]השופט א' רובינשטיין:
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטות נד"ב, ברנט ופלאוט) מיום 21.3.13 בתיק עמ"ש 16666-02-13, במסגרתו נקבע כי על המבקשת להחזיר את בנה הבכור להולנד.
בפסק דינו מיום 21.3.13 לא מצא בית המשפט המחוזי לבקש חות-דעת משלימה של המומחה, הואיל וממילא מוכן היה להניח כי הפרדת האחים תסב להם נזק; בהיסמכו על פסק דינו של חברי השופט ג'ובראן בבע"מ 2338/09 פלונית נ' פלוני (2009) (להלן עניין פלונית) ציין, כי הואיל וההפרדה היא תוצאה ישירה של מעשי האם, הינה אם יימנע בית המשפט מהורות על החזרתו של ר' מטעם זה, יפעל בנגוד לאחת מתכליות האמנה, שכן האם תצא נשכרת מן החטיפה; זאת, בפרט הואיל ובידיה למנוע את הנזק, בכך שתחזור עם שני הילדים יחד להולנד.
...
דברים אלה, סבורני, הולמים גם את ענייננו.
כללם של דברים
כאמור, אין בידינו להיעתר לבקשת רשות הערעור.
התוצאה היא קשה כך או כך. בנסיבות אלה, יש לתת משקל לחלקה של האם ביצירת המצב שנוצר – לא משיקולים של אשמה דווקא, אלא בעיקר כדי למנוע חתירה תחת תכליותיה של אמנת האג.
נראה לי שהתוצאה אליה הגיעו חבריי מוצדקת גם לפי "מבחן משפט שלמה", שהרי האב נתן פה הסכמתו לאי-תחולת האמנה על ד', הוא האח הצעיר.
