בקשת רשות לערער על חיוב בהפקדת ערובה בעיכוב הליכים בטענת פרעתי

4) מכח ההסכמה לפיה רשאית המשיבה לנהל הליכים מול מרוול, בשם המבקשת ויפוי הכח שניתן לה לשם כך בסעיף 8 האמור, הגישה המשיבה ערעור על פסק הבוררות שניתן ע"י הבורר עו"ד יצחק מרציאנו.

במסגרת בקשה שהגישה המבקשת לחייב המשיבה, בהפקדת ערובה, למילוי פסק הבוררות המאושר, קבעה כב' השופטת נועה גרוסמן בהחלטתה מיום 24.08.18, כי לצורך אכיפת פסק הדין המאשר את פסק הבוררת, על המבקשת לפנות לרשויות הבצוע השונות.

המשיבה הגישה שתי בקשות בתיק ההוצל"פ, האחת לביטול העיקולים שהוטלו במעמד צד אחד והשנייה, וזו הנוגעת לענייננו, בקשה לסגירת התיק שניפתח שלא כדין וחילופין בקשה בטענת "פרעתי" ובקשה לעיכוב הליכים.

בדיון הדגיש ב"כ המשיבה, כי סעיף 8 לפסק הבוררות מטיל חיובים שלובים על הצדדים, מחד, חובת המשיבה לשלם למרוול את הסכומים שהמבקשת נדרשה לשלם ומאידך הסיפא של הסעיף, מקנה למשיבה רשות להיתגונן וההליכים מול מרוול עדין לא הסתיימו ולא ניתנה למשיבה היזדמנות להיתגונן.

...

11) סוף דבר, הערעור מתקבל ומבוטלת החלטתו מיום 25.10.18 של כבוד הרשם, לרבות מבוטל החיוב הכספי.

- אני מורה על פתיחת תיק ההוצל"פ 50145110-18.

המשיבה תשלם למבקשת את הוצאות הערעור בסך של 7,500 ₪.

לפניי בקשת רשות לערער על החלטת רשם ההוצאה לפועל בתל אביב (כב' הרשם עמית גולן) מיום 6.10.2021 בתיק הוצל"פ 505884-07-20 שבה הוחלט לחייב את המבקשים בהפקדת ערובה בסך של 10,000 ש"ח כתנאי לעיכוב הליכים בבקשה בטענת פרעתי שהגישו.

...

דין הטענה להידחות משום שאין לה זכר בפרוטוקול או בהחלטה.

ההחלטה האופרטיבית הייתה שההתנגדות נדחית, בלא לסייג את הדחייה באופן כלשהו.

סוף דבר: הערעור נדחה.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט אורי גולדקורן), שניתנה במסגרת ת"א 12886-02-20, ביום 27.07.20, ובמסגרתה הורה בימ"ש קמא למבקש להפקיד ערובה בסך 100,000 ₪ לתשלום הוצאות המשיב כתנאי לשמיעת תביעה שהגיש המבקש נגד המשיב.

רק במקרים נדירים יבוטל פסק דין שניתן בהסכמה; שהתביעה שהגיש המבקש היא חסרת כל יסוד, היתיישנה, סכוייה קלושים ודינה להדחות על הסף; המבקש לא פירט בכתב התביעה את כתובתו העדכנית; יש למבקש מספר חובות, לרבות חוב מזונות, והוא ברח לחו"ל כדי להיתחמק מתשלום חובות ותיקי הוצל"פ שניפתחו נגדו; המבקש לא שילם את סכום הפקדון שנקבע על ידי ראש ההוצל"פ כתנאי לעיכוב הליכים שניפתחו נגדו; יש חשש ממשי שהמבקש לא יוכל לשלם את הוצאות המשיב; לפי פסק הדין אותו מבקש המבקש לבטל הוא חויב בתשלום למשיב בסך למעלה משבעה מיליון ועל סכום זה ניפתח נגדו תיק בהוצל"פ. בתשובת המבקש, בין היתר, חזר על טענות שנטענו נגד פסק הדין וטען כי סכויי התביעה שלו טובים.

כן טען כי הפקיד סכום של 30,000 ₪ בתיק הוצל"פ בו טענת פרעתי של המבקש לא נדחתה.

המבקש הגיש בהמשך גם בקשה לצרוף ראיות: חוו"ד מומחית בבדיקת כתבי יד לגבי החתימה על הסכם הפשרה המיוחסת למבקש, אשר ניתנה לאחר הגשת כתבי בי-דין בסוגיית החיוב בערובה בהליך בבימ"ש קמא; אישורי זכויות מרשות מקרקעי ישראל, המעידים על זכויות שיש למבקש בנכס מקרקעין בבאר שבע, אשר לטענת המבקש פעל להשגתם ורק ביום 7.7.20 השיג אישור זכויות לגבי מיגרש אחד וביום 24.8.20 השיג אישור בנוגע למגרש השני; אישור זכויות המעיד על זכויות שיש למבקש בנכס מקרקעין בטיילת "לידו" באשדוד, אשר גם אותו נטען כי איתר רק לאחר בדיקה בתיק שהיה מצוי בארכיב.

...

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את החלטת בימ"ש קמא ואת טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה למתן רשות הערעור, שכן אין מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

כמו כן, כאמור, שיקול הדעת של הערכאה הדיונית בסוגיות אלה הינו רחב מאוד ובמקרה זה סבור אני כי אין מקום להתערב.

בית משפט קמא שקל את כל השיקולים הרלוונטיים וכאמור לעיל לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטה, לא כל שכן פגם המצדיק מתן רשות לערער בהתאם להלכות המצמצמות את התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה. הבקשה נדחית.

למרות שהדבר אינו מצריך המחשה, ניתן לראות המחשה של הפגם שבנקיטת הליכים מקבילים על ידי ב.ס.ט בזאת: מבין המסמכים שהגישה ב.ס.ט ביום 8.7.2019 (לאחר שלא הוגשו תחילה), ישנו העתק של בקשה דחופה, במסגרת בקשת הרשות לערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב, למתן צו אירעי בבקשה לעיכוב ביצוע, והעתק החלטה בה של כבוד שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב ע' רביד, הקובעת כסעד אירעי כי מחציתו של סכום עיקול שהוטל על זכויות ב.ס.ט אצל תנובה יעוכב אצל תנובה, ומחצית תועבר לתיק ההוצאה לפועל (החלטה מיום 27.6.2019 בתיק 53370-06-19).

ראינו לעיל, כי בפסק הדין בעירעור, בית משפט השלום בתל אביב דוקא הפנה את ב.ס.ט להגיש בקשה או בקשות נוספות דוקא במסגרת תיק ההוצאה לפועל ("ניתן להגיש בקשה בטענת 'פרעתי' ולכלול במסגרתה את כל הטענות לרבות העתירה לסגירת התיק בטענה של פגם בפתיחתו, ואף ניתן להגיש בקשה נפרדת לסגירת התיק ולהתמקד בטענות בגינן סבורה המערערת שלא היה מקום לפתיחת התיק ויש להורות על סגירתו" (פס' 7).

אמנם בית משפט השלום היתייחס בפסק הדין בעירעור גם לניסיונות ב.ס.ט להשיג עיכוב ביצוע בערעורה למרות שנדחו בקשות לצוי מניעה זמני בבית משפט זה; אולם הבקורת המופנית בענין זה כלפי ב.ס.ט היא בכך ש-ב.ס.ט ניסתה להשיג זאת בעירעור על החלטה דיונית של הרשם (להבדיל מפעולה לבירור אצל הרשם לגוף הענין): "אף נראה כי צוי מניעה לעיכוב הליכים שביקשה ביהמ"ש השלום בנצרת, נדחו וניסיונותיה של המערערת להשיג את העיכוב במסגרת ערעור על החלטה דיונית של רשם הוצל"פ, איננה דרך נכונה וראויה" (פס' 8 שם; ההדגשה הוספה).

הנני קובע כי המבקשים, אגודת ב.ס.ט – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ומר מרדכי פליבה (אשר צורף כמבקש בבקשה למקרה ש-ב.ס.ט תחויב בהוצאות ועל מנת לחסוך הכרעה בבקשה לחייב את ב.ס.ט בהפקדת ערובה), יחד ולחוד, ישלמו למשיבה שכר טירחת עורך דין בסך של 13,000 ₪.

...

הבקשה נדחית.

בענין שכר טרחת עורך דין: מצד אחד, ב.ס.ט הועילה להסכים לסכם ללא צורך בדיון על-פה. מצד שני, מקובלת עלי טענת לבן לפיה יש להתחשב בפסיקת הוצאות התנהגותה הדיונית של ב.ס.ט כמפורט לעיל.

הנני קובע כי המבקשים, אגודת ב.ס.ט – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ומר מרדכי פליבה (אשר צורף כמבקש בבקשה למקרה ש-ב.ס.ט תחויב בהוצאות ועל מנת לחסוך הכרעה בבקשה לחייב את ב.ס.ט בהפקדת ערובה), יחד ולחוד, ישלמו למשיבה שכר טרחת עורך דין בסך של 13,000 ₪.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, הגב' אביגיל סלע, מיום 13.4.22 בתיק הוצל"פ 02-43624-08-9, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לחיוב המשיב בהפקדת ערובה כתנאי לעיכוב ההליכים בתיק עד להכרעה בבקשת המשיב בטענת 'פרעתי'.

...

בהעדר הנמקה, לא ניתן לדעת מה היו השיקולים של הערכאה המבררת ומהם הטעמים שהביאו אותה למסקנה אליה הגיעה.

6.5 אני סבורה כי בנסיבות העניין, לא ניתן לראות בהחלטות שניתנו ביום 17.6.21 או ביום 13.10.21 כהחלטות שלא ניתן לתקוף עוד; בהחלטה מיום 17.6.21 נרשם במפורש כי עיכוב ההליכים נעשה "בשלב זה", קביעה אשר יכולה ללמד את הצדדים כי ייתכן ותשתנה בהמשך ותוך כדי התקדמות ההליך.

אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני מקבלת את הבקשה והערעור, ומורה לכב' הרשמת לנמק, על יסוד טיעונים שיוגשו ע"י הצדדים בעניין זה וכן על יסודה של כל הוראה נוספת שתמצא כב' הרשמת לתת (ככל שתמצא), מדוע לא תופקד ערובה בידי המשיב בהתאם להוראות סע' 19 (ב) לחוק.