בקשת רשות לערער על היתר להגשת ראיות נוספות ותיקון הודעת ערעור

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת שרון הינדה) מיום 10/8/20 בת.א. 35992-06-16 במסגרתה אושר למשיב – התובע לצרף תיק מוצגים.

הדיון בוטל לאחר שב"כ הנתבעים הודיע על כוונתו להגיש בר"ע. דיון נדחה נקבע ליום 23/2/21.

נטען כי זכותם הדיונית של המבקשים לא נפגעה ובאפשרותם להגיש ראיות נוספות ולהגיש תצהיר מתוקן תוך שההחלטות ניתנו על ידי הערכאה הדיונית במסגרת שיקול הדעת המוקנית לה. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות ערעור.

...

כאשר נתתי את החלטתי ביום 19/10/20 סברתי, כי תגובה לבקשה הוגשה ביום 5/3/20.

משניתנה ההחלטה ללא שהמבקשים יכלו להשיב לה, אין מנוס מביטולה .

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט מ' רניאל), שניתנה ב-ת"צ 16989-09-20 ביום 29.6.2021 ועניינה בדחיית בקשת המבקשת להוספת ראיות ולמתן צו לחשיפת פרטי גולש אינטרנט המופנה למשיבות 2 ו-3 (להלן: הוט אינטרנט ו-הוט מערכות, בהתאמה, ויחדיו: ספקיות האנטרנט).

הקבוצה המיוצגת בבקשת האישור הוגדרה ככזו הכוללת נמענים שפרימה מלונות שלחה להם הודעת דיוור פירסומי בדואר אלקטרוני (להלן: דוא"ל) ללא הסכמתם המפורשת או שנעדרה המילה "פירסומת" מנושא ההודעה; או שהחברה לא הבהירה להם שבאפשרותם לשלוח הודעת סרוב מלקבל את הודעת הפירסום.

אלא שמנגד, במסגרת הדיון בבית המשפט המחוזי טען סימנדוייב שטרם שמיעת הראיות בהליך, פרימה מלונות "תיקנה" כלשונו את דף ההרשמה באופן שמבליט את תיבת סימון ההסכמה בהליך המקוון.

כידוע, כתבי טענות בבקשה לאישור תובענה כייצוגית יש לתמוך בתשתית ראייתית מוצקה (עניין לאומי קארד, פסקה 5); וכפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו, ככל שלא היו בידי פרימה מלונות די נתונים כדי להפריך את טענות סימנדוייב – טענה שאותה קשרה עם בקשתה להגשת ראיות נוספות ומתן צו לחשיפת פרטי גולש אינטרנט – היה עליה להגיש בקשת ארכה להגשת התשובה לבקשת האישור ובמסגרתה להעלות את טענותיה בדבר מחסור בכוח אדם המונע ממנה גישה לנתונים רלוואנטיים.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בקבלת תשובה מאת סימנדוייב.

זאת במיוחד כאשר בענייננו נעתר בזמנו בית המשפט המחוזי לבקשת ארכה שנתבקשה להכנת תשובת החברה, בין היתר משום שזו טענה שמלאכת הכנה התשובה מתעכבת בשל שהיית עובדים בחל"ת. זאת ועוד, פרימה מלונות הגישה את הבקשה להוספת ראיות כחצי שנה לאחר שהוגשה התשובה מטעמה לבקשת האישור, וכ-5 חודשים לאחר שהוגשה תגובתו של סימנדוייב לתשובה, בלא שניתן הסבר המניח את הדעת לפער זמנים זה. משאלו פני הדברים, לא מצאתי הצדקה להשתהות פרימה מלונות בהגשת הראיות דנן.

בקשת רשות הערעור נדחית.

גב' פנקר מיתנגדת לבקשה וטוענת כי בקשת הבנק מהוה מסווה לתקיפה של החלטה קודמת חלוטה של בית משפט קמא מיום 28.10.21 שבו קיבל בית משפט קמא את עמדתה כי לא ניתן להגיש ראיות נוספות ללא תיקון כתב ההגנה.

הבנק לא הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו והיא הפכה חלוטה.

השני, מאחר וניתנה לבנק ההזדמנות להגיש בקשה לתיקון כתב ההגנה והוא לא פעל כך אלא הודיע כי הוא מוותר.

ההחלטה להתיר לבנק לחקור את גב' פנקר לעניין שהוי והתנהגות שבחוסר תום לב לעניין ההטענה לשהוי - בפסק הדין החלקי שדן בחבות קבע בית משפט קמא כי היתנהגות גב' פנקר נגועה בשיהוי ניכר וכי בבואו לידון בגובה הנזק יהיה מקום לבחון כיצד שהוי זה השפיע על יכולתו של הבנק להיתגונן.

...

גם אין בידי לקבל את טענת הבנק כי רק לאחר שמיעת חקירת הגב' פנקר במסגרת הדיון בשאלת החבות הסתבר לה כי יש בידה טענה לאשם תורם.

מכאן שבקשת רשות הערעור שהגיש הבנק נדחית.

בעניין זה שגה בית משפט קמא לטעמי ועל כן מצאתי להתערב בקביעה זו ולהורות כי הבנק לא יכול להעלות טענות לעניין חוסר תום ליבה של גב' פנקר ומכאן שגם אינו יכול לחקור אותה בעניין זה. סוף דבר בקשת הבנק נדחית.

לפנינו בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי ירושלים (השופטת יפה שטיין; צ"ו 77897-01-23) בגדרה נדחתה בקשת המבקש (להלן: העובד) לצרוף קלטת השימוע שהקליטה המשיבה (להלן: המעסיקה) לצורך הסתמכות בסיכומיו עליה.

בית הדין האיזורי דחה את הבקשה בקובעו כך: "אין מקום להוסיף בשלב זה ראיות שלא עמדו בפני בית הדין במועד הדיון, כשענין זה הועלה רק לאחר סיום הדיון שקוים בצו הזמני (ולא נטען שיש חוסר התאמה לכאורה בין ההקלטה לבין תמליל השימוע). ממילא אף לא ניתן לצטט מתוך ההקלטה אלא מתוך התמליל שהוגש. בכל מקרה משמדובר בבקשה לצוו זמני דחוף אין מקום להתיר הגשת ראיות נוספות, כשלא היתה כל סבה שלא לבקשם סמוך לאחר השימוע, או לכל המאוחר לקראת מועד הדיון, מה גם שייתכן והגשת מיסמך נוסף/הקלטה תגרור דיון נוסף ואולי אף תצריך שמיעת עדותו של המקליט. הבקשה נדחית". כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות העירעור שבפנינו.

המעסיקה טענה בתגובתה כי היה על העובד להגיש את הקלטת עת הגיש את הבקשה לצוו מניעה (31.1.23) ולמצער טרם הדיון בבקשה לסעד זמני (19.2.23); פרוטוקול הדיון נימסר לעובד עוד בטרם הוגשה הבקשה לסעדים זמניים, והעובד לא טען בבקשה לסעד זמני או בדיון בבקשה זו כי פרוטוקול השימוע אינו משקף נאמנה את השימוע; המעסיקה טענה כי ניסיון העובד לטעון כי רק במהלך הדיון לסעד זמני התחוור לו כי בהקלטה מצויים חלקים נוספים החיוניים לו – הנו חסר יסוד, ועוד טענה כי היה עליו לצרף את התמליל ביחד עם הקלטת בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה; גם במסגרת בקשתו, לא טרח העובד לצרף במעטפה חתומה תימלול של ההקלטה, אלא ביקש כי יותר לו לצרף את קלטת השימוע ולהפנות אליה; צירוף קלטת בשלב הסכומים עומד בנגוד לדיני הראיות ולעקרונות שהותוו בע"ע 36076-06-10 י. קל-לי תעשיות בע"מ - דמטרי מלי (9.12.10) (להלן: ענין קל-לי); המעסיקה דוחה את טענת העובד כאילו הפרוטוקול שערכה צונזר או תוקן בהיבטים מהותיים, ולטענתה אף הדוגמאות שמביא העובד מלמדים כי מדובר בעניינים בלתי מהותיים; ככל שבית הדין יסבור כי יש מקום להדרש לתוכן הקלטת ייתן הוראות דיוניות מתאימות.

לטענת העובד בתשובה העובדה שהשימוע נערך ביום 9.1.23 ואילו פרוטוקול השימוע הועבר לידיו ביום 25.1.23 אומרת דרשני; בכתבי בית הדין אין ולו טענה אחת הסותרת את הציטוטים המובאים; אם הדוגמאות שהביא העובד הנן בעניינים בלתי מהותיים בעליל מדוע המעסיקה מיתנגדת לצרוף הקלטת; בכדי להניח את דעת המעסיקה הודיע העובד כי הוא נכון להסתפק בדוגמאות שהובאו שלמעשה המעסיקה אינה מכחישה אותן.

...

בית הדין האזורי דחה את הבקשה בקובעו כך: "אין מקום להוסיף בשלב זה ראיות שלא עמדו בפני בית הדין במועד הדיון, כשענין זה הועלה רק לאחר סיום הדיון שקוים בצו הזמני (ולא נטען שיש חוסר התאמה לכאורה בין ההקלטה לבין תמליל השימוע). ממילא אף לא ניתן לצטט מתוך ההקלטה אלא מתוך התמליל שהוגש. בכל מקרה משמדובר בבקשה לצו זמני דחוף אין מקום להתיר הגשת ראיות נוספות, כשלא היתה כל סבה שלא לבקשם סמוך לאחר השימוע, או לכל המאוחר לקראת מועד הדיון, מה גם שייתכן והגשת מסמך נוסף/הקלטה תגרור דיון נוסף ואולי אף תצריך שמיעת עדותו של המקליט. הבקשה נדחית". כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור שבפנינו.

דומה כי בהיבט זה קיימת מחלוקת בין הצדדים, כשהמעסיקה טענה שלא הושמטו חלקים מהותיים מהתמליל שהוגש כראיה, ואילו העובד חלק על כך. בית הדין האזורי לא בחן היבט זה, ולא הכריע במחלוקת זו. משכך, בהיבט זה קיים חסר בהחלטתו, בפרט נוכח חילוקי הדעות שנתגלעו בין הצדדים אם החסר בתמליל מהותי אם לאו, ואין מנוס מהחזרת הבקשה לצירוף ראיה לשקילה מחודשת.

משני השיקולים לעיל, סברנו כי אין מנוס מהחזרת הבקשה לצירוף ראיה לשקילה מחודשת על ידי בית הדין האזורי.

סוף דבר – הערעור מתקבל כאמור בסעיף 17 לעיל.

][ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' גורדון), מיום 16.5.2023, ב-רע"א 18700-01-23, אשר דחתה את בקשת רשות העירעור ואת בקשת המבקש להוספת ראיות.

ביום 13.11.2022 שלח ב"כ המשיבה 2 הודעה לעו"ד שוכרי, אשר כאמור ייצג את המבקש ואת אביו בהליכים קודמים (ובין היתר בעת עריכת הסכם 2009).

בהחלטה מיום 16.5.2023 דחה בית המשפט המחוזי (השופט א' גורדון) את בקשת רשות העירעור (ובד בבד נדחתה גם בקשה שהגיש המבקש להגשת ראיות נוספות).

פסק הדין הורה על תיקון פסק הדין החלקי במובן זה שהתביעה נגד המשיבות דנן תימחק ולא תדחה.

ביום 16.5.2024 הוגשה הודעה מטעם המבקש, ובה התבקש כי תנתן לו שהות, עד ליום 2.6.2024, להודיע האם הוא עומד על בקשת רשות העירעור דנן.

...

אשר על כן, מקום בו, כאמור, לא מתנהל הליך עיקרי נגד המשיבות, אין הבקשה דנן יכולה לעמוד ודינה להידחות.

עמדתי בעבר על כך שלא ניתן להיעתר לבקשת רשות ערעור בעניין דחייתו של סעד זמני, בהיעדר תיק עיקרי; ויפים הדברים לענייננו: "עיקרון בסיסי הוא כי צו זמני צריך לשרת את התיק העיקרי ולהיגזר מהסעדים הנתבעים במסגרתו – ומכאן נובע גם הכלל כי בנפול התיק העיקרי, בטל מאליו גם הצו הזמני (אף אם ניתן כזה. קל וחומר אם טרם ניתן). עיקרון זה מנחה את הדין בעניין מתן סעדים זמניים [...] בבקשת רשות הערעור מבוקש כי אעניק למבקשת את שבית המשפט המחוזי מנע ממנה – צו מניעה זמני. אלא שגם לו דעתי הייתה כי הצדק עם המבקשת (ולא כך הדבר, כפי שיובהר להלן), הרי שאין מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור וליתן צו מניעה זמני כמבוקש, בהיעדר תיק עיקרי שהצו יינתן במסגרתו" (רע"א 1577/23 פלונית נ' פלונית, פסקה 9 (28.3.2023)).

מהטעמים המפורטים לעיל – דין הבקשה להידחות.