בבית המשפט העליון
בש"פ 95/21
לפני:
כבוד השופט י' אלרון
העורר:
מור משי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת ב-מ"ת 9923-10-20 מיום 7.12.2020 שניתנה על ידי השופטת ת' נסים שי
תאריך הישיבה: א' בשבט התשפ"א (14.1.2021)
בשם העורר: עו"ד מיכאל כרמל
בשם המשיבה: עו"ד עילית מידן
][]החלטה
בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 12.10.2020 הסכים בא-כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ובקש להורות על הפנייתו לשירות המבחן לשם עריכת תסקיר מעצר בעיניינו.
מנגד, בדיון שנערך לפניי, באת-כוח המשיבה סמכה ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי וביקשה לדחות את הערר, תוך שהדגישה את הכמות הגבוהה של הסמים שנתפסו בדירה אותה החזיק העורר ועברו הפלילי המכביד, והפנתה להערכת המסוכנות הגבוהה שנקבעה לו על ידי שירות המבחן, אשר שב ונידרש לעניינו ולא המליץ על שיחרורו לחלופת מעצר.
זאת בפרט בשים לב לכמות הסמים הגבוהה שנתפסה ברשות העורר; עברו הפלילי המשמעותי; ותסקיר שירות המבחן אשר העריך כי קיימת מסוכנות גבוהה בעיניינו, ולא בא בהמלצה על שיחרורו לחלופת המעצר המוצעת.
...
לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובנספחיה ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.
בענייננו, לא שוכנעתי כי התקיימו טעמים מיוחדים כאמור.
בנסיבות אלו, אני סבור כי לעת הזו לא קיימת חלופת מעצר אשר יש בכוחה לאיין את מסוכנותו של העורר, ובדין הורה בית המשפט המחוזי על הותרתו במעצר מאחורי סורג ובריח עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו (וראו בש"פ 6667/20 אלאסד נ' מדינת ישראל, בפסקה 7 (11.10.2020)).
אשר על כן, הערר נדחה.