בבקשתם, התובעים מבקשים לספק הסבר לסרוב מצד ילדי המנוחה, וטוענים כי ברור מאליו שהאחרונים ימנעו מלפעול נגד אחיהם הנתבעים, "מאחר והם עושים הכל כדי לנשל את המבקשים מהירושה" עוד לטענת התובעים, ילדי המנוחה "קיבלו טובת הנאה או הבטחה כלשהן, אחרת אין כל הסבר המניח את הדעת לסירובם להצטרף לתביעות כאשר מדובר בכספים שמגיעים להם כדין".
את סירובם של ילדי המנוח ראובן ז"ל, לתת הסכמתם להגשת התביעות או לקחן בהן חלק, מפרשים התובעים כך שלטענתם ילדי המנוח "משאירים למבקשים לפעול בנושא".
התובעים מוסיפים שלא יגרם ליורשים כל נזק מניהול ההליך נגד הנתבעים מפני שכל הכספים שיתקבלו מהתביעות "יחולקו בחלקים שוים בין המשיבים".
עוד לטענת התובעים יגרם להם נזק של ממש ככל ולא יותר להם לנהל את התובענות, והם עומדים על הכספים השייכים להם שניטלו מעיזבון המנוחה כביכול, והן על קבלת דמי שימוש.
בשלב זה בשלה העת לדחות טענה נוספת מפי התובעים, אשר לטענתם סכומים שיתקבלו לאחר קבלת התביעות, ממילא "יחולקו בחלקים שוים בין המשיבים". נשוב ונדגיש, שכל סכום שיזכה את המנוחה ויהפוך לחלק מהעיזבון, יחולק בין היורשים בהתאם לצוו הירושה, ולפי חלקו של כל יורש בעיזבון, ולא בחלקים "שוים". כאמור, חלקם של התובעים רחוק מלהיות "שווה" לחלקם של ילדי המנוחה.
]
עוד עולה מהחומר שבפניי, שרחל הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו, והן בקשה לעיכוב ביצוע (רמ"ש 00000-07-19).
...
בית המשפט מצא עוד שאין לתת בידיהם של התובעים את הכוח המשפטי או המוסרי לנהל את התביעות, בשם המנוחה כביכול ונגד ילדיה של המנוחה.
בעקבות החלטתי מיום 8.2.23, הוגשה ביום 13.2.23 בקשה לצירוף תיק הקובלנה, על בסיס הטענה לפיה בית משפט השלום הדן בקובלנה התיר לרחל לעשות כן. בהחלטה מיום 27.2.23 דחיתי את הבקשה, בין היתר בנימוק שבית משפט השלום לא התיר את צירוף "התיק". למחרת, ביום 28.2.23 התובעים שוב "הודיעו" שפנו בבקשה מתאימה לבית משפט השלום.
בערבו של יום ועל רקע כל המנוי לעיל בפסק דיני זה, מצטרפת אני לעמדה זו.
סוף דבר
על בסיס כל הנקוב לעיל, אני קובעת כדלקמן:
התביעה בתיק 8888-12-22 נמחקת.
