בבית המשפט העליון
רע"א 9065/23
לפני:
כבוד השופט ח' כבוב
המבקשת:
ס.ע. טופ השקעות בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 49052-06-23 שניתנה ביום 10.12.2023 על ידי כבוד השופטת ל' שלאעטה חלאילה
בשם המבקשת:
עו"ד פאיז מוראני
][]החלטה
הלכה היא עמנו כי בשל התרשמותה הישירה של הערכאה הדיונית מהצדדים שלפניה, נתון בידה שיקול דעת רחב בעיניינם של סעדים זמניים, וכפועל יוצא, התערבותה של ערכאת העירעור בהחלטות שכאלה תיעשה במקרים חריגים בלבד, בהם להכרעה בסעד הזמני השפעה בלתי הפיכה או מהותית על זכויות הצדדים (ראו למשל: רע"א 6449/23 רוקח נ' תושבי נוב – אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ, פסקה 16 (26.09.2023) (להלן: עניין רוקח); רע"א 6307/21 זכאים נ' ביטן, פסקה 15 (10.11.2022) (להלן: עניין זכאים); סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).
אולם, מקובלת עלי קביעת בית משפט קמא לפיה הודעה זו הייתה החוליה האחרונה בשרשרת תיכתובות שניהלו הצדדים ופגישות שקיימו; כך שתמציתיות ההנמקה, אם כן, הולמת את נסיבות העניין.
בהקשר זה, מצאתי להזכיר הלכה ישנה נושנה, אשר כוחה יפה אף לימינו-אנו – אף ביתר שאת, לאחר התקנת התקנות החדשות ועיגונה של חובת תום הלב הדיוני בתקנה 3(ב) לתקסד"א – ודברי בית המשפט באותו עניין מדברים בעד עצמם:
"מי שפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוונטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוונטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האנטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט" (רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז(5) 165, 168 (1993)).
...
ודוק, בוודאי כי אין לגזור מדברים אלו כי מסקנה זו תהא מחויבת בכל מקרה ומקרה בו תונח לפני בית המשפט בקשה למתן צו מניעה זמני, ביחס להחלטה שנתקבלה מכוח סעיף 2 לחוק הבנקאות.
סוף דבר
בהינתן כל האמור לעיל, מצאתי כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור שלפניי.
סבורני, כי קביעה אחרת הייתה עלולה להקשות עד מאוד על התאגידים הבנקאיים במימוש תפקידם החשוב במאבק בהלבנת הון ובמימון טרור – שעל תפקידם החשוב של התאגידים במאבק זה, עמדתי בהרחבה בדבריי לעיל.