבקשה לנקיטת הליך נפרד – לאחר ש"נפל דבר", כלשון בית משפט קמא, ולאחר שנתברר כי תוצאתו של הליך הפרוק אינה לרוחם – עולה כדי חוסר תום לב בניהול הליכים משפטיים ועל כן ראוי להדחות מטעם זה בלבד".
בסעיף 87 לכתב התביעה שהוגש לבית משפט זה מטעם העמותה והועד המקומי, נכתב כדלקמן:
"87. בסופו של דבר, ולאחר ההסכם המשולש מיום 30.11.06, נקבע סכום הפיתוח לכל מיגרש על הסך של כ- 100 אלף ₪ (בערכי חודש מרץ 2004) במכפלת 145 מגרשים שטרם בוצעה לגביהם העבודה. זאת אומרת, שסכום הפיתוח הכולל הועמד לכאורה על הסך של כ- 14,500,000 ₪ (בערכי חודש מרץ 2004). אלא, שבשלב זה נותרו לשיווק רק 74 מגרשים של משתכנים משלמים ולפיכך נעשתה מניפולציה פסולה וחמורה שבמסגרתה הוסכם בין הצדדים להסכם המשולש, באישור הרשות, כי מלוא הסכום הדרוש לפיתוח יושת רק על 74 רוכשי המגרשים במיכרז הרשות ולפיכך, חויב כל רוכש לשלם סכום כפול (בערך) מן הסכום האמתי שהיה נידרש לשלם אילולי בוצעה המניפולציה האמורה".
אותה טענה הופיעה גם בבקשת רשות העירעור שהגישו העמותה והועד לבית משפט העליון, על פיה, תקציב העבודות הועמד על סך של 14.5 מיליון ₪ כולל מע"מ. מדובר בתקציב שקבעה המועצה האזורית מטה יהודה בהסתמך על דוח חברת אב-אל ניהול וייעוץ הנדסי בע"מ, חברת ייעוץ ופקוח מטעם המועצה, אשר צורף כנספח 7 לתצהירו של מר לולו.
לדידי, טענות אלה יוצרות השתק שפוטי המונע מבעלי המגרשים לטעון טענות סותרות בהליך זה בדבר תקציב עבודות הפיתוח (רע"א 8297/12 הפניקס הישראלי לביטוח נ' המוסד לביטוח לאומי (16.7.13) פסקה 13).
...
יחד עם זאת ועל אף כל האמור לעיל, החלטתי שלא להתעלם מהטענות לגופו של עניין מטעם העמותה והוועד.
בסעיף 87 לכתב התביעה שהוגש לבית משפט זה מטעם העמותה והוועד המקומי, נכתב כדלקמן:
"87. בסופו של דבר, ולאחר ההסכם המשולש מיום 30.11.06, נקבע סכום הפיתוח לכל מגרש על הסך של כ- 100 אלף ₪ (בערכי חודש מרץ 2004) במכפלת 145 מגרשים שטרם בוצעה לגביהם העבודה. זאת אומרת, שסכום הפיתוח הכולל הועמד לכאורה על הסך של כ- 14,500,000 ₪ (בערכי חודש מרץ 2004). אלא, שבשלב זה נותרו לשיווק רק 74 מגרשים של משתכנים משלמים ולפיכך נעשתה מניפולציה פסולה וחמורה שבמסגרתה הוסכם בין הצדדים להסכם המשולש, באישור הרשות, כי מלוא הסכום הדרוש לפיתוח יושת רק על 74 רוכשי המגרשים במכרז הרשות ולפיכך, חויב כל רוכש לשלם סכום כפול (בערך) מן הסכום האמיתי שהיה נדרש לשלם אילולי בוצעה המניפולציה האמורה".
אותה טענה הופיעה גם בבקשת רשות הערעור שהגישו העמותה והוועד לבית משפט העליון, על פיה, תקציב העבודות הועמד על סך של 14.5 מיליון ₪ כולל מע"מ. מדובר בתקציב שקבעה המועצה האזורית מטה יהודה בהסתמך על דוח חברת אב-אל ניהול וייעוץ הנדסי בע"מ, חברת ייעוץ ופיקוח מטעם המועצה, אשר צורף כנספח 7 לתצהירו של מר לולו.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, בקשת המפרקים לאישור הסדר הנושים מתקבלת וניתן להסדר הנושים תוקף של פסק דין, בכפוף להגדלת הסכום שיוקפא בקופת הפירוק לטובת השלמת העבודות לסך של 7.5 מיליון ₪ בתוספת מע"מ וכן בכפוף לכך שהשלמת העבודות תבוצע על ידי קבלן שייבחר על ידי המפרקים באמצעות פרסום מכרז, כאמור לעיל.
