בבית המשפט העליון
בש"פ 1878/23
לפני:
כבוד השופט ע' גרוסקופף
המבקש:
עידן אברהם
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לרשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 2.3.2023 בעמ"ת 66418-02-23 שניתנה על ידי כב' השופט ציון קאפח
תאריך הדיון:
כ"ב באדר התשפ"ג (15.3.2023)
בשם המבקש:
עו"ד יצחק איצקוביץ
בשם המשיבה:
עו"ד ארז בן ארויה
][]החלטה
] לפניי בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ציון קאפח) מיום 2.3.2023, שקבלה ערר על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט אור ממון), וקבעה כי יש לעצור את המבקש עד תום ההליכים המשפטיים בעיניינו.
ביום 18.12.2022 הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות אלימות קשות, אשר בוצעו בין השנים 2015 ל-2023 כלפי בת זוגו מזה 12 שנים (להלן: המתלוננת).
בין היתר, הואשם המבקש בעבירות תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), בשתי עבירות של כליאת שוא לפי סעיף 377 לחוק העונשין, בשתי עבירות איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, וכן במספר עבירות מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין.
ביום 1.3.2023 קיבל בית המשפט המחוזי את ערר המדינה, והורה על מעצר המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים בעיניינו.
...
כפי שיפורט להלן, אני סבור כי המקרה דנן נכנס בגדרם של השיקולים האמורים.
לצד זאת, אני סבור שיש בתנאים שנקבעו על ידי בית משפט השלום, בתוספת התנאים שיפורטו להלן, כדי להקהות את רמת מסוכנותו של המבקש.
על רקע האמור, אני סבור שלמרות שבית נועם אינו יכול לשמש כחלופת מעצר הרמטית, התועלת שבשליחתו של המבקש להליך השיקומי עולה על זו שבהחזקתו במעצר.