בקשת רשות לערער על הרחבת פוליסת ביטוח בהתנהגות

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ג' שלו) בעפ"ת 2787-04-22 מיום 13.09.2022, בגדריו נדחה ערעור המבקש על הכרעת הדין של בית משפט השלום לתעבורה באשדוד (כבוד השופטת הבכירה ר' שורץ) בפ"ל 4091-11-20 מיום 14.10.2021, והתקבל בחלקו ערעור המבקש על גזר דינו מיום 27.03.2022, שניתן גם הוא על-ידי אותו המותב בגדר ההליך האמור.

אשר על כן, הואשם המבקש בנהיגה ברכב בזמן פסילה, ללא רישיון רכב תקף וללא פוליסת ביטוח בת תוקף (בהתאם לסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

וזאת, חרף היתנהגותו שלו, שלא הייתה מן המשופרות, בלשון המעטה, כעולה מההחלטות ופרוטוקולים השונים.

למעלה מן הצורך יובהר – כי לא מצאתי ממש בטענות המערער ככל שהן נוגעות לעצם הרשעתו; ובכל הקשור לחומרת עונש המאסר שהוטל על המבקש, אציין כי לא מצאתי בעונשו משום חריגה קיצונית ממדיניות הענישה המקובלת או הראויה, באופן המצדיק מתן רשות ערעור ב"גילגול שלישי" (רע"פ 666/20 עמרם נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (3.2.2020)); שכן, בית משפט זה כבר פסק כי: "אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בבצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זילזול בצוים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב (רע"פ 410/04 מזרחי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 7.3.04; רע"פ 7019/04 אופיר נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 12.8.04; רע"פ 9399/04 קרקי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 30.1.05; רע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 26.5.05; רע"פ 7523/06 מואסי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 25.9.06). על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה, כי "מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי פקודה זו ... דינו – מאסר שלוש שנים". ברם, בית-משפט זה חזר והדגיש – ולא רק בעבירות מן הסוג בהן חטא המבקש – כי מלאכת הענישה הינה אינדיבידואלית.

...

בית המשפט מצא להעיר, ב-'אוֹתִיוֹת שֶׁל קִדּוּשׁ לְבָנָה', כי "תשומת לב [המבקש – ח' כ'] לכך שהעונש המקובל על נהיגה בזמן פסילה הוא מאסר בפועל". ומעניין לעניין - על פי עובדות כתב האישום המתוקן שביסוד ההליך דנא, ביום 10.11.2020 בשעות הערב, נהג המבקש ברכב פרטי בעיר אשקלון, וזאת על אף שנפסל מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה כמפורט לעיל, מכיוון שנכון לאותו מועד, וחרף חלוף הזמן, לא הפקיד את רישיונו בבית המשפט.

בגדרה, שב ומעלה המבקש טענות מן הגורן ומן היקב, שנדחו על-ידי שתי הערכאות דלמטה, תוך שהוא טוען כי נגרם לו עיוות דין חמור עת "הוענש לחומרה, במדיניות ענישה חמורה אגרסיבית, הפוגעת אנושות בזכויות הנאשם". לשם שלמות התמונה יצוין כי בשים לכך שבמעמד מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי נקבע כי המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 18.10.2022, ומכיוון שהבקשה שלפניי הוגשה אך ביום 14.10.2022, במהלך חול המועד סוגות – נעתר השופט י' כשר, בהחלטתו מאותו היום, לבקשת המבקש לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה לרשות ערעור ונספחיה, ובכללם ההחלטות בהליכים הקודמים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.

כמו כן, סבורני כי לא מתקיים כל חשש לעיוות דין או אי צדק, לבטח לא כאלה המצדיקים מתן רשות ערעור, ודי בכך כדי לדחותה.

הבקשה נדחית אפוא, והצו הארעי שניתן בהחלטת השופט י' כשר מיום 14.10.2022 מבוטל.

בבית המשפט העליון רע"א 7653/17 לפני: כבוד השופט נ' הנדל המבקשת: הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. ב.ה. לוי בע"מ 2. פורמאלי זאב אביטל - סוכנות לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 19.07.2017 בע"א 27353-03-16 בשם המבקשת: עו"ד א' עמיקם; עו"ד ו' סולמי-הירשפלד בשם משיבה 1: עו"ד י' שוחט בשם משיבה 2: עו"ד צ' יקולב החלטה

כמו כן נטען שהתנהגותה של המשיבה עצמה מלמדת כי גם לגישתה האתר החדש היה אתר של קבע, עליו לא חל סעיף הרחבה, שכן היא פעלה על מנת לרכוש פוליסת ביטוח עבורו.

בסעיף ההרחבה לא נכתב כי השעור של 5% יילקח מתוך סכום הביטוח בגין אותו גורם סיכון, פריצה בעניינינו, אלא נכתב "בהיעדר סכום ברשימה תוגבל אחריות המבטח על פי הרחבה זו ל-5% מסכום הביטוח לתכולה, לציוד, ולמלאי המצוינים ברשימה". אכן ניתן לקבל גם פרשנות כפי שמציעה המבקשת, ברם מאחר ועסקינן בבקשה למתן רשות ערעור, יחד עם הכלל לפיו פרשנות חוזה ביטוח תעשה לרעת המנסח – איני סבור כי נושא זה מצדיק גם הוא היתערבות.

טעם נוסף אשר היטיב להציג כבוד השופט י' שנלר, המצדיק את התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, טמון בעובדה שגובה הפצוי שנפסק בגין הסחורה שנגנבה, אינו עולה על גובה כסוי הביטוח עבור פריצה נזק ראשון, העומד על 1,166,160 ש"ח. רוצה לומר, אף שפוליסת הביטוח פירטה סכום כסוי שונה בגין פריצה עבור כל מחסן, המהוה חצר מבוטחת, המבקשת לא קבעה סכום כסוי עבור סעיף ההרחבה, החל על נזק שניגרם כשהרכוש נמצא מחוץ לחצרים המבוטחים.

...

אין באלו בכדי לשלול או לעמוד מנגד למסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי.

לאור האמור, דין הבקשה להידחות.

בבית המשפט העליון רע"פ 6231/18 לפני: כבוד השופט י' אלרון המבקש: עמנואל שמשון חיים זילברינג נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (השופט ר' בן יוסף) בעפ"ת 30370-06-18 מיום 26.7.2018 בשם המבקש: עו"ד דוד גולן החלטה

המבקש הורשע בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה עם רישיון שאינו בתוקף, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; ונהיגת רכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

מנגד, נשקלו לחומרא 53 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה, כמו גם היתרשמותו של שירות המבחן כי המבקש "אינו ניחן במודעות מספקת להשלכות האפשריות של היתנהגותו". המבקש ערער על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב בטענה כי נסיבות עניינו "המיוחדות והחריגות" כהגדרתו, מצדיקות הפחתת עונש הפסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה ל-6 חודשים.

המבקש מוסיף וטוען כי יש להרחיב את ההלכה שנקבעה בעיניינו של אורי לופוליאנסקי בע"פ 4456/14 קלנר נ' מדינת ישראל (29.12.2015) (להלן: עניין לופוליאנסקי), לפיה ניתן לחרוג ממיתחם ענישה הקובע עונש מאסר בפועל, בשל מצבו הבריאותי של נאשם, ולהחילה, "בנסיבות מתאימות", גם ביחס לעונש פסילת רישיון.

...

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט ר' בן יוסף) בעפ"ת 30370-06-18 מיום 26.7.2018 בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב (השופט ד' סעדון) בפ"ל 12363-06-17 מיום 1.5.2018.

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה על צרופותיה, אני סבור כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 20657-06-20 אבוטבול נ' אורליצקי ואח' לפני כבוד השופטת אביגיל כהן המבקש: שי אבוטבול ע"י ב"כ עו"ד רועי רוזן ועו"ד יובל שדמי המשיבים: 1. עופר אורליצקי ע"י ב"כ עו"ד אטיאס נוה -כהן 2. מגדל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ע. שניצקי ושות' 3. ההתאחדות לכדורגל בישראל ע"י ב"כ עו"ד עומר גולדנברג 4. XL Insurance ע"י ב"כ עו"ד משה עבאדי ועו"ד יעל נבון 5. אמיר גרוס כבירי ע"י ב"כ עו"ד עדי בראונשטיין 6. מני ויצמן ע"י ב"כ עו"ד שי צדיק ועו"ד גל פלג החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט עזריה אלקלעי) מיום 22.3.20 בת"א 39883-04-18 ובת"א 25885-04-19 שאוחדו (להלן יכונו יחד: "תיקים מאוחדים"), שעניינה עיכוב הליכים בתיקים קמא עד להכרעה בהליך אחר המתנהל בביהמ"ש המחוזי בתל אביב.

תביעת אורליצקי: בכתב התביעה טען אורליצקי כי מגדל אשר ביטחה אותו בפוליסה לביטוח אחריות מקצועית לרואה חשבון דחתה את בקשתו לכסוי בטוחי וייצוג משפטי בנוגע לתביעת אבוטבול שהוגשה נגדו.

התביעה הוגשה ע"י אבוטבול נגד הנתבע בגין היתנהגותו הרשלנית לכאורה בכובעיו השונים וההודעה לצד ד' הוגשה ע"י מגדל נגד מנהל קבוצת הפועל תל אביב בטענה שגרם בהתנהלותו לקריסתה וכי הבטחונות שהמציא להתחייבויות הקבוצה היו חסרי ערך.

בתביעת המפרקים שהוגשה נגד הנתבע, אורליצקי, צד ג' וצדדי ד' (לרבות צד ג' 4) מפורטות בהרחבה יתירה הטענות נגד כל הצדדים בתביעה בבימ"ש קמא, כך שכל טענות הצדדים עתידות להתברר ולהיות מוכרעות בפני ביהמ"ש המחוזי.

...

אשר למאזן הנוחות: הגם שיש בטיעוני המבקש ממש בעניין זה נוכח מורכבות תביעת המפרקים והשלב המקדמי בו נמצאת התביעה בביהמ"ש המחוזי, אני סבורה כי אין מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא הואיל ושיקולי יעילות מצדיקים את עיכוב ההליכים בהליך קמא, כמו גם תביעת החוב של אבוטבול למפרקים, מפחיתה את מידת הפגיעה של עיכוב ההליכים (ראה בעניין זה גם סעיף 24 לפסה"ד בעניין קוגיטו).

איני סבורה כי יש בבקשה שהוגשה ע"י אורליצקי לסילוק תביעת המפרקים שהוגשה נגדו על הסף, בכדי לשנות את המסקנה אליה הגעתי .

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא מיום 13.2.22 (ת"א 44380-04-21) בגדרה נדחתה בקשת המבקש לתיקון כתב התביעה להגדלת סכום הנזק ובקשה להעברת הדיון לבית המשפט המחוזי.

בכתב ההגנה שהוגש ביום 19.5.21 הוכחשה חבות הנתבעת; נטען שהתביעה הוגשה בשיהוי, שלושה ימים לפני מועד ההתיישנות, שהוי שהסב למשיבה נזק ראייתי; ולגופו של ענין נטען שהמקרה אינו מהוה "מקרה ביטוח" המכוסה בפוליסת הביטוח; וכן הועלה חשד למירמה ואי שתוף פעולה בבירור החבות מטעם המבקשת.

תקנה 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") קבעה שבבואו להכריע בעיניין זה על בית המשפט לפעול "תוך היתחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, המטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג". היתנהגות שכזו של התובעת פוגעת באנטרס הצבורי ובציבור המתדיינים בכך שמוקצה זמן שפוטי לבעל דין שאינו מכלכל את צעדיו כראוי.

לאור מסקנה זו נקבע שאין צורך להדרש לטענת המשיבה שהתיקון המבוקש מהוה למעשה בקשה לתיקון הטיעון העובדתי והרחבת היריעה הכל בחלוף תקופת ההתיישנות.

...

לאור מסקנה זו נקבע שאין צורך להידרש לטענת המשיבה שהתיקון המבוקש מהווה למעשה בקשה לתיקון הטיעון העובדתי והרחבת היריעה הכל בחלוף תקופת ההתיישנות.

בהקשר זה נפסק זה לא מכבר ב-רע"א 8518/21 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' ג'וסלין אבישר, פסקה 15 (‏27.2.2022): "ברבות השנים השתרשה בפסיקה גישה ליברלית בנוגע לסמכותו של בית המשפט להיעתר לבקשות לתיקון כתבי טענות. נטיית בתי המשפט היא להיעתר ברוחב לב לבקשת בעל דין לתקן את כתב טענותיו (רע"א 8966/20 מוהנא נ' סולימאן, פסקה 10 [פורסם בנבו] (17.1.2021); רע"א 6222/20 הדר נ' שם טוב, פסקה 13 [פורסם בנבו] (27.10.2020)) אף הובהר, כי הגם שבמקרים מסוימים בקשת התיקון כרוכה בעוול מסוים לצד השני, נדירים המקרים שבהם אין אפשרות לתקן את העוול בפיצוי כספי (ר"ע 9/84 אגודת ארתור רובינשטיין למוסיקה נ' החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות בע"מ, פ"ד לח(1) 566, 569-568 (1984)). כך גם נקבע, כי היעתרות לבקשות תיקון המוגשות עובר לסיום קדם המשפט או סמוך לסיומו, אינה צפויה בדרך כלל לגרום לעיכובים בניהול ההליך, ומשכך אינה פוגעת כמעט באינטרס הציבורי-מערכתי (רע"א 7192/14 דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' צוקר, פסקה 14 [פורסם בנבו] (11.1.2015)). דין זה, שנהג, הוא שנוהג גם לאחר התקנת התקנות החדשות. תקנה 46(א) לתקנות אלה מסמיכה את בית המשפט "בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג" (ראו: ע"א 5316/20 רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 15 והאסמכתאות הנזכרות שם [פורסם בנבו] (4.4.2021) (להלן: עניין רמתיים)).

סוף דבר הערעור מתקבל, התובעת רשאית לתקן את כתב תביעתה כפי שביקשה.

המבקשת תשלם למשיבה בגין תיקון כתב התביעה הוצאות בסך 8,000 ₪, התשלום נקבע בהתחשב בהוצאות הליך זה. ניתן היום, ל' ניסן תשפ"ב, 01 מאי 2022, בהעדר הצדדים.